בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אצלנו בחצר 
 
 מתוך תחרות הדראג של הפיליפינים   
 
אריק אלפר, הזמן הוורוד

להומואים וללסביות של ישראל 2003 אין עניין אמיתי בעובדים הזרים, גם אם יש שם סיכוי לא קטן לאהבה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"אני ממש לא מבין למה אתם מפלים אותנו לרעה", מטיח בי פרלי. "מה, זה מפני שאנחנו פיליפינים? מפני שאנחנו מטפלים בקשישים?" אני יושב מולו קפוא, בוהה בדיאט קולה שלי ומנסה להעביר נושא, אך הוא בשלו. "אתה יודע, באנו לישראל לא רק בשביל לעבוד. רצינו גם להתחבר איתכם, אבל אתם... אתם בכלל לא רוצים לדבר איתנו".

גם אנה מקולומביה לא מבינה את המבטים המשתהים שננעצים בה מדי יום, כשהיא עולה על האוטובוס בדרך לעבודה. חורחה דווקא אומר שהוא מאושר - גם משום שהוא מאוהב באילן, החבר הישראלי שלו, וגם כי יש לו הרבה חברים ישראלים אחרים, שהוא מנקה להם את הבתים. ומאוריציו - תעזבו אותו מהומואים. הוא יותר מוטרד מהברך שלו. כבר כמה שבועות היא נפוחה וכואבת, ועוד לא נמצא אורתופד אחד שיוכל לטפל בה.

אלה הם העובדים הזרים בקהילה שלנו, מודל שנת 2003: קבוצה הטרוגנית של הומואים ולסביות, שעזבו בית, משפחה, חברים ותרבות ובאו לכאן לעבוד, להרוויח כסף. מדי יום הם מתמודדים עם בוסים קשוחים, עבודה פיזית קשה, משטרת הגירה רודפת וכן, גם גזענות ואפליה - גם מצדם של הומואים ולסביות ישראלים. רק 24 אחוז ממשתתפי הסקר של הזמן הוורוד מהחודש הקודם, ענו בחיוב מלא על השאלה "האם היית נכנס לקשר עם עובד זר?". כל היתר ענו בשלילה או בהסתייגות. עוד מכנה משותף לכולם הוא המשיכה לתרבות ההומו-לסבית בארץ: למקומות הבילוי, למצעד הגאווה, לפעילות באגודה. לא מצאנו ביניהם פועלי בניין. משום מה, כולם עוסקים בעבודות ניקיון וטיפול בקשישים.

"זה כל כך שונה ממה שקורה בפיליפינים", אומר פרלי, בן ה-35, שהגיע לכאן רק לפני שלוש שנים ועוסק בטיפול בקשישים. "שם אין זוגיות של שני בחורים הומואים. נהוגה יותר זוגיות של הומו והאדון הסטרייט שלו. מכיוון שאנחנו, ההומואים הפיליפינים, רוצים להרגיש כמו נשים, אנחנו מתאהבים רק בבחורים סטרייטים, שמתייחסים אלינו כאל נשים מהצד. רק בשנים האחרונות שלי כאן בארץ למדתי להבין שזה לא חייב להיות ככה".

- יש בפיליפינים מקומות בילוי ספציפיים להומואים?
"יש פאבים מסוימים שמיועדים רק להומואים ולאדונים הסטרייטים שלהם, ויש גם מעין אגודה כזאת, אבל זה לא כמו פה. הכל פחות מאורגן. יש שם גם הרבה מאוד הומופוביה, ובגלל זה רוב ההומואים עוזבים את המדינה למקומות כמו יפן והונג-קונג. אלה שכן נשארים יכולים, לכל היותר, להיות סַפרים. ככה זה שם: אם אתה הומו, האפשרות היחידה שלך היא להיות ספר".

