בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
ביקורת הופעה 
דבק בלי מגע 
 
 בפעם הבאה נסתפק בסוכרזית. מדונה    צילום: רויטרס    
ביקורת הופעה |
 
אלכס פולונסקי, לונדון

מדונה פתחה השבוע בלונדון את אחד מסיבובי ההופעות המושקעים ביותר שתזכו לראות בחייכם, אבל האפקטים הראוותניים ומתיקות היתר לא יגרמו לכם להתרגש וישאירו אחריהם טעם לוואי. רגע לפני שהיא מגיעה לישראל, אלכס פולונסקי בדק את השטח וחזר עם סוכרת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כשמדונה העניקה לסיבוב ההופעות שלה את השם “Sticky and Sweet” (מתוק ודביק) בהקשר לאלבום “Hard Candy” אותו היא מקדמת, הבחירה הרגישה הכי טבעית שאפשר. איש לא תיאר לעצמו שהופעת הפתיחה לסיבוב הקיץ, שיגיע גם אלינו בספטמבר, תמחיש עד כמה דביק זה יכול להיות. דווקא באחד מסופי השבוע העמוסים ביותר שבירת אנגליה ידעה בחודשים האחרונים (פסטיבל המוזיקה Wireless, מצעד גאווה וכמובן שתי ההופעות של מדונה), קו הרכבת התחתית Jubilee נסגר לצורך שיפוצים, מה שאילץ כ-17,000 מעריצים להתנייד אל אולם O2 בדרכים חלופיות שכללו עיקופים לא שגרתיים ברכבת התחתית והצטופפות באוטובוסים מלאים במבוגרים מיוזעים וצעירות הורמונליות לבושות בבגדים ססגוניים שמנסים לחקות את סגנונות הלבוש השונים שמלכת הפופ אימצה לעצמה לאורך הקריירה.
 
 
לפני שמדונה עלתה באיחור של חצי שעה שגרר קריאות גנאי וצעקות בוז מהקהל, חימם את הבמה הדיג'יי והמפיק פול אוקנפולד, שמלווה אותה לאורך כל הסיבוב הנוכחי, ורק בצהרי אותו יום גם הספיק להעניק סט ב-Wireless שהתקיים בהייד פארק. הבעיה עם אוקנפולד היא שמבחינה מוזיקלית וסגנונית הוא תקוע הרחק מאחור, אי שם בשנת 2001. אוקנפולד מתחיל בצליעה עם רימיקס ל"Otherside" של הרד הוט צ'ילי פפרס, משחית את “Boom Boom Pow” של הבלאק אייד פיז, ומשמיע את המייקאובר הגרוע ביותר שנעשה בחודשים האחרונים ל”Poker Face” של ליידי גאגא. פעם אוקנפולד סיפר שלפני שהחל לעסוק במוזיקה, הוא רצה בכלל להיות שף - אחרי סט כזה, אולי באמת הגיע הזמן להגשים חלומות ישנים.
 

אישה בשלה מארחת בביתה

 המופע מתוקתק היטב ואין רגע משעמם - הריקודים, התלבושות, הפירוטכניקה, והחיבור ביניהם יוצרים מיצג ראוותני מעורר התפעלות. כזה שאפשר להתלהב ממנו המון, אך קשה עד בלתי אפשרי להתרגש ממנו 
ואז, כשמסכי הענק מציגים אנימציה תלת ממדית של סוכרייה ענקית המסתובבת במה שנראה כמעין מבוך מכשולים, ברור שמשהו מפתיע עתיד לקרות. ואכן, רגע לפני שהסוכרייה פורצת מהמסך, הוא מסתובב, ובצדו השני יושבת מדונה על כס מלכות בצורת האות M - סממן ראשון למגלומניות הנצחית שלה שעוד תשוב ותזקוף את ראשה. השיר הראשון הוא “Candy Shop”, שבארבע דקות מצליח לחמם את הקהל בצורה שאוקנופלד לא הצליח במשך שעה, לא ברור אם בגלל הביצוע או בגלל וידאו ארט כמעט מחרמן שמציג לשון ענקית שעושה שמות במסך.

