בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
פרץ חיות 
 
 
ערן דינר

ערן דינר מברך על הפרוייקטים החדשים והיפים של עופר אקרלינג ואלי אברמוב, שעושים כבוד לצליל של האייטיז

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בעשרים השנים שחלפו מאז אלבום הבכורה שלו, לא הצליח עופר אקרלינג לכבוש את המקום המגיע לו בסיפור הרוק הישראלי. "לא רוצה לזמביה" היה אמנם להיט ענק בשנת 83' אבל לא היה מספיק כדי לבסס קריירה יציבה ואקרלינג, לרוע מזלו ולמרות להיט נוסף - "ניר העשיר", שרד בתודעה הקולקטיבית על תקן של וואן היט וונדר. את הקטעים שהקליט ב-87' לאלבומו השני גנז שנתיים מאוחר יותר. את מרבית שנות ה-90' עשה בחו"ל ולמעשה עד "טיסת לילה", האלבום שסימן את שובו בשנת 99', די התפוגג. בשנה האחרונה שב לפעילות סדירה עם פרוייקט מתמשך שכולל 5 מיני-אלבומים בהפקה עצמית ובהפצה מצומצמת.

האלבום הראשון בסדרה, "אחד מתוך חמש", היה למעשה סמפלר מתוך אלבום עתידי וכלל הקלטות חדשות באווירה מינימליסטית. לאחריו יצא מיני אלבום עם הקלטות של צמד שכלל את אקרלינג וז'אן פול זימבריס - "חתולי מתחם נגה". "האלבום הגנוז" הוא אם כן חלקו השלישי של מסע ההתעוררות הפרטי של אקרלינג.

הדבר הראשון שמכה בממברנות הוא הסאונד. מפליא עד כמה הצליל הסטרילי הזה, סטנדרט במחצית השנייה של שנות ה-80 נשמע היום ארכאי ומיושן. אחרי שמתרגלים לתופים החלולים ולאקו, מתגלה "האלבום הגנוז" נטול השם כמקבץ שירים מוצלח בהחלט. "דיילת האהבה" הפותח מצויין ממש, "זכוכיות" עם הופעת אורח נעימה של ורד הררי ו"לא צריך אישה" הפאנקי והמשוחרר מתבלטים, כמו גם "הסוכן של התרופות", עם טקסט מעט ביזארי של חנה גולדברג (שכתבה את רוב שירי האלבום), שמפתיע בעיבוד מרתק לכלי נשיפה. גם אם קטעים אחרים, כמו "דואה" המהורהר או "לפעמים" עוברים את מבחן הזמן טוב פחות מהיתר. "האלבום הגנוז" הוא ללא ספק המעניין והחשוב מבין האלבומים שיצאו עד כה בסדרה הנוכחית של אקרלינג.

כמי שברזומה שלו מופיעים שני אלבומי הקליק, שמו של אלי אברמוב היה צריך להיות מוכר לקהל הרוק בארץ לפחות כמו שמותיהם של דני דותן ועובד אפרת, חבריו ללהקה ההיא. עם אלבום כמו "עולם צפוף" ברקורד, אברמוב ראוי להכרה כאחד המלחינים והמעבדים המקוריים שפעלו כאן במחצית הראשונה של שנות ה-80.

בדומה לעופר אקרלינג, גם אברמוב בילה תקופה ארוכה בחו"ל. מאז שובו באמצע העשור הקודם, הוא עוסק בעיקר בהפקה מוסיקלית, עבד בין היתר עם ערן צור (ב"אתה חברה שלי", המופע והאלבום משירי יונה וולך), דנה אינטרנשיונל ויפה ירקוני (בסינגל "כל היונים"), הקליט אי.פי. חדש עם "הקליק" ובאופן כללי עושה רושם של בנאדם די עסוק.

האי.פי. "Easy as it sounds" הוא הריליס השני שאברמוב מוציא תחת השם "Pitchbend" - הרכב של איש אחד. כמו בקודמו, "Back to square one", גם כאן אברמוב אמון לבדו על כל העיבודים, התכנותים והדגימות. טל גורדון, שמתארחת בשלושה קטעים (וכמה טוב לשמוע אותה שוב), מספקת את הרגעים היפים ביותר באלבום עם גרסת כיסוי נאה ל"Let it grow" של אריק קלפטון, ובמיוחד בקטע המצוין שפותח את הדיסק, "Until I close my eyes", שמבוסס על ליין באס מדבק.

עוד הפתעה מזומנת בדמות רמיקס מרענן ל"Chicago" של גרהאם נאש. שאר הרצועות חזקות פחות, אבל עדיין מספקות די והותר הזדמנויות לזקוף אוזן בפליאה למשמע סימפול מפתיע (הגיטרה של אברמוב עצמו כחלק מהקליק ב"Merde", ואפילו היונייטד סטייטס אוף אמריקה, הרכב אלקטרוני חלוצי, ב"Don't let me wait"). לאוהבי הקליק, ובמיוחד למי שנוטה חיבה לצליל העמוס של "עולם צפוף" מומלץ אם כך לצעוד לאוזן השלישית, החנות היחידה בה ניתן להשיג את הדיסק.
________________________________________
עופר אקרלינג: שלוש מתוך חמש - האלבום הגנוז, (טקסי)
Pitchbend: Easy as it sounds, (אינקובטור)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by