בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
בשר על מצע אורז בציר הרשע 
 
 
רענן אביר

רענן אביר ממצב עצמו מחדש כקול העם, ומכריז על המסעדה הפרסית החדשה "אשרפי" כאלטרנטיבה אוריינטלית ראוייה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בעוד יום שישי נעים אני צועד במורד החשמונאים לכיוון ביתו של דן. צפירה מוציאה אותי מהחלום, וצפירה נוספת מכוונת את המבט כלפי ניפנוף יד מחלון של טויוטה כסופה ומבריקה. בעצם כסופה ומאובקת, וכמה רגעים אחר כך, לצידה של נועה פניני, אני מבין שאני בדרכי לשטיפת המכוניות בקרליבך.

בעוד אנו מתחבטים בשאלה האם יהיה זה חכם כלל לרחוץ את האוטו שיורד מחר למצפה רמון, והנה החלו הרצועות הסינטטיות של השטיפה ללטף את מרכב המכונית, במהירות מתגברת. עד מהרה החלו הסרטים להתדפק כלפי השמשות כמו חיות מיוחמות. שנינו החלפנו מבטים של אי נוחות בעקבות ההתנהגות המגונה. עזבנו את השטיפה, נקיים מבחוץ אך מרגישים מלוכלכים מבפנים, והמשכנו לאסוף את דן.

בשדרות רוטשילד מצאנו חנייה מדוייקת וצמודה, מול הכניסה למסעדה. ביציאה מהמכונית נגלה מולי, מתנשא מעל הכניסה, מטבע זהב ענק שחובר לחזית הבניין. המטבע, מסתבר, מכונה "אשרפי" כשם המסעדה, והוא מטבע של בית המלוכה הפרסי. אני מניח שההצהרה הזו ממקמת את הבעלים כאחד ממתנגדי המשטר הקיים. בעל משמעות, שהרי יש לדעת אצל מי סועדים במזרח התיכון של זמננו. זה מקרוב נוכחנו עד כמה המשטרים סביבנו לא יציבים, מגע קל של מאות טון חומר נפץ והנה העריץ נופל. אולי אם אתחבב על האנשים הנכונים מוקדם מספיק, ימצא עבורי מקום הולם בסדר החדש.

במעלה המדרגות, מאחורי הדלתות, נחשף אולם רחב, המרוהט במיטב המסורת של אולמי חתונות פרסיים. נברשת גדולה, הרבה זהב וציורי קיר בסגנון מסורתי. אנו ושני שולחנות נוספים, הסועדים היחידים במקום.

יש בירות מבקבוקים: גולדסטאר, הייניקן וגינס. דן ואני הזמנו גולדסטאר (12 ש"ח) ונועה - קולה (9 ש"ח), וכבר החלה המלצרית לסדר על השולחן חמוצים איראניים, סלט של צמחי טבלין ופיתות עיראקיות. הכל התאפיין בטעמים חזקים, אך טעימים. השירות אדיב ביותר, קצת יותר אדיב וזה היה אונס, כפי שציינה נועה. אולי עדיין חיה את חווית השטיפה מלפני חצי שעה.

נועה הזמינה דולמה (18 ש"ח), מנה של פלפלים ממולאים והטעימה מבין הראשונות שלנו. עבורי היה זה מירזה קסמי (20 ש"ח), מחית של חצילים אפויים ועגבניות, שלאכזבתי הזכירה בעיקר שקשוקה עם חצילים, אך הייתה טובה וראוייה. דן הזמין גונדי (20 ש"ח), מרק שדמה בצורתו וטעמו למרק עם קרפלך, והיה מעט אנמי לטעמי.

דן, שהתברר כי דם פרסי זורם בעורקיו, דרך בן דוד מרוחק ובתיווך קשרי נישואין, הרבה לדבר על ידיעותיו במטבח האוריינטלי, אך ברגע האמת נסוג. בעוד נועה ואני מזמינים למנה עיקרית את הנזיד הפרסי הידוע כחורשיט, בחר דן בקבב.

חורשיט הכרפס שהזמנתי (35 ש"ח), הייתה מנה ירוקה וחצמצה של לימון פרסי, בשר וכרפס, שהרכיבו מנה טובה, עם כי החמיצות הייתה מוגזמת מעט וחסרה ליווי של טעם נוסף שהיה מוסיף לה עניין.

חורשיט קיימה לפה שהזמינה נועה (35 ש"ח), לא התאפיינה באותה חמיצות מלבד זו של העגבניות במנה. המנה עוטרה בצ'יפס דקים מעל שהוסיפו חן לתבשיל אך לא טעם. למרות זאת היתה התוצאה הסופית מנה טעימה יותר מהחורשיט שלי.

קבב בארג סולטני (50 ש"ח) שהזמין דן הגיע כשיפוד קבב ושיפוד עגל חלב, רכים וטעימים. שמחתי שהמטבח הפרסי, שהתאפיין בטעמים חזקים עד כה, הניח לבשר להתבטא בזכות עצמו ולא קבר את טעמו במנה הזאת. בצד המנה הונחו עגבנייה ובצל שירדו גם הם מהגריל, ואותם ציפס דקים שהופיעו במנה של נועה. עבור שלושתנו הונח מגש אליפטי גדול ובו שלושה סוגי אורז, שלא הצטיינו בטעמים מיוחדים.

לקינוח שתינו תה פרסי (8 ש"ח). דן הזמין הלווה ברנג'י (15 ש"ח) - אורז קריר עם מי ורדים, צהוב ודביק, רך ושמח ללעיסה, אך חסר טעם דומיננטי כלשהו הנחוץ להכנסת עניין וכיף דרוש בקינוח. נועה ואני חלקנו בסטני איראני (15 ש"ח), גלידה פרסית (פרווה, המסעדה כשרה), בטעם וניל מעוטרת בשקדים ופיסטוקים. מנה טעימה אך המרקם היה בעייתי, וחלקית קפוא.

המנות לא הרשימו במיוחד, בטעם או צורה, אך הארוחה הייתה טובה, טעימה ומשביעה, ובתמורה למחיר שגורם למקום להראות כמו מקלט מס, הרי שהביקור במקום מומלץ בהחלט.
____________________________
אשרפי, רוטשילד פינת אלנבי, ת"א
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by