אחריו, ביצעה מדונה את "Beat Goes On" בהשתתפות פארל וויליאמס וקניה ווסט, שלא נכחו בהופעה וכתחליף, הופיעו דמויותיהם על מסכי הענק, כשלפעמים הן משתלטות עליהם בגודל מלא, ולעתים מתכווצות לגודלה של מדונה, ומלוות אותה ואת רקדניה בסימולטניות מרשימה לצעדי הריקוד. המשחק של אירוח וירטואלי על הבמה חוזר על עצמו כמה פעמים במהלך המופע – עם בריטני ספירס בשיר "Human Nature“ ועם “4 Minutes” שמגיע לקראת סוף המופע, הפעם בהשתתפות ג'סטין טימברלייק והמפיק טימבלנד.
 
 
המופע מתוקתק היטב ואין רגע משעמם - הריקודים, התלבושות, הפירוטכניקה, והחיבור ביניהם יוצרים מיצג ראוותני מעורר התפעלות. כזה שאפשר להתלהב ממנו המון, אך קשה עד בלתי אפשרי (תלוי איפה אתם ממוצבים בסקאלת הסגידה למדונה) להתרגש ממנו. השואו מושלם מבחינה טכנית, אך חסרים בו רגעים שמרימים את ההופעה לשיא שנחרט בזיכרון גם לעוד עשרים שנה. רגע אחד שבו בוצעה סטיה (גם היא, כמובן, מכוונת מראש) מהתסריט הרגיל של המופע, היה בפתיחת השיר “Holiday”, אז הופיעו על המסכים תמונות ילדות של מייקל ג'קסון ואל הבמה עלה בצעדי ירח אחד מרקדניה של מדונה, שצעקה לעבר הקהל "הריעו לאחד האמנים הגדולים שהעולם ידע, יחי המלך!". אם זה לא הספיק, בעת הביצוע של “Give It 2 Me”, שסגר את המופע, לבשו מדונה והרקדנים כפפת משובצת יהלומים – שתי המחוות הללו מצליחות להריח מפופוליזם מחד ולהיות צנועות מאידך, אך אין ספק שהן בלתי נמנעות, ולו רק בגלל ששבוע וחצי לאחר מדונה, על הבמה הזו היה אמור לעלות ג'קסון לקאמבק המתוכנן של חייו.
 

לדפוק ולזרוק

משפריצה סליז למרחקים ארוכים. מדונה
 משפריצה סליז למרחקים ארוכים. מדונה 
 צילום: אימג'בנק/GettyImages 
 
עוד סימן למגלומניות של מלכת הפופ היה כשביצעה את “She’s Not Me”, במהלכו הולבשו הרקדניות בסימבוליות מדונאית, כשכל אחת מתייחסת לתקופה אחרת בקריירה שלה. כמו בשירים אחרים, גם כאן הופיעו שלל תמונות שלה על המסכים. מדונה ממשיכה למכור את עצמה בדיוק לאותם פרצופים ששילמו סכום נכבד כדי לראות אותה הכי קרוב שאפשר. וזה, בסופו של דבר, הגורם המרכזי במופע הזה, גם אם היתה שרה בפלייבק, מוותרת על שני מסכים ומצמצמת את להקת הרקדנים שלה; אלפי הסחים שרכשו חולצות בכניסה היו ממשיכים למחוא כפיים בהתלהבות, החל מאותן ילדות בסיום תיכון ועד לגברים היפנים בני הארבעים שהסריטו הכל במצלמת וידאו - לא באמת אכפת להם שהמופע מכני ולוקה בחסר בכל הקשור לפן אישי - הם רואים את פאקינג מדונה במרחק נגיעה, ועוד בבית הם ידעו שהיא מגיעה כדי לתת עבודה וללכת, בלי לגרום להם להתאהב או לשבור להם את הלב.

לא כמו בתולה אלא יותר כמו זונת צמרת מבוקשת, מדונה שפכה על הקהל גלונים של סליז והדיפה לכיוונו ניחוחות של בושם יוקרתי עם תג מחיר גבוה, אבל גם אז, זה לא באמת משנה, הריח מהנסיעה עדיין דבוק לעור ולבגדים, כולם יודעים שהיית בהופעה של מדונה, עכשיו רק תנסה להסביר בעדינות שלא באמת הצלחת ליהנות.

עוד בלונדון: בלר מתאחדים בהופעה מרגשת

>>> מדונה מגיעה לישראל: כל מה שרציתם על המלכה וההופעה
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by