בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הלקוח הכי רווחי שלי 
 
 
זונה ממין זכר

לאחר שהוא היה כנוע לגמרי, הכרחתי אותו להוציא את כל הכסף שהיה ברשותו ולתת לי אותו כחלק מהעונש שלו. עלילותיו של זונה ממין זכר

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כעבור חצי שנה של נוכחות יום יומית כבר הפכתי לזונה מן השורה. אמנם שנאתי להימצא שם, אך בעיקר נהניתי מהכסף, מהמחמאות ומתחושת החופש האינסופית לעשות ככל העולה על רוחי. הכרתי גם עובדים וגם קליינטים, למדתי להבין ש"לקוח" הוא לא טיפוס מסוים עם מחשבות זימה ומראה של סוטה. "לקוח" יכול להיות השכן ממול, המוכר במכולת, הספר שלך, או אפילו - רחמנא ליצלן - הרב שלך. רובם אנשים רגילים לכל דבר.

וגם הזונות. גם מאלה יש בשפע: טובות, בינוניות או מזעזעות. זה כמו במסעדה: אם אתה נראה טוב, תדרוש יותר מהרגיל, אבל אם אתה נראה זוועה אל תצפה להצעות מיוחדות. בכל מקרה, באותם ימים הייתי בעננים. כסף תמיד היה לי - והרבה - ורק העובדה שהשגתי אותו בקלות ייסרה אותי. כל יום הייתי קונה משהו חדש או יושב במסעדות או סתם מבזבז את הכסף על שטויות. העיקר שאני מבזבז אותו על מה שאני רוצה.

זה היה יופי של פיצוי על כל הסבל שנגרם לי בילדותי. כל מה שלא קיבלתי וכל מה שלא היה לי רכשתי לעצמי בלי לחשוב רגע. לא הייתי מסוג הזונות שעובדות ועובדות ועובדות - אחרי קליינט או שניים לא הייתי יכול להמשיך לעבוד. הייתי מרגיש מסריח, הייתי מוכרח להתקלח. שניים או שלושה לקוחות היה כבד עלי גם מבחינה נפשית, רגשית ופיזית. פשוט לא יכולתי.

בכל מקרה, לא תאמינו איזה חוויות מסמרות שיער עברתי באותם ימים (או שאולי דווקא כן). איזה סטיות יש לאנשים בראש. לא חשבתי שמשהו יכול עוד להפתיע אותי - אוי כמה שטעיתי. מולי עצרה מכונית אמריקנית לבנה, החלון נפתח לאיטו. "בוא, תיכנס", דיבר אלי הראש שבצבץ מן החלון. נכנסתי ללא היסוס.

דמות מוזרה, אך מעניינת, גבר כבן 35 בערך, לבוש כולו שחור, ועל אצבעותיו בורקות בזו אחר זו טבעות כסף יפות אך משונות. במיוחד שמתי לב למעין חגורת עור ליד מלאה בשפיצים מכסף, אבל בסך הכל הוא היה גבר נאה ומרשים. האמת, די נדלקתי עליו, אבל גם לא שכחתי לשם מה באתי. "כן", פניתי אליו בטון מתנשא. "אתה עובד פה?", שאל. "לא, אני סתם בודק פה את הריצוף", התחכמתי. הוא הביט בי במבט אטום מהול באדישות. "רוצה לבוא איתי?", שאל. לאן? כמה? מה אתה אוהב לעשות? הפגזתי אותו בשאלות. "אני רוצה להעביר איתך הרפתקה שלא תשכח". ניצוץ של חיוך קל עלה על שפתיו, "נו, אז אתה בא?".

למה לא, בעצם, ובתוך שניות נסענו מהמקום. הגענו לביתו, רציתי שניגש כבר לעניינים, הרי אין לי את כל הערב בשבילו. "מה קורה?", האצתי בו. הוא אמר שהוא מיד חוזר, נכנס לאמבטיה וחזר עם דילדו ענק. "זה לא הולך להיכנס אלי", הודעתי לו נחרצות. הוא ניסה לשכנע אותי ואני לא ויתרתי, יש גבול לכל תעלול. לבסוף הבנתי שהוא אימפוטנט (כלומר, הוא סיפר לי) ושהוא בעצם חובב סאדו (בתפקיד העבד), אך הוא מיד הבחין שאין לי את הכישורים המתאימים, אז הוא החליט שהוא מתפשר בדחיפת הדילדו הענק לעכוזי. החלטתי לא לוותר. "למה אתה חושב שאני לא יכול להיות אדון?", שאלתי. "לא יודע, אתה נראה לי רך ועדין מדי". "זה רק נדמה לך", שיקרתי במצח נחושה, "כשאני מחליט להיות רע אז אני ממש רע. עכשיו רד על ארבע שב בפינה ואל תזוז עד שאומר לך, מובן?!".

לא האמנתי למראה עיניי. הוא פשוט עשה כדבריי בכניעה מוחלטת, ומכאן החלטתי לשחק אותה עד הסוף המר (שלו, כמובן). התעללתי בו כמו שלא חלמתי להתעלל במישהו, נתתי לו ללקק את נעליי, סטרתי לו, משכתי בשערותיו - בקיצור, התעללות במלוא מובן המילה. לאחר שהוא היה כנוע לגמרי, הכרחתי אותו להוציא את כל הכסף שהיה ברשותו ולתת לי אותו כחלק מהעונש שלו. האידיוט, כמובן, לא סירב ועשה כדבריי. כמו שפחה אומללה שחררתי את האדון, כולו חבול ופצוע, והוא עוד הודה לי על "תשומת הלב" שנתתי לו. "אין בעיה, תבוא כל יום", השבתי ויצאתי מביתו.

למעוניינים, כל התענוג שלו עלה לו 670 שקל. הקליינט הכי רווחי שהיה לי.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by