בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
איל מקיאג' 
 
 
אבישג לוי

אבישג לוי חושבת שמבחינה אפידמיולוגית, אודיסיאת המסקרה ההודית "דבדאס" מסוכנת יותר מהסארס

 
 
 
 
 
 
 
 
 
האמת, טרם הזדמן לי לצפות בסרטים הודים. הודו עבורי היא ארוחה של עוף עם קארי בטנדורי. לא מעבר. לכן ראיתי ב"דבדאס" סוג של אתגר. לא היה לי כלל מושג לקראת מה אני הולכת.

אפשט את העניין עבורכם: דבדאס הוא סיפורו של צעיר הודי ממשפחה מיוחסת ועשירה, החוזר לבית הוריו לאחר 10 שנות לימודים בלונדון. כצפוי, משפחתו נלהבת ונרגשת לקראת חזרתו הביתה לאחר שנים כה רבות של היעדרות. בבית השכנים ממתינה לו פארו, השמחה מכולם, אהובת ילדותו, שנצרה בליבה את חמשת מכתביו אליה, משגיחה כי שלהבת הנר המסמלת את שובו הביתה לא תכבה.

כבכל טראגדיה רומנטית נפגשים דבדאס ופארו וממשיכים מאותה נקודה בה הפסיקו, קרי: הם מתאהבים. משחקי חיזור הודים, מסתבר, הם קונסטרוקציה לא פשוטה הכוללת בעיקר את דבדאס חם המזג השולט ביד רמה ומכתיב את הקצב (פעם אחת הוא מכופף את צווארה ופעם אחרת סוטר לה) ואת פארו הנגררת לכל מקום אחריו בכניעה. וכן, גם הרבה מאד שירים וריקודים. אחרי הכל, מדובר בסרט בוליוודי.

עד כאן עלילות השעה הראשונה של הסרט. בשלב הזה, אודה, אני נסערת ונרעשת: המוסיקה מדהימה - בי נשבעתי כי בתום ההקרנה ארכוש את הפסקול; התפאורה מושקעת ומפוארת; התלבושות ססגוניות וצבעוניות; הכוריאוגרפיה מסועפת ומפותלת ככל שתהא, מדהימה ומאתגרת. מה עוד אפשר לבקש? כיאה לז'אנר, כך התחוור לי, די הרבה.

אנטר שעה שנייה של הסרט: לאחר שמשפחתו הסנובית של דבדאס תופסת תחת על משפחתה של פארו ומתנגדת בכל תוקף לאפשרות של נישואין בין הילדים, מחתנת אמה הנעלבת של הכלה המיועדת את בתה עם איש רב נכסים. פארו עוברת להתגורר באחוזתו של בעלה ומתפקדת כאם לילדיו מאשתו הראשונה, אשר בצל זיכרונה היא חיה. בינתיים, שבור לב, מדוכא, מושפל וכעוס (אה כן, שכחתי לומר שיש איזה בעיית כבוד\גאווה קטנה בין האב ובנו) עוזב דבדאס את בית הוריו. נע ונד בין סמטאות רחוב אפלות וצריפים רעועים, מוצא דבדאס קורת גג בבית זונות וקושר את גורלו עם זונה בשם צ'נדרמוקהי, המתאהבת בו.

בשלב הזה של הסרט, לאחר דקות רבות של ריקודים מושקעים, שירים קליטים ודמעות, אני מעט מותשת. מה עוד אפשר לבקש? הפסקה היתה יכולה להיות רעיון טוב.

בשעה השלישית לסרט, דבדאס מכה על חטא, מסרב לחיזוריה העקשים של צ'נדרמוקהי תוך השפלות והקנטות, נקרע בין אהבתו לפארו ובין סלידתו מצ'נדרמוקהי ובעיקר מטביע את יגונו בטיפה המרה עד מותו הבלתי נמנע והצפוי, אם תשאלו אותי.

שלוש שעות עמוסות לעייפה בדיאלוגים, ריקודים, שירים ובכי מאוחר יותר, ואני בהלם. זאת בדיוק המילה. שלא תבינו אותי לא נכון, הסרט לא רע בכלל. אוהבי הז'אנר אולי יתענגו על כל סצינה - גדושת בכי ככל שתהא - אבל בשבילי זה היה טיפה יותר מדי. טיפה'לה. קשה לצפות בסרט שהגיבור שלו הוא אפס העונה לתכתיבי הוריו בכל מצב, הגיבורה שלו צדקנית מתחסדת ולשניהם יחד אין כל רציונאל וואט סו אבר. פשוט קשה.

יצויין כי מדובר בעיבוד קולנועי לרומן ידוע שנכתב בשנת 1917 וזכה ללא מעט גרסאות קולנועיות. עוד יש לציין את התקציב הגבוה של הסרט (150 מיליון דולר) שניכר היטב - לדעתי רק על אלפי הנרות והנורות שנכחו כמעט בכל סצינה השקיעו מיליוני דולרים. וכמובן יש להזכיר שאת פארו מגלמת מיס עולם לשעבר ואת דבדאס מגלם ההוא מהסרט "הוליווד בוליווד". ובסך הכל מדובר בסרט מאוד מרגש. הנה, אמרתי את זה.

למי שיתעקשו לצפות בסרט אני מצדיעה ומאחלת בהצלחה. עצה ידידותית: לכו לשירותים טרם ההקרנה ועל כל מקרה שלא יהיה הצטיידו בטלפון סלולרי עם אפליקציית משחקים מפותחת. אולי גם תוכלו להשיב לי על שאלה אחת שהטרידה אותי במהלך הסרט ואף נותרה בעינה, איך לעזאזל עם כל הבכי הזה לא נמרחה להן המסקרה?
_______________________
דבדאס, הודו 2002, 185 דקות
(למידע על זמני ההקרנות)
לאתר הרשמי
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by