בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אקסטרה-אקסטרה-לארג' 
 
 
גור רוזן, הזמן הוורוד

גור רוזן עם דברים שרציתם לדעת על אמסטרדם, אבל לא חשבתם שצריך לשאול (לא רק להומואים)

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אשפה - אוספים פה רק פעם בשבוע. במרכז אמסטרדם אין משאיות אשפה עם צפרדעים ירוקות, ואנשים שמים את השקיות השחורות שלהם בפתח הבניין ערב אחד בשבוע, ובבוקר באה משאית קטנה לאסוף אותן. אם טעיתם ביום, יחטטו לכם באשפה כדי למצוא את הכתובת שלכם ותחטפו קנס. באזור מגורי אוספים פעמיים בשבוע, וגם זה לא ממש מספיק. התירוץ הוא, מעבר לחיסכון כמובן, שבהולנד קר ולכן האשפה לא מסריחה כשמשאירים אותה בתוך הבית. נסו ותיהנו.

אנגלית - כולם מדברים אותה, וישמחו להסביר לכם באנגלית כל מה שתרצו, וגם מה שלא תרצו.

הולנדית - השפה הרשמית. גם בחוברת ההוראות של הטלפון הנייד, הטלוויזיה וכל מכשיר חשמלי, ואפילו מתוצרת אמריקנית שתרכשו כאן, אין הוראות באנגלית. לכו על-פי החוש והציורים שבחוברת וקוו לטוב.

הנחה - ההולנדים שומרים כל קופון וממלאים כל תלושון. כשהגעתי לאמסטרדם, לפני שהבעלים הראה לי את הדירה, הוא מיהר לקחת אותי לסופרמרקט הקרוב להראות לי איך מוציאים כרטיס מועדון.

ויזה - פעם, כדי לחבר כאן קו טלפון, לקנות טלפון נייד או להתחבר לאינטרנט ולכבלים, כל מה שהיה צריך זה לשלם פיקדון. היום, ההולנדים קלטו שהרבה זרים עוזבים את הולנד בלי לשלם חשבונות, ולכן, כדי לעשות את כל הדברים האלה צריך לפתוח חשבון בנק הולנדי. וכדי לפתוח חשבון חייבים ויזה. לא הכרטיס. האשרה.

וויירלס - בארץ אסור, וכאן דווקא מותר. מכניסים כרטיס למחשב הנייד, מחברים אנטנה קטנה למודם, ואפשר לצאת לפארק עם הלפ-טופ.

זמן - להולנדים יש זמן, והם לוקחים אותו. "נחבר לך את הטלפון ביום שלישי עד 13:00", פירושו, שאין שום סיכוי שביום שלישי ב-16:00 תוכל לצלצל לאבא לאחל לו יום-הולדת שמח. "בעוד עשר דקות תוכל להתחבר לאינטרנט", משמעו, שאל תנסה אפילו להתחבר בעוד חמש, או שש, או שבע שעות. את מודם ה-ADSL שלי קיבלתי חמישה חודשים אחרי התאריך שמופיע בחוזה, וחברים שלי אמרו שיש לי מזל, כי זה ממש מהר.

חדר כושר - מנוי ממוצע עולה 50-70 יורו לחודש, בערך כמו מנוי ל"הולמלס פלייס".

חנויות - נסגרות ב-18:00, בחמישי ב-21:00. אם נגמר לכם החלב או הסבון בערב, אתם אבודים. מי שיפתח כאן רשת פיצוציות (אחרי שהוא יצליח להשיג רישיון, מן הסתם) יהיה אדם עשיר. ליד הבית שלי יש סופרמרקט שפתוח עד 22:00, וכמובן שהוא הכי יקר בעיר.

חתימה – הדרך המהירה (והמאוד ישראלית) להשיג ויזה. מוצאים בחור הולנדי (או בחורה), נרשמים ביחד כזוג, מקבלים אשרת שהייה ואישור עבודה ומחדשים את החתימה כל שנה עד לקבלת הדרכון המיוחל. אך שימו לב - הבחורים ההולנדים נעשו מאוד חשדנים לגבי הסידור הזה, והם כבר לא עושים את זה בלי איזושהי תמורה. אני דווקא זכיתי להצעת חתימה מידיד, עובד סוציאלי שגר במעונות סטודנטים. לצערי זו איננה הצעה רלבנטית, כי השלטונות דורשים שתהיה לו הכנסה גבוהה מספיק כדי לפרנס זוג, ודירה על שמו, שתהיה מספיק גדולה לשניים. אז לפני שאתם מתלהבים ורצים לחתום עם מישהו, תבדקו אם הגבר שלכם עומד בדרישות. יש לי חבר שנאלץ להתחיל את כל התהליך מחדש, עם גבר אחר, וחבל.

טלוויזיה - מחורבנת.

טלפון - המרכזייה בהולנד אנלוגית. מה שאומר שאין טעם לקנות טלפון אלחוטי או מכשיר פקס בדיוטי-פרי ולהביא להולנד, כי הוא לא יעבוד כאן. מה שכן - הטלפון האלחוטי שלהם מגניב, הוא קולט למרחק, גודלו כגודל מכשיר נייד ואין לו אנטנה.

מידה - אקסטרה-אקסטרה-לארג'. כולם. או שהם אוכלים שמרים מגיל צעיר, או שהכנפיים של הטחנות רוח מקנים להם השראה. כך או כך, לפני כל זיון עם הולנדי צריך תרגילי יוגה להרפיה, ואחרי כל זיון עם הולנדי צריך שבוע של שיטת פאולה כדי להחזיר את השרירים הטבעתיים לגודלם הטבעי.

מיטה - כפי שסוקר כאן בעבר בהרחבה, ההולנדים מאוד אוהבים לישון על מיטת מים. אל תשאלו אותי למה. הגב כל-כך כואב לי, שקשה לי להקליד את התשובה.

סולריום - ההולנדים מטגנים את עצמם פעם בשבוע, מינימום 16 דקות. ניסיתי, ובמשך שבוע נראיתי כמו עגבנייה מקומטת. המפעיל (השחום) של הסולריום התעקש שצריך להוריד את כל הבגדים, אז עד עכשיו עוד קשה לי לשבת.

שמש - בוגדנית. ז'קט וכפפות הכרחיים גם בקיץ. בגלל זה כולם הולכים לסולריום.

שקית - אם חוזרים איתה לסופרמרקט, חוסכים 16 יורו-סנט על שקית חדשה. את ההולנדים זה מאוד מרגש, וכולם מסתובבים כאן עם שקיות פלסטיק מקופלות בתיק.

שירות - פשוט אין. הולנדי שמתקבל לעבודה חדשה צריך להוכיח את עצמו בחצי השנה הראשונה, ואז הוא מקבל חוזה קבוע, ולפטר עובד קבוע עולה כאן יותר כסף מלהחזיק עובד גרוע. זאת הסיבה שלא כדאי, למשל, לבקש כאן במקדונלד'ס "ביג-מק" בלי גבינה. ניסיתי, וחיכיתי חצי שעה עד שאחרון הקליינטים קיבל את מבוקשו. כשצעקתי על העובדת, בת ה-80, היא אמרה לי לחכות, כי "זאת הזמנה מיוחדת". חיכיתי עוד חצי שעה כדי להתלונן עליה בפני האחמ"ש, שטען שהיא צודקת, כי "זאת הזמנה מיוחדת". אז ביקשתי ממנו לקרוא למנהל הסניף, שאמר לי שאי אפשר לזרז את העובדת, כי "זאת הזמנה מיוחדת". הבנתם את הרעיון.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by