- ידעת משהו על מצב הקהילה בארץ לפני שהגעת לפה?
"כלום. בכלל לא חשבתי שיש הומואים בארץ. אפילו לא דמיינתי שבמדינה קטנה כמו ישראל יש פעילות הומואית כה ענפה. אני זוכר שהמקומות הראשונים שהלכתי אליהם היו הסאונות וגן העצמאות, וממש חשבתי שכולם שם סטרייטים. אין לך מושג כמה הופתעתי כשהסתבר לי שאפילו הזקנים שם הם הומואים".

- הומואים פיליפינים יוצאים למקומות הבילוי של הישראלים או למסיבות סגורות שלהם?
"רובם עובדים כל הזמן, ושעות הפנאי היחידות שלהם הן במוצאי שבת. מצד אחד, הם מפספסים את רוב המסיבות של הישראלים, שנערכות בימים אחרים, ומצד שני, אם הם יוצאים לדיסקוטקים של פיליפינים, הם נתקלים שם במארבים של משטרת ההגירה. יש הרבה עובדים לא חוקיים שיעדיפו לארגן מסיבות סגורות בבית ולא לצאת למקומות האלה מפחד הגירוש. לפעמים, כשהם מקבלים חופשות ארוכות, הם יוצאים לסאונות ולמועדונים של הישראלים".

- איך אתה רואה את האינטראקציה בין ההומואים הישראלים לפיליפינים?
"רוב הישראלים מפלים אותנו לרעה. אני לא אשכח את אחד הביקורים הראשונים שלי באחת הסאונות. ישבתי על הבר ליד בחור ישראלי, ניסיתי לדבר איתו, ופתאום הוא התחיל לצעוק עלי כמו אל חיה: 'אל תתקרב אלי, לך מפה'. מאוד כאב לי לשמוע את זה, הייתי ממש פגוע. אני עד היום לא מבין למה הוא עשה את זה. הוא, כנראה, חושב שהפיליפינים פה בארץ טובים רק בשביל לנקות את הבית ולשרת אנשים ושלא מגיע לנו ליהנות, כאילו הוא שווה יותר ממני".

- רוב הישראלים חושבים ככה?
"כן, יש הרבה מאוד ישראלים כמוהו. מצד שני פגשתי גם הומואים אחרים, שממש לא מפלים אותי לרעה. יש לי כיום חברים ישראלים, ואני מכיר לפחות שלושה זוגות מעורבים של עובד זר פיליפיני ובחור ישראלי".

- נתקלת באפליה כזו במקום העבודה?
"באופן אישי, לא. כל המעבידים שלי, שהם בדרך כלל אנשים דתיים, יודעים שאני הומו, והם מאוד ליברלים איתי. הם אוהבים אותי כאילו הייתי הבן שלהם. אבל יש גם מקרים אחרים. יש בחור פיליפיני שברגע שנודע לבוסים שלו שהוא הומו, הם התחילו להתייחס אליו כמו אל חיה רעה, עד כדי כך שהוא נאלץ לברוח מהם. אחרי זה הם דיווחו עליו למשטרה והאשימו אותו בפדופיליה, והיה שם בלגן שלם. תבין, כל זה קרה ברגע שהם גילו שהוא הומו. לפני כן הכל היה בסדר".

- אולי בגלל האפליה הזו אתם מעדיפים לערוך מסיבות סגורות ולא לצאת למקומות הבילוי של הישראלים?
"מצד שני, יש גם פיליפינים שיוצאים לטי.אל.וי ולדום. גם אני הולך לשם לפעמים, ואפילו הזמינו אותי פעם לעשות מופע דראג במסיבה של לסביות ישראליות. לא כל הישראלים מפלים אותנו לרעה. בסופו של דבר, אני מאוד מאושר פה, ואני תמיד מאוד שמח לפגוש עוד הומואים ישראלים".
 

