בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
גליל גליל 
 
 
צביקה בשור

צביקה בשור שמח לגלות שעלי נאסר התפכח מעיסוק בקלישאות הכיבוש ב"בחודש התשיעי" ולא מניח לגיבוריו הערבים להשאר קורבן פאסיבי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לרוב, כשאני עומד לצפות בסרט, אני מעדיף לא לדעת עליו דבר. לא תקצירי עלילה, בוודאי לא ביקורות. כמו שכתבה צריכה לעמוד בפני עצמה בלי קשר לכותרות שהעורך נותן לה, כך גם סרט צריך להביט אל הקורא אותו לדבר אליו דרך מינימום של תיווך. אבל הפעם, כשניגשתי לראות את "בחודש התשיעי" של עלי נסאר חרגתי ממנהגי והצצתי בתקציר העלילה, כפי שהוא מופיע בדפי היחצנות שחולקו לנו בהקרנה המיוחדת.

"הסרט מראה את חוסר האמון השורר בין יהודים לבין ערבים על רקע המציאות הפוליטית בארץ", נפתחה המסכת, "דרך דמויותיהם של אחמד וסמירה, החיים את השלכות כיבוש האדמה וכיבוש הנפש". הישראלי המצטדק תמידית שלי כבר הכין את נפשו לספיגת מהלומות אינספור מהמסך. זה גם נראה לי הוגן, לאור העובדה שלנו יש טנקים. שיחבטו הם באמנות.

אלא שככל שהלך הסרט ונפרש התחלתי לתהות אם יחצניו של "בחודש התשיעי" אינם קורבנות ההלקאה העצמית הפתולוגית ממנה סובל חלק מהציבור הישראלי, הלקאה עצמית שמצליחה להתעלם מכל אמירה שאינה מניפה מקל גדול ומנחיתה בעזרתו מהלומות על גבם רווי האשם.

כי "בחודש התשיעי" מספר סיפור שהוא הרבה יותר מעוד קלישאה של כיבוש האדמה וכיבוש האדם. הסרט של עלי נסאר מביט עמוק אל תוך החברה הערבית בישראל, ושואל אותה מה היא עושה עם עצמה, לאור המצב הנתון של היותה מיעוט לאומי נרדף במדינה יהודית.

בראשית הסרט, המתרחש בשנת 1991 (אינתיפאדה, מלחמה במפרץ, גשמים עזים. מזכיר לכם משהו?) מגלה אחמד (אשרף ברהום), גבר צעיר ומאורס בכפר ערבי בצפון הארץ, כי אחיו חליל (ג'וליאנו מר) שגורש מישראל, חזר לכפר והוא מתחבא במערה וממתין בה לאשתו סמירה (נסרין פאעור). מאותו רגע הופך אחמד לאיש החשיכה, מביא את סמירה אל אהובה ומחזיר אותה אל הכפר באישון לילה.

באותם הימים בדיוק נעלם בכפר ילד, וכל המאמצים למצאו עולים בתוהו. ההעלמות מעלה באוב אגדה-עלילה ישנה מימי התורכים, על אדם המכונה "נושא את ישבנו בסלו" (ואתם חשבתם שלאינדיאנים יש שמות מצחיקים) החוטף ילדים מכפרם ומוכר אותם ליהודים. דרכי שני הסיפורים מצטלבות כשהחשד המיתולוגי נופל על כתפיו של אחמד, שממשיך לשמור את סודו של אחיו, גם במחיר נידויו בכפר.

נסאר אינו מתעכב על סיפורי דיכוי. הוא לוקח את הדיכוי הזה כנתון. נוכחות השוטרים בכפר, ההפגנות, המסוקים המשוטטים בשמי הכפר ומחרידים את לילותיו, כל אלה הם כמו נתון, שבתוכו על הגיבורים לבחור את דרכם. אחמד כלוא בין הפטיש היהודי לסדן הערבי, ולשניהם יש אחריות זהה לגורלו הטראגי. נסאר מסרב להניח לערבים להשאר קורבן פאסיבי. גם אנשי הכפר, שחלקם בוחר בפונדמנטליזם כדרך להתמודדות עם מצבם, מקרבנים. מתוך סיפורו של הדיכוי הישראלי עולה ביקורת נוקבת כלפי הבחירה שבוחרים הערבים עצמם, בבואם להתמודד עם המציאות.

כך סמירה, אהובתו של חליל, נחבטת בין שתי המערכות השבטיות הגדולות. הישראלים לקחו ממנה את אישה, ואביה רוצה לגזול ממנה את התקווה לשובו. הבריחות התכופות שלה אל המערה מעוררות עליה את חשד החברה הכפרית כולה. אלה רוצים לראות אותה נשואה, נדחקת שוב לתפקידה המסורתי, תוך דיכוי רצונה ואהבתה. בין שני הצדדים האימתניים האלה, סמירה נשחקת לאבק.

על הסיפור הזה מלביש נסאר עוד שני רבדים. האחד, המופיע לקראת סופו של הסרט, כולל שני קטעים הזויים ופיוטיים, הקורעים את לבו של הצופה. באחד צועדת הפגנת מחאה נגד ישראל על שביל צר, החוצה בריכת מים מבעבעים. ההולכים בשיירה נופלים בזה אחר זה, מאבדים את אחיזתם בחיים ובמציאות, וטובעים בקלחת שמסביב. בשני חושפות אמהות את שדיהן בהכנעה אל האלוהים שלמעלה, מתחננות על נפשותיהם של ילדיהם האבודים.

הרובד השני אותו מוסיף נסאר על קו העלילה הראשי מתרחש בהווה, ובו מוצג אחמד של ימינו, וילדו "אמל" (תקווה). לא ברור מה תפקידה של עלילה-על-עלילה זו, וברור שהיא חוזרת וקוטעת את רציפות הסיפור המרכזי, המעניין הרבה יותר. זו אחת הסיבות שלעיתים נדמה שהסרט אינו סוחב, שהוא נמתח מעבר לצורך. ואף על פי כן, "בחודש התשיעי" הוא סרט שראוי לראות, כי בניגוד לסרטים אחרים העוסקים בפוליטיקה של שני העמים, הוא אינו שוכח לרגע את האדם שבתוך "המצב".
__________________________________________________
בחודש התשיעי, ישראל 2002, 108 דקות (למידע על זמני ההקרנות)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by