בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הכי גאים: הדור הבא 
 
 
מייקל ראו, ``אדבוקייט``

העונה השלישית של "הכי גאים שיש" עולה בימים אלה בארה"ב. במה שונה העונה הזאת משאר העונות?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מזג האוויר אפרורי וקפוא משהו אחרי הצהריים של יום ראשון בטורנטו, קנדה. רוברט גאנט סיים לילה של צילומים בסט של "הכי גאים שיש", חטף כמה שעות שינה והגיע למסעדה הפופולארית "Hair of the Dog", שהחלל הפנימי שלה מוכר בוודאי לצופים הנאמנים של הסדרה. בקומה השנייה הוא מוצא את פיטר פייג' במצב הרבה יותר נינוח, לוגם כוס תה. גם אני שם.

חצי עונה שלישית כבר צולמה (עבור גאנט זוהי העונה השנייה), והם שמחים להתפנות לשיחה ללא מגבלות ותנאים מוקדמים, אפילו כזו שתיגע בהגדרת הגבריות שלהם. למרות שגם גאנט וגם פייג' חיים בשלום עם הצדדים הגבריים והנשיים של אישיותם, הדמויות שהם מגלמים (בן ואמט, בהתאמה) מייצגות בעיני רבים שתי קיצוניות על הסקאלה: הגברי והנשי.

"הכי גאים שיש" העלתה לסדר היום של הקהילה נושאים כמו זוגיות בין נשאים ובריאים, תרבות הגוף, הזדקנות, נאמנות, הורות והתמכרות לסמים ולסקס. גאנט ופייג', כשחקנים הומואים מחוץ לארון, מצאו את עצמם מתמודדים עם נושאים דומים בחייהם ובעבודתם הנוכחית.

- בואו נדבר קצת על העונה החדשה. לאן הסיפור מתפתח?
פייג': "אני חושב שהעונה השלישית היא הטובה ביותר שלנו, ללא ספק. ליפמן וכהן (מפיקי הסדרה; מ.ר.) אמרו כבר בהתחלה, שבעצם מדובר בסיפור של נערים שמתבגרים והופכים לגברים. כל הדמויות הלכו צעד אחד לפחות קדימה. העונה הראשונה היתה 'תכירו את האנשים האלה ואת העולם שלהם', העונה השנייה היתה 'תראו מה קורה לאנשים האלה', והעונה השלישית היא יותר על איך שגדלנו ואיך שאנחנו מאתגרים זה את זה במערכות היחסים המורכבות והאינטנסיביות שלנו".
גאנט: "העונה החדשה היא ללא ספק בעניין של מערכות יחסים, חלקן מצליחות וחלקן לא, וגם על המושג 'משפחה' ומה הוא כולל. הרבה פחות סצינה-סמים-בבילון".
פייג': "אני כמעט לא מופיע בעונה הזו בבבילון, אבל אני לא חושב שזה מפני שהתסריטאים מגיבים לביקורת שאומרת שאנחנו כל הזמן רק הולכים למסיבות. מה שבטוח, אתה לא יכול לצפות בעונה השלישית ולהגיד שלהומואים אין מערכות יחסים, כי לכולם יש".

- כולל הדמות שלך, אמט, שנמצאת ברומן עם טד, החבר הכי טוב שלך. הרעיון של חברים טובים שהופכים לבני זוג נראה לכם ריאלי? זה קורה בחיים?
פייג': "יותר ממה שאנחנו נוטים לחשוב. אם תשאל אנשים שנמצאים במערכות יחסים ארוכות איך הם נפגשו, תגלה שמחצית מהנשאלים יגידו 'נפגשנו בבר', 'נפגשנו בסאונה', אבל המחצית השנייה תגיד 'בעצם היינו חברים טובים, ויום אחד גילינו זה את זה'. אני יודע שהחברים הטובים שלי יוצאים בעיקר עם גברים מתוך המעגל החברתי הפנימי שלהם".

- ולך זה קרה באופן אישי?
"אני מכור לכימיה, לניצוץ הנפלא הזה שקורה כשאתה פוגש מישהו חדש ואתה מוטרד בלי הרף לגבי מה שהוא חש כלפיך. אני בעצמי לא הייתי בכזה סוג של מערכת יחסים".