ערבי בגובה העיניים

גם מאוריציו מקולומביה נתקל באירועים דומים של גזענות ואפליה. הוא בן 27, בעל ותק של שלוש שנים בארץ ועוסק בעיקר בנקיון בתים. לפני כן היה שמונה חודשים בגרמניה, עד שגורש משם באופן פתאומי. "אני חושב שהישראלים הם מאוד גזענים", הוא אומר בצער. "הם רק מסתדרים ביניהם ונמשכים זה לזה. פעם בגן העצמאות ניסיתי לדבר עם בחור ישראלי, ומיד כשהוא שמע את המבטא שלי, הוא ברח. פשוט הלך".

- בגרמניה זה לא היה ככה?
"לאורך כל התקופה שלי בגרמניה היה לי בן זוג, כך שלא ממש הכרתי את הקהילה שם".

- ניסית פעם להיכנס לקשר עם בחור ישראלי?
"היה רק בחור ישראלי אחד שהייתי איתו בקשר רציני, אבל הוא היה ערבי ישראלי. הכרנו בגן העצמאות, ובהתחלה לא ממש הצלחנו לתקשר בגלל בעיה של שפה. כל הזמן הייתי צריך לבקש מחברים שלי שיתרגמו לי משפטים כמו 'אני רוצה לראות אותך'. זאת היתה מערכת יחסים רצינית, שנמשכה קרוב לשנה וחצי".

- הרגשת נוח יותר להיות בקשר עם ערבי ישראלי מאשר עם בחור יהודי?
"כן, כי הוא לא הסתכל עלי מלמעלה. מערכת היחסים הזו היתה מלכתחילה יותר שוויונית".

- כיום אתה נמצא בקשר עם הומואים ישראלים?
"מעט מאוד. מבחינה חיצונית הישראלים הם פשוט מדהימים, אבל מבחינת האופי הם נראים לי מאוד קרים. אני זוכר שהלכתי פעם ביום חופש שלי לחוף הילטון, ולידי ישבו שש אוחצ'ות שלא הפסיקו לצחוק עלי. לא ממש הבנתי על מה הם דיברו, אבל קלטתי שהם לועגים לי. היום זה כבר לא ממש משנה לי, כי למדתי לא להתייחס למה שאחרים אומרים עלי".

- אז אני מבין שאין סיכוי למצוא אותך עם בן זוג ישראלי.
"יש מעט מאוד זוגות מעורבים. אני בקושי מכיר כאלה. זה מחזיק מעמד חודש או מקסימום חודשיים, וזה אף פעם לא מגיע למשהו רציני. חוץ מזה, היום אני חי את החיים שלי ובסך הכל טוב לי. אני עובד אצל הומואים, והם אנשים טובים. אבל החלום האמיתי שלי הוא באמת למצוא בן זוג. אתה יודע, שיהיה לידי מישהו שיאהב אותי ויחשוב תמיד על שנינו ולא רק עליו - זוגיות של אהבה אמיתית ולא רק סקס. זה מה שאני באמת רוצה".


כשמאוריציו מדבר בלהט על הכמיהה שלו לקשר, אני מתחיל להבין שכל אותן בעיות ייחודיות של העובדים הזרים, כמו האפליה והגזענות, הן רק חלק קטן מהתמונה. אלו מצטרפות לבעיות הסטנדרטיות של הומואים צעירים, כמו הפחד מבדידות או קשיי היציאה מהארון.

שאול גונן, רכז תחום המיעוטים באגודה, מספר כי במסגרת תפקידו הוא נתקל במגוון רחב מאוד של פניות של עובדים זרים - מקשיי היציאה מהארון של בחור צ'כי צעיר, שחי עם עוד עשרה אנשים באותו החדר, ועד בקשה לסיוע רפואי בטיפול במחלות מין שונות. המצב יותר בעייתי כשמדובר בעובדים שנמצאים פה באופן לא חוקי. "להם יש קצת יותר בעיות", הוא מסביר. "מה יעשה עובד זר לא חוקי שעבר תקיפה מינית? לא מזמן פגשתי צעיר מפולין, שעבר שוד ותקיפה מינית על ידי שלושה בחורים ישראלים. הוא הרי לא יכול ללכת למשטרה ולהגיש תלונה. הוא נמצא פה באופן לא חוקי, והמשטרה יכולה לגרש אותו. המצב של האנשים הללו הוא פגיע יותר. כל אחד יכול לגנוב מהם, לפגוע בהם".

