בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
כוורתיזם 
 
 משינה במסיבת העיתונאים   
 
דביר וולק

דביר וולק חושב שמשינה מילאה את חלקה באבולוציה של הרוק העברי, וכעת איננה רלוונטית עוד, פרט לערך הנוסטלגי של הקאמבק שלה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
'לא' (דני סנדרסון, בתשובה לשאלה אם כוורת תתאחד שוב, בתום עוד אחד מסיבובי ההופעות של כוורת. ולא, זה לא היה האחרון)


לפני כמה שבועות ערכו בפורום מוסיקה עברית בנענע משאל שאמור לדרג את 50 האלבומים הישראלים של כל הזמנים, לפי שקלול בחירת חברי הפורום. האמת שהתוצאות עוד לא פורסמו במלואן, ואני מסתכן בערעור מסויים של יחסי עם מנהל הפורום כשאתן ספוילר קטן, אבל משינה לא הכניסו אפילו אלבום אחד מתוך הדיסקוגרפיה שלהם, לרשימת עשרת האלבומים הישראלים הגדולים, לפי דירוג של עשרות חובבי מוסיקה עברית מושבעים. "מפלצות התהילה" נכנס לעשיריה השניה, אבל לתקליטים שביססו את מעמדם כלהקת ענק במונחים מקומיים, לא היה מקום שם.

נכון שזה לא ממש דירוג אובייקטיבי, אבל זה בכל זאת אומר משהו על משינה. נכון שהם נחשבים ללהקת הרוק הגדולה ביותר שקמה בארץ אי פעם, ונכון שהיו להם המון להיטים - אבל המוסיקה שלהם בהחלט לא מוסיקה גדולה או קאנונית. הם אולי הצליחו באותה מידה בערך כמו אריק איינשטיין בתקופתו הגדולה בסוף שנות ה-60 וראשית שנות ה-70, אבל האלבומים שלהם הרבה פחות קלאסיים.

משינה גם נשמעים נהדר בהופעות, ונכון שיש להם (ובעיקר לשלומי ברכה) כישרון חד פעמי לשירי פופ קליטים ומרגשים, ואוזן שלא תאומן ללהיטים. אבל תמיד היו ויהיו להקות יותר מקוריות, יותר פורצות דרך ויותר מעניינות ממשינה. מוסיקלית, כלהקה הם לא היו אף פעם יותר מכותבי שירים טובים. אפילו כיוצרים עצמאיים הם עושים מוסיקה יותר מעניינת ממשינה. הגדולה שלהם היא לאו דווקא אמנותית. משינה היא להקה גדולה משתי סיבות: האחת היא שהם כתבו את הספר על איך לעשות להקה מצליחה בישראל, והציבו מודל לכל מי שבא אחריהם, והשניה היא שבתקליטיהם הגדולים הם הם היו יבואנים מצטיינים של סאונד עדכני לארץ.

אז עכשיו משינה הודיעה על איחוד, ואולי אפילו יקליטו חומרים חדשים. זה טוב ליהודים או רע ליהודים? יש עוד רלוונטיות למשינה בשנת 2003? השאלה הזאת חייבת להישאל בקונטסט של שני הדברים האלה שייחדו כל כך את משינה.

משינה היתה הלהקה הראשונה שהצליחה להחזיק בארץ קריירה של יותר משניים-שלושה תקליטים. להגיע לעשרה אלבומים עם אותו הרכב נגנים, ולהצליח לחיות ממוסיקה מעל עשור זה באמת הישג מדהים, שפרץ את הדרך - מחשבתית לפחות - להרבה להקות אחרות, והציב רף מאוד גבוה בכל הנוגע להתנהלות של להקה. אבל את הרף הזה משינה כבר הציבה, והנה באו אחריה להקות עם קילומטראז' ואורך נשימה מרשים כמו אתניקס, טיפקס, מוניקה סקס, היהודים, איפה הילד ואחרות. כולן, בדרך זו או אחרת, משפשפות את הנעליים במקום זה או אחר באדמה שמשינה כבר חרשה עבורן. ככה שמהבחינה הזו, משינה כבר אינה רלוונטית.

גם מבחינת ייבוא סאונד, כמובן, אין למשינה שום דבר לחדש, גם אם יכתבו עכשיו תקליט שלם. הכישרון שלהם היה במציאת צליל שתפס בחו"ל אבל עוד לא ממש הגיע לארץ, לחקות אותו בדיוק מושלם ולהפציץ אותו. ככה זה היה באלבום הראשון, כשהם היו יותר מאדנס ממאדנס, ככה זה היה עם ריקוד המכונה, שהיה, ובכן, גם הוא יותר מאדנס ממאנדס, וככה זה היה עם בוסהנובה - סליחה, מפלצות התהילה - שחיקה אחד לאחד את הפיקסיז. זה באמת יכול היה להיות תקליט באמת גדול, אם פרנק בלאק המנאייק לא היה עושה אותו קודם. היום, יותר מעשור אחרי שאם.טי.וי נכנסה לארץ, אי אפשר יותר להיות יבואן, אלא אם דחוף לך להפוך לבדיחה.

אז מה נשאר לנו? הנוסטלגיה, הלהיטים, וכולנו תקווה שגם האנרגיות המצויינות של ההופעות. או במילים אחרות, כוורתיזם בהתהוות: "בואו ניתן לחבר'ה מה שהם רוצים, ניסחף בעצמנו בנוסטלגיה של לנגן יחד מחדש, וכבונוס גם נוכל לקנות אוטו חדש". מה אגיד, גם לענג את עצמך ולחשוב על זיון עם האקסית זה נחמד, אבל לא נחמד כמו למצוא מישהי חדשה להתענג איתה. ועושה רושם שמדובר בסך הכל בדייט רחמים עם האקסית. נכון, היא היתה כוסית פעם, אבל מספיק לחיות בעבר.

יכול להיות שמשינה תפתיע, תמשיך לנגן גם אחרי ההופעות האלה, ותיצור חומרים מרתקים. איכשהוא זה לא נראה ככה. ובפעם הבאה שנפגוש אותם זה יהיה כבר בעשור הבא, והם יהיו קצת יותר מקומטים, עם עוד שיער שיבה, ועם שום דבר חדש להגיד, חוץ מלנגן שוב את המגפיים של ברוך - סליחה, אופטיקאי מדופלם.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by