- בן ומייקל הם הזוג היחיד של נשא ובריא בטלוויזיה היום. יש לכם תחושה של חלוציות?
גאנט: "ברור, אבל היחס שיש בחברה שלנו לזוגיות הזו הוא סוג של פוביה, שמופנמת עמוק בתוך התרבות שלנו".
פייג': "זה עובד לשני הכיוונים, אני חייב לומר. אני מכיר הרבה בחורים 'חיוביים' שלא מוכנים לצאת עם 'שליליים'. הדעות הקדומות בנושא של 'שליליים-חיוביים' הן רק עוד דרך שבה אנחנו הופכים את עצמנו לבודדים ומבודדים".
גאנט: "כי זה נוגע בפחד הכי גדול מכולם: מוות. אני לא מכיר עוד סיטואציה כמו זוגיות מעורבת, שבה הפחד ממוות מתערבב כל כך חזק עם אהבה ומשיכה מינית".
פייג': "כקהילה עשינו טעות אחת חמורה בקשר לחינוך ולהסברה. הפכנו את הנושא למפחיד כשאמרנו לאנשים: 'תשתמש בקונדום או שתמות'. בנקודה מסוימת אנשים מתעייפים מלפחד. אתה רוצה להרגיש חי. הדבר שאנחנו צריכים לעשות הוא לעבוד על ההערכה העצמית, שזו הבעיה הגדולה של אנשים בקהילה".
גאנט: "המסר צריך להיות: 'החיים שלך שווים הגנה, שמור עליהם'".

- מה המסר שהייתם רוצים שהצופים יקבלו ממערכת היחסים בין מייקל ובן?
גאנט: "שאתה לא מת! שאיידס אינו משוואה שמובילה ישר למוות. שאתה צריך לשמור ולדאוג לעצמך. יש המון אנשים שחיים חיים מצויינים עם HIV, עם או בלי תרופות, וכל דבר הוא מקרה לגופו. במקום זה אתה נתקל בתגובות באתר האינטרנט של הסדרה בסגנון 'או, אני מקווה שבן לא ימות!', לשם הולכות האנרגיות של האנשים. אני ממש שמח שהסדרה מתמודדת עם הנושא הזה, כי זה באמת לא נעשה לפני כן. אני לא יכול לתאר לך כמה מכתבים אני מקבל בנושא וכמה תגובות מדהימות זה מעורר. להיות גם הומו וגם נשא הופך אותך מיוחד באופן כפול ומכופל. לא רק שאתה מתמודד עם קבלה בעולם של סטרייטים, אתה מוצא את עצמך מתמודד עם קבלה בתוך קבוצת האם שלך, בין חבריך. ויש פחד. אנשים ממש מפחדים ממך. נשאים צריכים כל הזמן להתמודד עם השאלה, האם אני יוצא או לא יוצא עם אנשים שחיים עם איידס, ואולי אני מעדיף כאלה שאינם נשאים".
פייג': "אני חושב שכל מי שחי עם איידס יגיד לך שבמובן מסוים הוא חש אאוטסיידר, תחושה של 'ננטשתי על ידי הקהילה שלי'. הרגע הזה שאתה נכנס למיטה עם מישהו והוא פותח את הפה לשאול אם אתה חיובי או שלילי, זה רגע עצום ומלא במטענים רגשיים".
 
- פיטר, בראיון הראשון שלך ל'אדבוקייט' סיפרת שמעולם לא הרגשת גברי כפי שאתה מרגיש כשאתה מגלם את אמט. מדוע אנחנו לא מצליחים להתגבר על התפיסות שלנו בנושא גבריות ונשיות?
פייג': "קיבלתי אי-מייל מדליק ממכר בלוס-אנג'לס, הידוע לשמצה בתיעובו להומואים נשיים, שסיפר לי שהוא נקלע לוויכוח עם מישהו על כבוד ואינטגרטי, ומצא את עצמו נעזר באמט לטיעוניו. הוא אמר לי: 'אני קולט עכשיו שיש לי כבוד רב לאמט ולמה שהוא, ואני יכול לראות את כל הדברים המקסימים שיש בו ושלא יכולתי לראות בגבר, רק מפני שאין לו מסת שרירים עצומה'. אני כל כך גאה להיות חלק מזה. הדבר הטוב ביותר שאנשים אומרים לי על הסדרה הוא שאני מוציא שם טוב להומואים הנשיים. ואני שמח, כי הומואים נשיים ראויים לזה. ככל שנאתגר את עצמנו לגבי מה שנחשב מושך ומה זה אומר להיות גבר, ככה יהיה קל יותר לדור שיבוא אחרינו".
גאנט: "מה שהיה מרגש מבחינתי, כמי שבעבר נמשך רק לבחורים 'גבריים' במובן הקלאסי של המלה, היה לגלות שאני נמשך גם לגברים בעלי סממנים 'נשיים'. הם מחרמנים אותי. אני יודע היום, שהתפיסה הקודמת שלי היתה חלק מזה שלא אהבתי את החלק הנשי שבי".

