בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הייתי כלבתו הפרטית של קצין נאצי 
 
 
ליאור כהן

"יצרים של אשה" בבימויו של תגרן הסקס טינטו בראס, הוציא לליאור כהן את החשק לשבוע

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"לוטה היתה לבושה במכנסי רכיבה שחורים הצמודים היטב לגופה ומבליטים את חמוקי ירכיה, וסוודר שחור שהדגיש את שדיה החטובים. היא פיסקה את רגליה - הריני לפניך, הר אוברשטרומפיהרר...".
(מתוך הספר "הייתי קצין אס.אס", סדרת ספרי "סטלאג")

בראשית שנות השישים יצאו בישראל עשרות ספרים בז'אנר הספרותי המוזר הזה. מלחמת העולם השניה היתה רק התירוץ להביא לנוער היהודי החרמן תיאורי מין שטופי זימה. החל מאורגיות חסרות מעצורים עם שומרות נאציות יפהפיות וסקסיות, ועד להשפלות מיניות ואונס ברוטאלי על ידי בלונדיניות אריות טהורות, למעשה שילוב של נימפומניות וסדיסטיות מטורפות.

במודעות הקידום לסרט "יצרים של אישה", נכתב בגאווה - "הסרט השערורייתי ביותר מאז עמנואל ולוליטה", ולמטה - "מוגבל מעל גיל 18". כדי שלא נתבלבל, הוסיפו "איטלקיה נשואה מחפשת קצין סקסי..." - ישר נזכרתי בסטלאג. כשראיתי מי הבמאי גם ידעתי למה.

טינטו בראס התפרסם בעיקר בזכות ריביו עם מו"ל פנטהאוז, בוב גוצ'יונה, על מינון הסקס בסרט "קליגולה" שיצא ב-1976. בראס, במאי חשוב בעיני עצמו, הוא בעצם תגרן סקס מהסוג הנחות ביותר. מרבית סרטיו לא הגיעו לארץ, וטוב שכך. הוא מביים כאילו נתקע בשנות השבעים והסקס בסרטיו מעורר בעיקר מבוכה.

על הסרט עצמו אין הרבה מה לספר. ליביה (אנה גליאנה), אשה נשואה מתבגרת ובלתי מסופקת באיטליה הפאשיסטית, עושה את דרכה לוונציה כדי לפגוש את מאהבה, קצין האס. אס. יפה התואר, הלמוט (גבריאל גארקו). בדרכה היא נזכרת בסיפור אהבתם ותשוקתם האינטנסיבית אך ההרסנית.

תכל'ס, הרבה סקס אין בסרט, אבל אם אתם בעניין של עירום מכוער סטייל הסבנטיז, שיהיה לכם לבריאות. לי הסרט הוציא את החשק לסקס למשך שבוע.

והדבר המתמיה ביותר הוא לא איך סרט כזה נעשה כיום, אלא איך סרט כזה מגיע להקרנות מסחריות בישראל. ניחוש שלי: המפיצים (ג.ג) בונים על החרמנים שאזהרות הצנזורה המפוברקות ימשכו אותם לאפלולית בית הקולנוע. דבר אחד הם שכחו: אפשר להוריד היום סרטים כחולים למחשב תוך דקות. רובם, אגב, בעלי אמירה אמנותית משמעותית יותר מ"יצרים של אשה".

שורה תחתונה: קרוב לוודאי שזה הסרט הגרוע ביותר שתזכו לראות בימי חייכם.

מצד שני, זוהי הקומדיה הטובה ביותר שראיתי השנה. אני בטוח שאם היו המפיצים מתייחסים לסרט כאל פרודיה ולא כאל "פילם נואר" כהגדרתם, הוא היה זוכה לביקורות משבחות. פרצי צחוק כמו שנשמעו בקהל (שהורכב בעיקר ממבקרי קולנוע) לא שמעתי כבר הרבה זמן. למעשה, אף אחד לא עזב את האולם לפני הסוף. וזה סרט ארוך - שעתיים וחמש דקות, לא כולל פרסומות ובקרובים.

ועצה חינם לג.ג.: אני יודע, כבר שילמו לגרפיקאי על המודעות, והזמינו עמודי פרסום בעכבר ובטיים אאוט. אבל עוד אפשר לשנות. וכך צריכה להיות בנויה המודעה: למעלה: "הסרט המצחיק ביותר מאז אמריקן פאי". באמצע: "טינטו בראס, במאי קומדיות הסקס חוזר בסרטו הטוב ביותר". למטה: "עד גיל 18".
_________________________________________
יצרים של אשה, איטליה, 125 דקות (למידע על זמני ההקרנות)
האתר של טינטו בראס
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by