בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הגינקולוגית קוראת לך, מותק 
 
 צילום: מישל סרצ`וק, באדיבות המגזין הלסבי On Our Backs   
 
נופר קידר, הזמן הוורוד

לסביות כמעט ולא מגיעות לבדיקות שגרתיות אצל רופא הנשים, למרות שכל הנתונים מראים שהן זקוקות לו אפילו יותר מנשים סטרייטיות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"כדאי להיות לסבית", אמר לי בעליצות פעיל צעיר באחד מארגוני הבריאות הארציים. הוא היה בטוח שנשים ששוכבות עם נשים מחוסנות מכל אותן רעות חולות המועברות על ידי פאלוסים זכריים, טבעיים או מפלסטיק.

למרבה הצער, דעה זו רווחת גם בקרב הלסביות עצמן. משאל אקראי לחלוטין בקרב מספר מכרות וידידות העלה, שלמעלה מתשעים אחוזים מהן אינן מקיימות בדיקות סדירות לגילוי סרטן צוואר הרחם או בדיקות שד, אלא אם כן נזקקו לכך באופן פתאומי. וכך נראה שהרגלי הבריאות ואורח החיים הלסבי מעוצבים במידה ניכרת על ידי שילוב של חוסר מודעות, עודף ביטחון והעדר מוחלט של מידע נגיש בעברית (שלא לדבר על ערבית ועל רוסית).

הוסיפו לכך את החיים הלחוצים בארץ, את כמות הסיגריות והאלכוהול שאתן צורכות ואת התדירות שבה אתן פוקדות את חדר הכושר, וקבלו את נזר הבריאה. בהעדר מרכזים רפואיים המיוחדים לצורכי הקהילה הלסבית בארץ, התוצאות עלולות להיות לא נעימות ואפילו חמורות.
 

מי מפחדת מרופאי נשים?

וירוס ה-HPV הוא אחד הגורמים הישירים לגידול סרטני בצוואר הרחם. אין פשוט יותר מלגלות אותו בבדיקת משטח שנתית אצל גינקולוג/ית. אבל לא מעט לסביות נרתעות מביקור אצל הגינקולוג (שמשום מה נתפס תמיד כגבר). קחו, לדוגמה, את המקרה של נועה, בת 29: "הלכתי לגינקולוג כשרציתי גלולות -בגיל עשרים. הלכתי מתוך בחירה, וזה היה בסדר. אבל רק לפני חצי שנה הלכתי שוב, והפעם זה היה טראומטי. הבדיקה ממש הכאיבה לי, והוא התעלם מכך ואמר לי: 'אל תגזימי, זה לא באמת כואב'. חודשיים אחר כך נאלצתי ללכת שוב, והפעם חיפשנו רופאה, עד שמצאנו מישהי במרפאת ארמון בחיפה, ששייכת לקופת חולים כללית. לאחר שזוגתי קיימה שם ביקור מוצלח ונעים הלכתי גם אני, ויש לי כוונה לחזור. זו נקודה חשובה ביותר עבורי, כי אולי בעתיד ארצה לעבור תהליך של הפריה מלאכותית".

יש לא מעט לסביות שמעולם לא קיימו יחסי מין עם גברים, והעדר הפן הזה בחייהן מכניס אותן למסלול שליו ורוגע, הרחק מחדרו של הגינקולוג. נשים סטרייטיות, לדוגמא, הנוטלות גלולות למניעת היריון מגיעות לרופא הנשים אחת לחצי שנה ולבדיקה שגרתית אחת לשנה. אפשר לומר שהלסבית הממוצעת עלולה להימנע מבדיקה שגרתית שכזו לתקופות של חמש ואפילו עשר שנים. "בחיים לא הייתי אצל רופאי נשים", מספרת דגנית, בת 27. "אני יודעת שאני צריכה להיבדק, אבל אף פעם לא קיימתי יחסי גברים ולא היו לי בעיות, ולכן לא הרגשתי צורך ללכת. לפני חצי שנה הייתי אצל רופאת המשפחה שלי ודיברנו על זה שאני לסבית. היא אמרה לי שאין לכך שום קשר עם זה שאני צריכה להיבדק. מעולם לא עשיתי בדיקת שד ואני יודעת שזה ממש לא בסדר, כי גם נשים בגילי נמצאות בסיכון".

נראה שקיים גם הבדל משמעותי בין הרגלי בריאות של נשים צעירות לבין אלה של נשים מבוגרות. מירי, בת 53 שחיה כלסבית מגיל 38, מספרת שעברה זעזוע קשה בשנות הארבעים לחייה, לאחר שעברה ניתוח לכריתת רחם ושחלות. "התחלתי לפתח היפוכונדריה. היו לי סחרחורות וכאבים בחזה, והרגשתי שהכל קורה לי. מאז אני מאוד מקפידה על הרגלי הבריאות שלי: אני הולכת פעמיים בשנה לבדיקת שד אצל כירורג ועושה ממוגרפיה פעם בשנה. גם לגינקולוג אני מקפידה ללכת פעם בשנה. אין לי בעיה עם כך שהוא גבר. רופאים שלא היו עדינים מספיק או שיחסם לא התאים לי - פשוט החלפתי".