דבר אחד בטוח: אם ההורים עדיין לא יודעים, המרחק הגיאוגרפי מהם רק מקל על העניין. אמא של מאוריציו, למשל, לא יודעת עליו. "וזה בהחלט נוח לי שאמא רחוקה", הוא מודה. "אבל דווקא השהות שלי כאן בארץ נתנה לי את הכוח הדרוש להתמודד עם ההומואיות שלי. תהיה בטוח שכשאני אחזור יום אחד לקולומביה, אני לא חוזר לשום ארון".

מצבן של העובדות הזרות הלסביות לא שונה בהרבה מזה של ההומואים. ההבדל העיקרי הוא אולי בכמות. אנה מאריה, עובדת זרה מקולומביה, בקושי מכירה לסביות לטיניות אחרות. היא בת 31, ולפני כשלוש שנים הגיעה לארץ לעבוד בנקיון בתים.

- מה ההבדל בין הקהילה הלסבית בקולומביה ובין הקהילה הישראלית?
"מצד אחד אתה יכול לראות בקולומביה כל מיני דיסקוטקים של בנות, מועדוני סלסה וקבוצות מפגש, ומצד שני אין שם ממש אגודה שמארגנת את הכל. הבנות נוטות יותר להתאגד לבד ולעשות מסיבות ואירועים פרטים. חוץ מזה נראה לי שהבנות כאן בארץ פחות נוטות לזוגיות. יש פה הרבה יותר קשרים זמניים ופחות מערכות יחסים רציניות. בקולומביה יש הרבה יותר זוגות".

- באמת? אני בקושי מכיר לסביות רווקות.
"ככה נראה לי. שים לב שגם הזוגיות פה שונה מאוד. בקולומביה בת גברית תלך עם בת נשית יותר, ואילו כאן בת גברית הולכת עם בת גברית ובת נשית תלך עם נשית. בשבילי זו בעיה, כי אני די גברית ואני מעדיפה דווקא מישהי נשית. אבל שתדע שיש כאן בנות מאוד מאוד יפות. יעל בר זוהר, למשל".

- לפני שהגעת לישראל ביררת קצת על חיי הלסביות כאן?
"לא, בכלל לא. זה אפילו לא היה חשוב לי, כי הגעתי לכאן עם בת הזוג שלי מקולומביה ורצינו לחיות ביחד, אבל אחרי שנה בארץ נפרדנו".

- וכיום את יוצאת למקומות בילוי של הקהילה?
"זה מאוד קשה. אני עובדת כל היום, וכשאני מגיעה הביתה בערב, אני מאוד עייפה. לעתים רחוקות אני מגיעה למינרווה או לקבוצה לדוברי ספרדית של האגודה. אפילו הוזמנתי פעם ללמד קבוצה של לסביות ישראליות לרקוד סלסה. באמת חבל שאין כאן מועדון סלסה רק לבנות".

- הופלית פה פעם לרעה מכיוון שאת לסבית?
לא ממש. לפעמים מסתכלים עלי מוזר כשאני עולה לאוטובוס, כי אני גם נראית מאוד לסבית, אבל בסך הכל אין לי כאן קשיים מיוחדים בגלל זה. כל הבוסים שלי יודעים עלי, ואין עם זה בעיה".

- ומה לגבי בת זוג ישראלית?
"זה משהו שניסיתי, אבל הייתי זמן קצר אחרי הפרידה, ועדיין לא הייתי מוכנה לקשר חדש. בגדול, אני חושבת שכן, הייתי מנסה בת זוג ישראלית".
 