- כשאתה אומר 'סממנים נשיים' אתה מתכוון לתכונות אישיות או להתנהגות מוחצנת של כל מה שנחשב לא גברי?
גאנט: "מאוד קשה להגדיר את זה, כי מדובר בעניינים מאוד סובייקטיביים. מה שנחשב בעיני נשי או גברי ממש לא ייחשב ככה בעיני מישהו אחר. אבל אני מתכוון לסוג מסוים של חירות וקלילות - מישהו שאינו מתקיים רק תחת ההגדרה המסורתית של מה שגבר יכול או רשאי לעשות. יש דברים מסוימים ש..."
פייג' (מתפרץ): "אל תפחד לומר את זה! אתה רוקד מסביב לנושא ממש כמו שהרבה אנשים עושים במשך שנים".
גאנט: "זה נכון".
פייג': "אתה פוחד לומר מהי נשיות! תגיד את זה! זה בסדר גמור! אתה מניח שאנשים נבוכים מזה, ואתה מתבייש לומר שאתה אוהב בחורים שמרשים לעצמם להיות חופשיים ולהביע את רגשותיהם, שמשתמשים בתנועות ידיים מסוימות. אתה חושש שהעולם יחשוב שזה מוזר".
גאנט: "אני מודה בזה".
פייג': "אני לא מאשים אותך. אני רק אומר שאתה מעדיף ללכת מסביב לזה".
גאנט: "לא, אתה צודק. זו המבוכה הפרטית שלי, ההנחה שלי שמדובר במשהו שיש להתנצל עליו. לא הייתי מודע בכלל שאני עושה את זה עד שלא הטחת לי את זה".

- רוברט, הדמות שאתה מגלם, בן, היא גברית לגמרי, וגם המראה שלך הוא גדול, חזק וגברי, מבלי לשפוט את כל זה.
גאנט: "אני יודע מה אתה הולך לומר. אני עבדתי קשה מאוד מאוד כדי להגיע לזה. במשך שנים על גבי שנים עיצבתי לעצמי את הדימוי הזה. יש לי הקלטות טייפ ישנות, שבהן אני עושה את הקולות הנשיים ביותר שאפשר לדמיין. אני הייתי הילד בשכונה שהיה מתכנן כוריאוגרפיה לכל להיט אפשרי, כמו 'Boogie Fever'".

- ומה הפך אותך לכיוון השני?
גאנט: "הייתי סיסי שנוהג להפריח נשיקות לשלום לכל כיוון. אני זוכר שביקרנו בבית חברים של הורי, ואני ניגשתי לנשק לפרידה את אבי המשפחה. הייתי אז בכיתה ג'. התקרבתי כדי לנשק אותו, והוא הסיט את פניו ממני, אבל אני התעקשתי לנשק אותו על השפתיים. כשיצאנו משם, אמא שלי נזפה בי וגרמה להבין שאני אדם נוראי. 'איך יכולת לבייש אותי ככה? מי מתנהג בצורה כזו?', ואני חושב שעד היום יש לי בעיה עם זה".

- אתה מרגיש שעד היום אתה שבוי בדמות הגברית הזו שיצרת לעצמך, או שהצלחת להתגבר על זה ולהתחבר לעוד צדדים שיש בך?
גאנט:" אני מתמודד עם הנושא הזה במשך שנים, ואני עושה כל פעם עוד צעד ועוד צעד כדי לשבור את החומות הללו. לגלם את בן, מבחינתי, זה סוג של צעד נוסף בתהליך הצמיחה שלי. העובדה שבן אינו מתנצל על מה שהוא גורמת לי להתנצל קצת פחות בחיים האמיתיים שלי. הכוחות של בן עזרו לי להתחבר לחלק מהכוחות שאני מגלה שיש גם בי".

