בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הניו-יורקר 
 
 אד נורטון, דילר   
 
צביקה בשור

צביקה בשור נפעם מהצבעים העזים שפורצים החוצה מתוך המגה-עיר המתפכחת ב"השעה ה-25" של ספייק לי - אחד הבמאים הכי מוכשרים בעולם

 
 
 
 
 
 
 
 
 
יש רגעים ב"השעה ה-25" של ספייק לי, שהם חיים כל-כך, טעונים בצבעים, חשמל ורגש עד כדי התפקעות. השפה הקולנועית על המסך עשירה ומשולחת, ואין לצופה אלא להתפעם. רגעים שבהם טובה התמונה מאלפי מילים. רגעים כאלה הם תופעה נדירה בקולנוע. לרוב נוטים במאים להציג על המסך גירסאות מרודדות של מה שהיה או יכול היה להיות טקסט מעניין, או שהם בורחים אל שפה קולנועית אינטלקטואלית מדי, מעודנת כל-כך, שמי שנחשף לשלושה וחצי קליפים תזזיתיים בחייו, כבר אינו מסוגל לקלוט את מה שעומד מאחורי השפה הזו מבלי לחשוב עליה.

נדירים כל-כך הסרטים שאינם מסתפקים בנטילת הצופה למסע בן שעה וחצי-שעתיים, אלא מנסים ומצליחים להפוך כל רגע במסע הזה להוויה מלאה ומורגשת. "השעה ה-25" הוא אחת מאותן פנינים נדירות. הסרט החדש של אחד הבמאים הכי מוכשרים בעולם, עיבוד לרומן מאת דיוויד בניוף, הוא פשוט סרט נפלא.

לפני שנעבור לתיאור העלילה, אולי כדאי להציע הפעם לקורא לפסוח דווקא על החלק שנתפס אצלו כמהותי כל-כך, יוותר על השאלה "על מה הסרט?" ויפגוש את הטקסט הזה בעוד ארבע פסקאות. שהרי "השעה ה-25" חושף את עצמו לאט כל-כך, משרה על שעתו הראשונה אווירה כזו של חידתיות, שמן הראוי לכבד אותה וליהנות ממנה. אבל אם בכל זאת בוער לכם, הנה.

מונטי ברוגן (אדוארד נורטון) מתעורר בניו יורק לבוקר האחרון של שארית חייו. הוא סוחר סמים שנתפס, הורשע ונשפט לשבע שנות מאסר. הוא לא איש גדול, מונטי, הוא גם נראה לא רע, ונראה שסיכויי השרידה שלו בכלא אינם מהטובים. זה היום האחרון שלו בחייו כפי שהוא מכיר אותם. יום של חרטות, החלטות קשות, עימותים, שאלות.

אחת השאלות שמונטי שואל את עצמו היא שאלה של אמון. כשהשוטרים באו ומצאו קילו של הירואין בביתו, הם ידעו בדיוק איפה לחפש. יכול להיות שהיתה זו אהובתו, נטורל (רוסאריו דוסון) שמכרה אותו? אבל מונטי יודע שבסופו של דבר, הוא עצמו האדם שאותו יש להאשים באימה המצפה לו. וזה עול כבד לכל אדם.

בערב יערכו לו חבריו מסיבת פרידה. ג'ייקוב (פיליפ סימור הופמן) הוא מורה לספרות בתיכון. הוא אינו מצליח לחדור ללבם של תלמידיו, וחמור מזה, הוא מתחיל לפתח משיכה אובססיבית למארי, אחת מתלמידותיו (אנה פאקווין). במשרדים דחוסי האנדרנלין של וול סטריט נמצא פרנק (בארי פפר), החבר הכי טוב של מונטי. הוא כריש חסר רגשות - יתרון גדול בעבודה וחיסרון אדיר מעבר לה. ג'ייקוב ופרנק נפגשים לאיזה משקה קטן לפני שהמסיבה תתחיל.

וכשזו מתחילה, כולם צריכים להתמודד עם השדים שלהם. כאן מתפרץ הקולנוע השופע של לי, ממלא את השדים בתאווה אדירה, מייסר את גיבוריו. הלילה האחרון של מונטי ברוגן בניו-יורק הוא משהו שצריך לראות.

ספייק לי גייס לסרט הזה את רודריגו פרייטו, הצלם של "אהבה נושכת" המקסיקני, וקיבל ממנו את אותה תחושה ברוטאלית של חיים הפורצים מתוך המסך. השחקנים בתפקידים הראשיים והמשניים נפלאים. אדוארד נורטון הוא שוב הכוח והחולשה של צעיר אמריקני בשנות אלפיים. פיליפ סימור הופמן הוא מגלמם הדגול של האנשים הכבויים. בארי פפר, מי שהיה הצלף הדרומי ב"להציל את טוראי ראיין", מגלם את הברוקר הקר שלו באופן שהיה משדרג את "אמריקן פסיכו" באופן מהותי. כולם מנצלים את התסריט המושלם של בניוף כדי להציג דמויות מלאות ואמינות להפליא.

וכמובן, ניו-יורק. ספייק לי מנשל סופית את וודי אלן ומרטין סקורסזה ממעמדם כיוצרים בעל המבט המעניין ביותר על האולטרא-עיר הזו. הפעם שוזר לי את סיפורה של העיר אחרי שמטוסים בערו בבניניה והחריבו אותם. שיחה בין שני חבריו של מונטי על עתידו השחור נערכת ליד חלון המשקיף על הגראונד זירו המיתולוגי, אלומות האור שהחליפו את שני התאומים המתים על רקע כתוביות הפתיחה, הכל מנגיד את עצמו לחיים שנאבקים להמשיך בכל מחיר. הפגיעה בציפור נפשה הדורסנית של העיר היא זמן טוב לחשבון נפש, ולי לא מחמיץ את ההזדמנות הזו להביט שוב על הגזענות, האכזריות והאטימות שכובשות את האדם לכדי פושע, נחש או איש מת מהלך. ובכל זאת, מתוך העוצמה המדכאת הזו, לי מוציא סרט שכולו חיוּת וחיים.
______________________________
השעה ה-25, ארה"ב 2002, 135 דקות
(למידע על זמני ההקרנות)
לאתר הרשמי
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by