 

רואה "יוסי וג'אגר"

ויש כאלה שכבר ניסו והצליחו. קחו את חורחה איוון, למשל. לכאורה, מדובר בעובד הזר הקלאסי: בן 22, יליד קולומביה, ארבע שנים בארץ, נמצא פה באופן לא חוקי ועוסק בנקיון בתים. בפועל, אין שום דבר שגרתי בבחור הזה, כי נוסף לכל עיסוקיו, חורחה נוהג להתנדב במוקד סיוע לעובדים זרים, להדריך קבוצת נוער בצופים, לשחק בקבוצת תיאטרון ולרכז את הקבוצה לדוברי ספרדית של האגודה. כשיש לו קצת זמן פנוי, הוא אוהב לראות שוב ושוב את "יוסי וג'אגר" עם החבר הישראלי שלו, אילן.

- עושה רושם שהתאקלמת כאן לא רע.
"בטח, מאוד כיף לי פה. יש לי המון חברים ישראלים, ומבחינה כלכלית אני יכול גם לשלוח כסף למשפחה שלי וגם להסתדר פה מצוין".

- את כל תהליך היציאה מהארון שלך עברת בארץ, נכון?
"כן. כשהגעתי לכאן, ידעתי שאני לא רוצה להיות הומו. בקולומביה רק צוחקים על הומואים כל הזמן. כאן בארץ ראיתי מציאות אחרת ממה שחשבתי. השיא היה כשהלכתי לראות בקולנוע את הסרט "כמעט 18". בכיתי המון, וזה מאוד עזר לי. אחרי זה כבר ידעתי שאני באמת רוצה לצאת מהארון ולפתח קשר עם גבר, ואחרי כמה חודשים כבר פגשתי את אילן".

- אין הרבה זוגות מעורבים, נכון?
"נכון. אתה צריך להבין שכשאתה נמצא בארץ באופן לא חוקי, אז המצב הוא לא קל. קח למשל בחור ישראלי שמתקרב אליך, מתחיל איתך ומפתח איתך שיחה. כשאתה מספר לו שאתה עובד זר, הוא במקרה הטוב ממשיך לדבר איתך עוד חמש דקות ואז מוצא את הדרך החוצה. הם פוחדים להיכנס איתך לקשר. הרי יכולים לגרש אותך בכל יום".

- אתה מבין אותם?
"כן, הם צודקים. אני מבין אותם וזה מאוד מאוד כואב".

- אילן לא פחד להיכנס לקשר שכזה?
"לא. הוא לא בנאדם פשוט, הוא מלאך. אני מאוהב בו כמו שאף פעם לא הייתי".

- ומה יקרה אם מחר יגרשו אותך?
"אני יודע את זה, אבל אין לי ברירה. אני לא יכול למנוע מעצמי לאהוב רק בגלל זה. עכשיו אנחנו חיים את חיינו וטוב לנו. ואם שוטר מגיע לכאן, אני נכנס לכלא ובעוד יומיים נמצא על מטוס לקולומביה, עדיין יישאר לי כל מה שהיה בינינו. יהיה לי קשה, אפילו קשה מאוד, אבל אני אעצום את העיניים חזק ואחשוב על החיוך שלו ועל כל הכיף שהיה לנו ביחד והחלומות שלנו. יש לנו חלומות מאוד גדולים. אנחנו רוצים לנסוע לקולומביה כדי שיכיר את המשפחה שלי".
 

משרד הפנים - מדיניות זיג זג

בפני זוגות מעורבים שכאלה קיימת האפשרות לפנות למשרד הפנים ולבקש אשרת עבודה ושהייה לבן הזוג הזר. "אך הדבר לא פשוט בכלל, במיוחד כשמדובר בעובדים לא חוקיים", מסביר יונתן ברמן, הרכז המשפטי של האגודה. "אשרה זו ניתנת בעיקר לבני זוג סטרייטים, וכעיקרון קיים נוהל של משרד הפנים לתת אותה גם לזוגות חד מיניים, אך לאחרונה מנהלי לשכות שונים עושים עם זה בעיות".