- פיטר, אנשים מתפלאים כשהם מגלים את ההבדל בין מי שאתה לבין דמותו של אמט? ואני מתכוון בעיקר להבדלים על הרצף של 'גברי-נשי'.
פייג': "אני הייתי ילד ענוג ועדין וגידלה אותי אמא פמיניסטית. נושאים שקשורים לגבריות ולנשיות עולים מדי פעם. כמעט כל יום אני נתקל במישהו שאומר 'אתה הבחור מ'הכי גאים שיש'! שיו, אבל אתה הרבה יותר מושך ממנו'. אז אולי זה מפני שאני באמת יותר מושך במציאות, אבל כנראה זה מפני שאני לא כזה נשי וענוג במציאות. יש לי בהחלט צדדים נשיים, אבל אני לא חי באיזושהי צורה מתנצלת על כמה שאני גברי או לא".
 
- אחת הביקורות כלפי הסדרה היא שהיא רק מראה סוג אחד של הומו: צעיר, לבן, שרירי ונאה, ובכך היא לא מייצגת ומביאה לדיכוי בקהילה. מה דעתכם על כך?
פייג': "אני אומר למבקרים: 'זו סדרת טלוויזיה!'. ברצינות, מעולם לא חשבתי או הרגשתי שאני יפה. צריך באמת לזכור שזו טלוויזיה. סעו ללוס-אנג'לס לשבוע ותבינו. תראו אילו שחקנים חתיכים משחקים את מי שאמור בעצם להיות מכוער ורשע. זהו הטבע. אנשים רוצים לראות אנשים יפים וסקסיים על המסך".
גאנט: "אני חושב קצת אחרת בעניין הזה. אני חושב שהעניין של היופי וההתעסקות בו הם חשובים מפני שזוהי קהילתנו, והיא סובלת מתסביכים בעניין. זה מה שעושה העונה השלישית. חלק מהדמויות עוברות תהליכים שקשורים בדיוק לנושא הזה, וחלק מהדמויות לא מצליחות להשתחרר מזה, אולי כי אלו הם חיינו, ואנחנו כל היום במכון הכושר" (צוחק).
פייג': "נכון, ואם כבר, אז הייתי אומר שהסטרייטים הם ההומואים החדשים. כבר אי אפשר להבחין. ובזה אני מאשים את מכנסי דיזל ואת 'הכי גאים שיש'. כל מה שקורה לי הוא שאני מתחיל עם סטרייטים ובסוף מקבל תשובה בסגנון 'שמע, מצטער, אני מתחבר מבחינה רגשית לנשים'. הם מתלבשים כמונו, עם ג'ינסים עם גזרות נמוכות ותספורות מהממות והם מתאמנים במכון, וכבר אי אפשר לדעת מי זה מי. יש לנו גזען בבית-הלבן, אבל התחושה שלי היא שהגל ההומופובי נרגע. מי שפוגע בנו היום הוא בעיקר אנחנו. הרבה אנשים לא העריכו מספיק את הרצון של החברה לקבל אותנו. אנחנו צריכים להפסיק להתנצל בפני עצמנו".

- קיבלתם תגובות מעניינות לאחר שיצאתם מהארון מעל גבי דפי העיתון?
פייג': "אני קבלתי הרבה מאוד תגובות מפרגנות, אבל לא כמו התגובות שרוברט קיבל".

- למה אתה חושב שזה קרה?
פייג': "מפני שגילמתי דמות כל כך נשית ומוחצנת. לא ציפו שרוברט ייצא, מפני שהוא גילם דמות כל כך גברית. זה מדהים אותי מבחינה סוציולוגית. אנחנו כל כך לא מעריכים מישהו רק מפני שמיוחסת לו נשיות. אני כבר יצאתי עם אינסוף בחורים גבריים ומקסימים, עם גבריות שמבצבצת מכל סנטימטר בגופם, ותמיד היתה לי תחושה שמתחת לשכבת המגן הזו, בסך הכל מדובר במשהו מזויף ולא אמיתי".
גאנט: "כשאני יצאתי היו גם תגובות בסגנון 'למה אנחנו צריכים לשמוע על שחקנים ובדרנים שיוצאים מהארון, כשיש הרבה מאוד נושאים חשובים אחרים לקרוא עליהם', והאמת היא שיש בזה משהו".

