בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
העתיד ינויילן חלקית 
 
 חיים שמש, זהבה בן וזאב שליק במסיבת הזהב של זהבה   
 
דודו כהן

בהד-ארצי מאמינים בסינגלים ובהוזלת ההפקה, באן.אם.סי בונים על האינטרנט, בהליקון לא רוצים להתנבא ורק נציג המוסיקה המזרחית מציע קרטל. מי יציל את חברות המוסיקה?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
שוק המוסיקה הישראלי קורס. מזיז לכם? ננסה שוב. שוק המוסיקה קורס. לא מזיז משהו, אה? ג'נגו עזב את "פאסט מיוזיק", "פאקט" נסגרה, "הד ארצי" הרבה מתחת לקנטים, "אן.אם.סי" איבדה את EMI, והעתיד נראה קודר מאי פעם. שוב לא מזיז? אולי בגלל שמול עיניכם חלפו הררי טקסטים בנושא, כולם באותה נימה.

נדמה שבשנתיים האחרונות צצו יותר ויותר כתבות העוסקות בשפל של תעשיית המוסיקה - קאזה הורסת, הביזנס נהרס וכולם צורבים. עושה רושם שהרוב נהנים להתבכיין, והאמת? די בצדק: על קאזה; על הילדים שקונים וצורבים לכל השכונה בשקל וחצי; על שתיקת האמנים (שהתבררה מאוחר יותר, איך לומר, כלא מאוד רועמת); על קריסת חברות התקליטים; על מיזמי האינטרנט הכושלים בתחום; ועל מה לא. קראנו, שמענו, לעסנו, אפילו מחינו דמעה בסתר, אבל מתי באמת ייצא השוק מהבוץ, או להפך?
 

הד ארצי אופטימית

שרון לוי, מנהלת המחלקה הבינלאומית ב"הד ארצי", משדרת אופטימיות קוסמית, למרות החבטות שספגה החברה. "זה לא סוד שאנחנו מרגישים את המצב כאן במחלקה, אבל זה קורה בכל העולם", היא אומרת. "קודם כל, באמת צריך לקצץ, לצמצם בכוח אדם ולהתייעל. מצד שני, מוסיקה תמיד תהיה. יקראו לזה 'שמעון', 'יעקב', 'תקליט', ווטאבר, אבל השאלה היא באיזה פורמט זה יהיה".

- ולמה הכוונה?
"קיימת הערכה שיעבדו על שירים בודדים, סינגלים, במקום תקליטים שלמים".

- את מדברת למעשה על חזרה לעבר. כמו בימי הביטלס, למשל.
"יכול להיות, אבל יכול להיות גם שלא. זה ייקח זמן בארץ, כמו בכל דבר, למרות שבמישור הטכנולוגי אנחנו מתקדמים. הרי איך שלא מסתכלים על זה, אמן זקוק לאנשים סביבו שינהלו לו את הקריירה, ויכול להיות שהמהות של חברת התקליטים תתמקד בכך, במקום במהות ההפצה, כמו שקורה היום. צריך פשוט לדעת לנצל את הדברים האלה לטובת החברות. מנגד, הכל יכול לקרות".

- ומהי הספקולציה הכי ריאלית בעינייך?
"מבחינת השוק הישראלי? המוסיקה לא תיפסק, אנשים לא יפסיקו ליצור. הרי כל אמן שמקליט גם מופיע, כולל אמנים שלא הוציאו דיסקים, וזה הדבר המרכזי למעשה. אני חושבת שעל חברות התקליטים לטפל גם ובמיוחד באספקט ההופעות. יכול להיות שגם הפורמטים ישתנו, כמו שפעם היו תקליטים ואח"כ קלטות".

- אז איך חברות התקליטים ייראו לדעתך בעוד 5 שנים?
"קודם כל, המבנה של היום הרבה יותר מצומצם ממה שהיה לפני 5 שנים. אם עד לפני 3 שנים, כשהשוק היה במצב סביר, היו חברות קטנות שמתמחות בהמון ז'אנרים, היום אין הרבה כאלה. מה שקורה זה שאותן חברות נבלעות בתוך חברות גדולות או שפשוט נעלמות. לדעתי, באיזשהו שלב יפתחו בחברות התקליטים הגדולות לייבלי-משנה שיתמחו בסגנונות ספציפיים. זה חשוב, כי לא כל חברה יכולה לטפל במישור הכללי בכל סגנון, כמו ים תיכוני, אלקטרוני וכו'".
 

אן.אם.סי בונה על הרשת

חיים שמש, סמנכ"ל רפרטואר מקומי ב"אן.אם.סי", נשמע אופטימי אף הוא, ומעדיף לתלות את תקוותיו דווקא בשיטת התשלום באינטרנט, שהכזיבה לא פעם. "יש לנו לא רק רעיון אחד, אלא כמה רעיונות שאנחנו מגלגלים בתוך הארגון. לא ממש הייתי רוצה לדבר עליהם ספציפית, מהטעמים הברורים".