- אני ישראלי ובן הזוג שלי הוא עובד זר לא חוקי. מה אנחנו צריכים לעשות?
"אם הוא לא חוקי, אתה בבעיה גדולה. באופן כללי יש דרישה מבן הזוג הזר לצאת מהארץ לתקופה מסוימת, שבמהלכה נערכת בדיקה של 'כנות הקשר'. אם אכן מתברר שהקשר אמיתי ושאתם לא מתחזים, אז בן הזוג יכול לחזור לישראל. אתם צריכים לחתום על תצהיר שיש לכם משק בית משותף ולצרף כל מיני הוכחות לכך. אני באופן אישי מלווה עשרה זוגות שעוברים את התהליך הזה בימים אלה".

- מהם אחוזי ההצלחה?
"קשה לדבר על אחוזי הצלחה. לרוב כשמדובר בעובד זר שנמצא כחוק בישראל, זה מצליח. אם הוא לא חוקי, זה סיפור מאוד ארוך. כיום מה שמכריע כאן גורלות הוא אותו מנהל לשכה במשרד הפנים, ואין ספק שאם יש לו כל מיני דעות קדומות בנושא, זה בהחלט משפיע".

אחד הזוגות המעורבים שכבר עברו בהצלחה את התהליך הביורוקרטי הזה הם עודד ומיילס. לפני כשלוש שנים, על מדרגות ההישי ז"ל, נפגשו עודד בן ה-24 ומיילס בן ה-38, עובד זר לא חוקי מהפיליפינים. זמן קצר לאחר מכן הם התחתנו.

- למה התחתנתם כל כך מהר?
עודד: "כי זו היתה הדרך היחידה להשאיר כאן את מיילס באופן חוקי. בסך הכל רצינו לחיות פה בשקט, אז פנינו לעו"ד אירית רוזנבלום מארגון משפחה אחרת וחתמנו על מסמך חתונה. הלכנו עם זה למשרד הפנים, הוספנו כל מיני מסמכים, תמונות משותפות, מכתבים של ההורים וחברים, ובסוף הוא קיבל אישור שהייה לשנה".

מיילס: "למעשה, כל שנה הוויזה שלי פגה, והיא מוארכת רק בזכות הנישואים שלנו".

- זה בטח לא פשוט לבוא הביתה להורים עם חבר חדש פיליפיני, לא?
עודד: "כן, זה קצת הרתיע אותם. היו להם כל מיני דעות קדומות על העם הפיליפיני, אבל כשהם פגשו את מיילס בפעם הראשונה, הם הבינו שבסך הכל מדובר בבן אדם טוב. מאז הם כבר אימצו אותו אליהם, והיום הוא באמת חלק מהבית".

- אז מה סוד ההצלחה של זוגיות מעורבת?
מיילס: "הכי חשוב להבין זה את המנטאליות של האחר. זה מה שמחזיק אותנו ביחד לתקופה ארוכה, אולי אפילו לכל החיים".

אלה הם העובדים הזרים בקהילה שלנו, מעין תמהיל הטרוגני לא ברור שכזה. זוגות מעורבים לצד שוללי זוגיות מובהקים, ריקודי סלסה לצד "יוסי וג'אגר", בתוך הבית של הקהילה אבל בעצם מחוצה לה, בחצר. אני נזכר איך מאוריציו ביקש ממני לכתוב לכל הישראלים, שכדאי להם מאוד להכיר את העובדים הזרים ולהיפתח לתרבויות חדשות. הם עדיין בחצר, אני חושב לעצמי, אבל אולי הגיע הזמן להכניס אותם פנימה. בעצם, תמיד רציתי ללמוד לרקוד סלסה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by