בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
רדי, רדי, על מסך הטלוויזיה שלי 
 
 
אצבעונית, הזמן הוורוד

אצבעונית לא מוצאת בגישושי הסאדו-מאזו של רומי אבולעפיה ושוטרת התנועה תחליף הולם למחפשי התוכן ההומו-לסבי בטלוויזיה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לא נעים לומר, אבל נראה שהטלוויזיה דורשת מאיתנו לא מעט בחודשים האחרונים. זאת אומרת: הקופסא שניצבת בסלון כבר לא מנחמת אותנו כבעבר. "הכי גאים שיש" תקועה במרתפי חברת "וורנר" וגורלה בינתיים לא ידוע. אפילו השידורים החוזרים מדי שישי בחצות כבר הופסקו, בגלל חילוקי הדעות הכספיים בין הכבלים והחברה ההוליוודית. "נערות רעות" שודרה בחטף בערוץ 2 מאוחר בלילה והסתיימה לה ללא שום יחסי ציבור. אפילו הסרטים ההומו-לסביים ב"יס פלוס" בימי שישי בערב, מפנים מקומם לסרטי תעודה על שלוש גמדות אסלאמיות שאחת מהן ילדה חמישייה, או ההיפך, מי זוכר.

בכבלים המצב לא יותר טוב: סרטי "סינמה פריים" אמנם מלאים כוונות טובות, אבל מציבים אתגר לא פשוט לצופים. אצלנו בבית, מאז "המסע לקפיריסטן" שבו ארכיאולוגית ואנתרופולוגית דהרו בגרמנית במבטא כבד אל עבר יעד בלתי-ידוע, נתקלו רק בעיזים בודדות ויצרו את סרט ה"delayed fuck" האולטימטיווי - אין סבלנות לניסיונות.

לא נותר לנו אלא להפעיל את הקריאה החתרנית: מהן תוכניות הטלוויזיה, פינות הפופ, או מגישות החדשות שיעשו לנו את החודש, מבלי לספור את פורשיה דה רוסי, הלא היא נל מ"אלי מקביל"? לוח השידורים הנוכחי פשוט מכריח את הצופים לחזור לעמדה חתרנית, כזו שהיתה מקובלת לפני עשור לפחות. כזו שמכריחה לציין, לנוכח דובר מאנפף, "טוב בטוח שהוא" או "אנחנו הרי יודעים שהיא לא מתכוונת - היא הרי חיה עם אשה".

והאמת, שזאת לא עמדה משגעת במיוחד. בניגוד למה שחושבים ברשות השידור ובערוץ 33 בפרט, בחזרה לאחור אין שום חן. אמנם אני שומעת מחברי שאפשר להיתקל בערוץ 33 בשתיים בלילה, בשמלת ה"משכית" של אילנית כשהיא שרה את "אי שם". או ברבקה זוהר עם "בדרך היורדת אל הכפר", ואפילו באדם, שר את "אין מוצא" ומשוכנע שהוא הולך להיות הכוכב הכי גדול בישראל בעשרים השנים הבאות. אבל מי שלא מבלה בלילות מול הטלוויזיה, צריך להתאמץ הרבה יותר.

כך למשל, אשמח אם תסבירו לי מה חשבו הפרסומאים של "קסטרו" שביימו את תסריט הסרט הכחול עם רומי אבולעפיה והשוטרת. רומי נוסעת במכונית, שוטרת מחפשת תירוץ לעצור אותה, מחליפה תוך רגע לבגדי סאדו-מאזו ו"נותנת לה את המבט". אבל אז, רגע לפני, גברת אבולעפיה (שמישהו יסביר לי את סוד קסמה) מעדיפה בכל זאת לספר איפה קנתה את החולצה. אפשר לחשוב שצריך לשאול איפה קונים בגד של קסטרו: הרי אם את מידה 8 וכבר קנית חולצה כזו, מחר תתקלי ברחוב בעוד חמש עם אותה חולצה בדיוק. אז מה זה אומר, שכולן "נתנו לך את המבט"? שכולן כבר עברו איתך את שלב הסאדו-מאזו? לפרסומאים פתרונים.

מי שמחפש ומנוי ללווין ימצא בקלות גם את רוס, הסייד קיק השמנמן שמתארח אצל ג'יי לנו בכתבות שטח, והוא אחד האנשים המצחיקים ביותר שאפשר לראות עכשיו בטלוויזיה. אמנם זו לא ממש קריאה חתרנית, כי מדובר בעוגת קרם שאי אפשר לפספס את העדפותיה, ובכל זאת - הוא ההומו הכי מוצלח בטלוויזיה עכשיו.

ורק אל תפנו אותי לתוכניות העיצוב והבישול. אמנם לליאת תימור יש בצוות כמה מועמדים ומועמדות פוטנציאליים, מהסוג שיקרוץ אלינו: נגרים ומעצבות ולהיפך, וכמוה יובל כספין המאושר בכל פעם שהוא חודר למישהו הביתה, ניר צוק שמארח בתוכניתו חברים בברבריות נדירה, ואהרוני, שברוב אנינותו הבטיח קורס בבישול בחו"ל למתלמדים מצטיינים. אמנם אלו תוכניות שמביאות הרבה נחת למי שאוהב לזרוק בדי סאטן על כסאות ולהכריז בקול רם "אוי, זה המראה הרומנטי", אבל אנחנו מעדיפות כבר את המחשבה הפרועה של הפרסומת לקסטרו. לפחות עד שיחזרו מלאני ולינדזי לבקר אחרי חצות.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by