- ובכל זאת, איך אתה רואה את חברות התקליטים בשנים הקרובות? הן הרי לא ייראו כמו עכשיו. מה ישתנה, ואיך בכלל ניתן, אם בכלל, לחלץ את השוק מהבוץ?
"בגדול, תפקידה של חברת תקליטים משתנה ומקבל צבע ואופי שונה ממש עכשיו. אם עד היום חברת תקליטים, מעבר להפקת תכנים וייצורם, נלחמה על המדף בחנות, ההליך הזה משתנה לנו מול העיניים ומקבל גוף ונפש אחרים. בשורה התחתונה, חברות התקליטים יהפכו לחברות מוסיקה, כשעניין 'המלחמה על המדף' ייעלם מהעולם. המוסיקה תעבור תהליך הפרטה, שמשמעותו תהיה שהצלילים יהיו נגישים ליותר אוזניים. הכל הולך להיות מיידי".

- אתה מדבר על סינגלים.
"כן, אבל לא רק. יהיו כאלה שיורידו מהרשת שיר ועוד שיר ואח"כ את הדיסק המלא של האמן - פיזית או ברשת. זה לא סותר, זה אפילו יכול לקדם את האלבום השלם. המושג 'בלעדיות' יאבד מהמשמעות שלו. זה מעניין ויפה ונכון ואטרקטיבי, ובאופן אישי, כיף לי להיות נוכח בתעשיית המוסיקה בתקופת מעבר כזו, עם כל הקושי, כי מתחילים לראות את הקצה".

- אתה למעשה מהמר על שוק מוסיקה ללא עטיפות, בוק-לטים וממשיות.
"יהיו עטיפות ברשת, ואנשים יוכלו להוריד אותן למחשבים שלהם".
 
 

הליקון והד ארצי: הנפילה נמשכת

אבי מאור, מנהל המחלקה הבינלאומית בהליקון, לא ממש יודע במה להאמין או למה לצפות. "אני מאמין שאנשים תמיד יצרכו מוסיקה. זה ייקח הרבה זמן עד שהתעשייה תתאושש. יש לי אופטימיות מסוימת, זעירה ומסוייגת, ובכלל - אני לא יודע אם למישהו יש תשובה לזה. לא יודע איך התעשייה תיראה לבסוף. כחברות תקליטים, אנחנו נמצאים בתקופת 'בין המֵצַרים".

- אתה מאמין שגם בעוד כמה שנים תתנדנדו בין המצרים?
"אני מאמין שבאיזשהו שלב השוק ייפתח שוב, והנשימה תחזור אליו. אני רוצה להסתכל על התקופה הזו כתקופה קשה, אך לא כזו שתקבע את עתידנו. מצטער, אבל לא איש נבואה או בשורות אנוכי".

גם המנהל הוותיק של יחסי הציבור במחלקה הלועזית ב"הד ארצי", עופר מנחם, מתקשה לראות את השיפור הצפוי, ולו באופק. "אני לא רואה בינתיים את האור בקצה המנהרה. אני עדיין אופטימי באיזה מקום, אבל כל כמה חודשים יש עוד נפילה. כל פעם שאתה חושב שהגעת למקום הכי גרוע, פתאום יש עוד נפילה ועוד נפילה ועוד נפילה. זה תהליך שיקום מאוד ארוך".

- ומה הוא כולל?
"זה לא תלוי בי. כל עולם המוסיקה אמור להשתנות, ואין לי מושג לאיזה כיוון בדיוק".
 

המהפך בחברות התקליטים

מוטיב אחד חוזר כמעט בכל ההתייחסויות האופטימיות של אנשי התעשייה: ההפיכה מחברת תקליטים ל'חברת מוסיקה', כהגדרתם. הכוונה היא להרחבת מקורות ההכנסה של החברות, מה שיאפשר להם חופש תמרון כלכלי רב בהרבה. גם זאב שליק, מנכ"ל אן.אם.סי, סבור כך: "אנחנו מרגישים שצריכת המוסיקה רק עולה, בגלל שאנשים יותר חשופים לרשת האינטרנט. הבעיה היא שהמדיה הנוכחית, דיסקים, סובלת מצריבות וכל השאר. כך נוצר פער בין השימוש למימוש בפן הכלכלי. אם היה מודל סביר, ידידותי ללקוח, שהיה מצליח לגבות מהלקוח את הסכומים ההגיוניים עבור הצריכה, חברות המוסיקה היו רואות הכנסות הרבה יותר גבוהות ממה שהן רואות כיום".

