בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
שובי דובי 
 
 ראשן בביצת הבראנז`ה   
 
דרור נובלמן

דרור נובלמן מצדיע לאיתן אורבך, האליל האולימפי היפהפה שמאס בחיי השקר הפלסטיים וחזר להיות ישראלי שמן

 
 
 
 
 
 
 
 
 
היה היה פעם פעם בתול-ים יפהפה, עורו ברונזה, שערו זהב, בעיניו פיסת רקיע, שהגיע דרך מקרה לארץ ישראל. איש לא ידע מהיכן הגיע ואיך זה שבא דווקא לפה, אך אף אחד לא רצה להקשות בשאלות מיותרות, פן תצלול אותה סירנה ממין זכר חזרה אל מצולות הים ותיעלם כלעומת שבאה.

בעיתוני הספורט טענו בעקשנות שהמלאך הבלונדיני הוא התקווה החדשה של ענף השחייה הישראלי, ותושבי ישראל שמורגלים היו בכוכבי ספורט שנראו קצת אחרת - כמו יוסי אבוקסיס או פליקס חלפון - פלבלו בעיניהם בתמיהה כשהספקות ניקרו במוחם: ככה נראה יהודי? אם כן, מדוע התרחשה השואה? ומה זה ענף השחייה הישראלי?

שם יפה היה לו לדולפין הארי, שם הראוי לגיבור-על: איתן אורבך. ממש כשם שגיבוריהם של הגויים נקראים קלארק קנט או פיטר פארקר, בהתאמה.

כל המדינה המתה אהבה וכבוד לגיבור החדש שקטף מדליות בלי להזיע, שמאמניו הצהירו שהוא כישרון גדול אבל גם חפיפניק שהכל בא לו בקלות. אותה "חפיפניקיות" הזאת רק הוסיפה לגדולתו, מן תכונה כזאת אצל האלוה שכל ישראלי יכול להזדהות איתה: אורבך קרע בהישגיו שחיינים שקדנים כמו מיקי חליקה, ויואב גת, ולא רק שלא התאמץ כמוהם, הוא גם היה בלונדיני.

ואז הגיעה האולימפיאדה. איתן הוכרז כפיינאליסט, ואורבךמאניה כמעט והוגדרה כדת הרשמית החדשה של מדינת ישראל. אבל רק כמעט. אורבך הכין הפתעה מרה למעריצים: השחיין המוכשר החליט שהוא קץ בחיי הספורט, שנמאס לו מאורח החיים הסגפני; הגיבור שלנו רצה להיות בליין תל-אביבי, או גרוע מזה - הרצלייני. המעריצים נותרו המומים בעוד האיש מאטלנטיס הפך לראשן בביצת הבראנז'ה המקומית, וכותרות מזן פיחסה החלו להרשם במדורי הרכילות: אורבך שוכר דירת רווקים עם אריק זאבי, אורבך נרשם ללימודים ברייכמן, אורבך עושה קמפיינים, אורבך נבחן לתפקיד מומו באסקימו לימון, אורבך מצטלם לפנאי פלוס חבוק עם דוגמנית בר-זוהר כזאת או דוגמנית פוקסברונר אחרת.
מה קרה לו לנער שלנו? איפה הוא הגיבור? אפילו במועדוני הגייז, ססמוגרף הקוליות הישראלי, החלו מלחששים שבלונד זה כבר ממש לא זה, ויש איזה שחקן כדוריד מתולתל מראשל"צ. הנפטון הישראלי טבע סופית, אמרו כולם.

והנה הוא חזר פתאום, תמונתו מפארת את שער ספורט מעריב, ולא סתם חזר אלא בגדול. ומה זה בגדול? פלוס שלושים קילו לפחות. לרגע אחד לא ברור אם זה אכן הפיינליסט האולימפי, או שמא חיים יבין לבוש חוטיני. וקולות שמחה לאיד של נערים מחוצ'קנים, ונעירות אכזבה של פרחות צעירות ממלאים את הארץ, אבל רק המעריצים הוותיקים מבינים את המשמעות האמיתית של המהלך. אנחנו רואים קצת מעבר, אנחנו מבינים שהגיבור שלנו חוזר הביתה.

בגלגול הנוכחי שלו, איתן אורבך הוא יותר ישראלי מאי פעם. איתן הוכיח שהוא מוכן לוותר על חיי הבועה של יופי פלסטי ריק מתוכן כדי למצוא משמעות וחן במתקני השווארמה, בדיוק כמונו. איתן הוכיח שהוא מוכן לנטוש את האולימפוס השקרי של שלמות גופנית ולהיות קצת מעפאן, בדיוק כמונו. איתן מוכן לחשוף כרס אימתנית מנופחת מעשרות קבאבים של יום העצמאות, מוכן לסחוב מנגל לבריכה, להיתפס מפליץ ותוקע גרעפסים, להשתיל שערות בחזה, ועדיין לכסח את כל החננים השקדנים. בדיוק כמונו.

היה היה פעם בתול-ים יפהפה וחפיפניק, שגם אם יוסיף עוד מאה קילו - חזר מבחינתי להיות גיבור.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by