- יש איזושהי מטרה קהילתית שקרובה ללבכם במיוחד לאחרונה?
גאנט: "אני מתחיל להיות פעיל בקבוצה בשם SAGE: קבוצת פעולה ניו-יורקית למען גייז מבוגרים וקשישים. זה הופך להיות הדגל שלי. הומואים צעירים מפנימים את המסר של 'אתה תזדקן ותישאר לבד'. תמיד הייתי בחרדה מהעניין הזה של להזדקן לבד".
פייג': "אני עדיין חרד מזה".
גאנט: "אנחנו צריכים לשנות גם את התפיסה וגם את המציאות עצמה. הנתונים מראים שלעשרים אחוז מהקשישים והקשישות של הקהילה שלנו אין מי שיעזור בעניינים יומיומיים ובסיסיים כמו לקיחת תרופות, לעומת חמישה אחוזים מהאוכלוסייה הכללית, בעיקר בגלל הקשרים המשפחתיים שלהם. אני יודע שזו לא התרבות שבה אני מעוניין להזדקן".
פייג': "התרבות המערבית היא אכזרית, והתרבות ההומואית היא אפילו גרועה יותר".
גאנט: "כינויים כמו 'מלכה מזדקנת' מראים מה אנחנו חושבים על המבוגרים שבינינו. בחברות המזרחיות והאינדיאניות נותנים כבוד למבוגר. אנחנו, לעומת זאת, מפנים את ראשינו ממי שעשויים להוות מקור לידע וניסיון".

- מי אחראי יותר למצב - הצעירים שמפנים את ראשם מהמבוגרים או המבוגרים שמסרבים להכיר בעובדה שהם מזדקנים?
גאנט: "שניהם. הפחדים הללו קיימים בשני הצדדים. גם מבוגרים לא מחבקים את הזקנה בהבנה".
פייג': "אני יודע איזו השפעה היתה לרומן שהיה לאמט עם ג'ורג', שהיה בשנות השישים לחייו (בעונה הקודמת; מ.ר.), בעיקר על גברים מבוגרים שאהבו את הסדרה, אבל הרגישו כאילו הם לא ממש קיימים בה. בדיוק אתמול הגיע קרוב משפחה של הבמאי לצילומים ואמר לי, 'אתה חייב להבין מה זה אומר לאנשים מהדור שלי, לראות דמות מקסימה כמו ג'ורג' ברומן עם דמות מקסימה כמו אמט'. זה משהו שלא היה לפני כן בסדרה, והוא נעשה עם המון כבוד ויופי".

- מה דעתכם על זה ששחקנים הומואים מסרבים לתפקידים של דמויות מבוגרות?
פייג': "פגעת בדיוק בנקודה".
גאנט: "אנחנו כאלה אידיוטים. אנחנו מעצבים לעצמנו מקום מגעיל ונורא לחיות ולהזדקן בו, ממש בית כלא. כמה טיפשים אפשר להיות?".

- ואיך זה מתחבר אליכם ולסדרה?
פייג': "אני חושב שכמעט אין משהו שקשור לקהילה שאינו מוצא את ביטויו בדרך כלשהי בסדרה".
גאנט: "אנחנו חייבים להבין שהסדרה אינה אחראית לקהילה, למרות שיש אנשים שחושבים שאנחנו כן. אני יכול להבין אותם, כי זו התוכנית היחידה שיש בה כל כך הרבה דמויות של גייז".
פייג': "התגובות על הסדרה הן תמיד מדהימות, ואתה לא יכול לנחש מאיפה זה יגיע. הייתי באיזה ספא מפואר בלוס-אנג'לס, ואחרי המסאז' נכנסתי לסאונה. הגיע איזה בחור שניסה להתחיל איתי. הוא שלף את הזין שלו והתחיל לספר לי כמה שהוא יודע את המלאכה ואיזה כיף יהיה ללכת אליו הביתה ולדפוק את הראש. פתאום נכנס מישהו שזיהה אותי מהסדרה, והבחור עם הזין השלוף שינה את התגובה שלו ל'איזו סדרה מגעילה, אני לא מבין מי יכול לאוהב את הטיפוסים האלא שיש שם'".
גאנט (צוחק): "הוי, זה כל כך מוכר ונכון".
פייג': " אילו רק היתה לי שם מראה לכוון אליו".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by