בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
עצרו את הגלובליגליזציה 
 
 
ראובן רייכמן

ראובן רייכמן בפראנויות מהיום שאחרי הליגליזציה של הגאנג'ה, כשאת הדילרים יחליפו התאגידים ולקחת לריאות יהיה כמו לאכול במקדונלדס

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לכל אחד ממאות האנשים שהגיעו אתמול לפארק הירקון בתל אביב יש חיוך קטן וסודי ברפרטואר. כמו גבר נאה שמוליך פעוט שאנן לתוך שיח, הם מורחים אותו על שפתותיהם תוך שהם מפשפשים בבגדיהם המוכתמים ודולים משם ג'ויינט, לעיניו השוקקות של בן שיחם. אווירה של חטא נעים מרחפת באוויר, נמהלת בחרדה משועשת, תוך שהם משחררים עננת עשן קטנה על כרי הדשא הטלטאביים בפארק - מה אם המשטרה באמת שלחה שוטרי חרש לרחרח?

יום המריחואנה הבינלאומי, שהחל כמצעד של סטלנים עוד ב1969- בניו יורק, נחגג בארץ מאז 1998. ליוזמיו, אירגון ליגלייז ומפלגת עלה ירוק, יש תוכנית: להוכיח שהגראס והחשיש אינם מזיקים לאדם, במיוחד בהשוואה לאלכוהול ולסיגריות, וכך לאלץ את הרשויות להפכו לסם חוקי. מיליון ישראלים, לפי הסטטיסטיקות שלהם, מוגדרים היום כפושעים, רק בגלל ההרגל הבלתי מזיק שלהם להתמסטל.

כמה נפלא לו היה המאבק הציבורי מצליח: הפיצוציות היו מוכרות פאקטים של ג'ויינטים מוכנים, ואפשר היה לעשן ג'וינט מפוטם לפני המנה האחרונה במסעדה. בלי שוטרים מחורמני טסטוסטרון בשטח, איכות הגראס היתה עולה פלאים כמו באמסטרדם, ולא היה צורך בסוטולים סוג ד', תוצאה של ערבוב בין גראס וחול ממצרים.

אבל נדמה שאת המאבק לליגליזציה מניע בעצם רצון אחר, מוסתר היטב תחת טונות של דיבורים על אהבה. העובדה שאירוע כמו הפיקניק מתקיים מהווה הוכחה שהמשטרה אינה מכבידה את ידה על המעשנים. אירוע דומה, אבל של פדופילים, לא היה מתקיים לעולם. אנשי ליגלייז גם לא יכולים להתלונן על בעיות אספקה: אם מיליון ישראלים משתמשים בגראס, הרי כל מי שרוצה יכול להשיג מעט, ובתוספת תשלום אפילו חומר מצויין.

מה שעומד מאחורי היוזמה, איפוא, הוא דבר אחר: בני המעמד הבינוני שמובילים את הקמפיין נגעלים מאוד ממי שמביאים להם את הסטלה, הדילרים. כדי להגיע אל הצחוק חסר המעצורים, החזיונות המשונים, הרעיונות המבעיתים - ובקיצור האושר של הגראס - צריך להיפגש היום עם אנשי שוליים. השליחים, מביאי הבשורה, הם צעירים עם קוקו מגורז וענן של זבובים מסביב לראש, נשים שמנות ומחוטטות וטיפוסים מפוקפקים אחרים. מלוכלכים, ולעתים קרובות מטושטשים, הם עלולים לטנף את הספה. רק פקודת הסמים המסוכנים הפכה אותם לאורחים רצויים בכל סלון. מספרי הטלפון שלהם יקרים, סודיים, ואין ברירה אלא לסמוך עליהם - כשהם אומרים שהחומר טוב, הוא בטח כזה.

היוזמה להעביר את ייצור ושיווק הגראס לפסים חוקיים היא בעיקרה עסקית: במקום הדילרים המסכנים, שנדחקו במערך החברתי אל מתחת לפועלי הזבל, יגיעו אנשי הבלייזרים של התאגידים הגדולים. לא ברור איזה חברות ישתלטו על שוק הגאנג'ה - יצרני הסיגריות, המזון או האופנה - אבל מה שבטוח הוא שאיש לא יטרח יותר להרים טלפון ללינק הישן והטוב שלו. בדיוק כפי שהסופר-פארם מחק את כל בתי המרחקת הקטנים, והסופרמרקטים את חנויות המכולת - כך תיזרק לפח שכבה יצרנית שלמה.

אבל יחד עם הפגישות החילופין הסודיות במכוניות חונות, תיעלם גם האווירה החשאית שמלווה את עישון הגראס. שותפות הגורל של הסטלנים תיעלם - לא יהיו סיפורי הווי על דילרים, בני דודים לא יעשנו יחד בחשאי לפני ליל הסדר, ונערים רכים לא יקבלו הלם קל כשיוצע להם ג'ויינט. זה יהיה חוקי והכל ישתנה: בלי האנשים המפוקפקים שמקיפים היום את התעשייה הזאת ושמזינים אותה, מה שיישאר זה רק מק-סטלה.

בתחילת השבוע, צ'וצ'ו, עוזר הבית הניגרי שלי, היה נסער. תוך שהוא מקסס ומכין למעני ג'ויינטים לשבוע הקרוב, שאל אם אמשיך לשכור את שירותיו גם אחרי שליגלייז יצליחו במאבקם. כמובן, אמרתי לו, רק תצטרך להתפשט יותר.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by