- בוא נהיה נקודתיים יותר. מה הכוונה במודלים סבירים?
"בעוד חמש שנים, צריכת המוסיקה תתורגם לכסף הרבה יותר ממה שהיא מתורגמת כיום. חברות המוסיקה של השנים הקרובות יהיו הרבה יותר ממוקדות בפיתוח אמנים, בהפקות, בקידום ובקיצור - בתכנים. ההכנסות יזרמו מהרבה אפיקים שונים, שעדיין לא מפותחים, וביחד יהיו גבוהים יותר ממה שיש היום: אינטרנט, כבלים, סלולרי, וגם אפליקציות שעדיין לא קיימות היום, כמו רדיו בכבלים שניתן להזמין דרכו שירים ולשלם סכום סמלי, לדוגמה. מקורות ההכנסה יהיו רבים יותר ומגוונים יותר, ולאט לאט נגיע לאיזון".

רותי מרום, מנהלת יחסי הציבור במחלקה העברית ב"הד ארצי", וחובבת מוסיקה כבדה, מציגה כיוון שונה, אופטימי משהו. "אתה יודע מתי אני יודעת שיש עתיד למוסיקה הישראלית?", היא שואלת וגם עונה: "כל פעם, כשאני שומעת את קוטנר מודיע ב'מוסיקה היום' על הופעות עתידיות. זה האור בקצה המנהרה. הרי יש היום המון הופעות של יוצרים מוכשרים שאינם נכללים במסגרת הממסדית שנקראת 'חברת תקליטים'. יש המון, ומדובר באנשים שלא עושים את זה למען הכסף".

- וחוץ מלהאמין, יש סימנים ממשיים?
"הנה, תראה, הבילויים הוחתמה ב'אן.אם.סי'. אנחנו החתמנו את מימיקה, שזו להקה בת שנתיים שמופיעה בין השאר בחתונות ואירועים פרטיים. הם מגדירים את עצמם כ'חפלה אלקטרונית'. הדורבנים הוחתמו ע"י 'הליקון', וזו להקה מעולה. יש מבט הלאה, יש השקעה. אני מאמינה שלפנינו יש גל החתמות של להקות צעירות ומוכשרות, כמו בתקופה שהחתימו את מופע הארנבות של ד"ר קספר, מוניקה סקס וכל השאר".

- אבל הבעיה היא כלכלית, לא אמנותית. הרי אפשר להחתים את כל התותחים שבעולם, אבל כל עוד סאגת הזיופים תהיה על הגל - חברות התקליטים ימשיכו לדעוך.
"נכון, אבל מהבחינה הכלכלית, החברות מבינות היום שאפשר להוציא תקליטים בזול. אפשר לעשות את זה גם בבית. שחר אבן צור, המתופף של מוניקה סקס, יוציא בקיץ הקרוב את אלבום הבכורה שלו, והוא יצר אותו די לבד, בלי יותר מדי הוצאות ברקע. דווקא הוא, שבא לכאורה מהממסד, עיכל את התובנה שצריך לעשות את הדברים אחרת. היום מבינים שכדי להוציא דיסק טוב כבר לא צריך לשפוך 400 אלף דולר או להזמין קייטרינג של סושי בהפסקות".
 

בחזרה לקרטלים

נועם נתנאל, המכונה "תני", מפיק בכיר בשוק הים-תיכוני, חושב פחות או יותר כמו מרום, אולם מציע לקחת את עניין העלויות לכיוון רחוק עוד יותר. "אם כל המפיקים וחברות התקליטים יתאגדו כולם יחד", הוא מסביר, "וייצרו מעין קרטל, תוך קביעת עלויות ייצור, השוק יוכל לצאת מהמשבר. כמו שיש לערוץ 2 מחירון לאמנים שמופיעים בטלוויזיה, או כמו שיש את התעריפון שאמ"י קבעה לשחקניה, צריכים לקבוע גם את עלויות הייצור של האלמנטים הכרוכים בהפקה".

נתנאל מתעלם מהבעייתיות שבדבריו וממשיך: "בנוסף, יש לקבוע, כמו בחלק מהספרים, מחיר אחיד שאסור למכור מעליו. תתפלא, אבל יש היום בעלי חנויות שמרוויחים מהמוצר אפילו יותר מחברת התקליטים, שלא לדבר על האמן עצמו. שילוב של שני אלה יוריד את המחירים משמעותית, ואין לי ספק בכך. אני יודע שבעל חנות קונה את שרית חדד החדש ב-25 שקל ומוכר ב-50 שקל. למה? צריכים להכתיב לבעלי החנויות את הגבול, להוריד להם את מתח הרווחים".

- הם יפסידו המון, ומצבם כידוע לא הרבה יותר טוב מחברות התקליטים עצמן.
"להפך, הם ישלימו את הפער בכמות. במקום 10 אלף עותקים, הם ימכרו 20 אלף, בגלל שלצרכנים יהיה משתלם יותר. אני מאמין שלא תהיה ברירה, אלא לפעול על פי השיטה הזו. בכלל, בסוף גם לא תהיה ברירה, אלא לקצץ".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by