מדוע לסביות אינן מודעות לחשיבות הבדיקות השגרתיות, ואם הן מודעות, מדוע הן בוחרות להתעלם ממנה? ד"ר מיכל שמחן, גינקולוגית בתל-השומר ולסבית, מצביעה על מספר סיבות. לדעתה לסביות רבות נוהגות כך כי הן לא מקיימות יחסי מין עם גברים. סיבה נוספת היא החשש מפני הבדיקה הגינקולוגית עצמה והחשיפה הכרוכה בה, מאחר שהיא נערכת בדרך כלל על ידי גבר. "במחקרים שנעשו בכל מה שקשור למאפיינים דמוגרפיים ולמאפייני סיכון של האוכלוסייה הלסבית, מתברר שיש ביניהן יותר נשים שחוו בעבר התעללות מינית ויותר נשים שנחשפו להתנהגויות עם גורמי סיכון: יותר עישון, יותר אלכוהול ויותר רקע של אלכוהוליזם במשפחה", אומרת ד"ר שמחן, ומוסיפה: "זה נכון גם לגבי נשים שעברו מיחסי מין עם גברים ליחסים עם נשים וגם לגבי נשים שמקיימות יחסי מין עם גברים ועם נשים במקביל. לא כל הנשים שמגדירות עצמן לסביות מקיימות בהכרח יחסי מין עם נשים בלבד. קיום יחסי מין עם נשים לא פוטר אותן מהיותן בקבוצת סיכון, הכרוכה בסיכונים שנובעים יחסי מין לא מוגנים, כמו מחלות מין, כמו סיכון ל-HPV, כמו צורך בבדיקות סרטן צוואר הרחם וכולי".

שמחן מאמינה שאפשר להתמודד בקלות עם הרתיעה הכללית מפני הבדיקה הגינקולוגית. "כיום אפשר להיבדק על ידי נשים בכל אחת מקופות החולים. אם מישהי לא רוצה לחשוב על עצמה במונחים של מחלות מין וללכת למרפאה הזיהומית, היא פשוט יכולה ללכת לבדיקה שגרתית של משטח צוואר הרחם, בדיקת שד ואולטראסאונד במידת הצורך. מובן שצריך להימנע מהתנהגויות שיש בהן פוטנציאל סיכון למחלות שאינן קשורות במערכת הגינקולוגית".

ד"ר שמחן מציינת גם כי בנות נוער יכולות להיבדק במרפאות נוער בכל עיר. לדבריה, הבדיקות במרפאות הנוער הן דיסקרטיות לחלוטין, והן נערכות בחינם וללא צורך בתעודה מזהה או בכרטיס קופת חולים. בכל מרפאה יושב צוות מומחים הכולל רופאה גינקולוגית, דיאטנית, פסיכולוג ופסיכולוגית ועובדים סוציאליים המתמחים בטיפול בבני נוער.
 

סרטן השד - מחלה לסבית?

הידעת? האוכלוסייה הלסבית נמצאת בסיכון גבוה בכל הקשור לסרטן השד ולגילוי מאוחר של המחלה. בחלק מאתרי האינטרנט המוקדשים למחלה נטען כי לסביות נמצאות בסיכון גבוה פי שניים או שלושה מאשר נשים בכלל האוכלוסייה. הסיבות לכך רבות ומגוונות, אך בעיקר יש לציין גורמים כמו מיעוט הריונות או כניסה מאוחרת להריון, כמו גם אורח חיים לחוץ שגורם לצריכה מוגברת של אלכוהול, רעלנים שונים ועודף משקל.

ד"ר שמחן מסבירה שכמו לגבי הרגלי הבדיקה אצל רופאי נשים, כך גם בדיקות של סרטן השד אינן נמצאות מספיק על סדר יומה של האוכלוסייה הלסבית: "אני חושבת שגילוי מאוחר של המחלה נובע מכמה כיוונים: יש יותר גורמי סיכון ופחות גורמים מגינים. כך, לדוגמה, עודף משקל הוא גורם סיכון. דבר נוסף וחשוב לא פחות הוא העדר בדיקות. לסביות אומרות: מה כבר אני אגלה שם, בת הזוג שלי עושה את זה בשבילי וכדומה. אלו דברים שאינם לעניין מבחינת הגילוי המוקדם. נוסף לזה, אם לסביות ככלל ממעטות לבוא לבדיקות, הן פחות נגישות לשירותים רפואיים - ובוודאי לבדיקות גינקולוגיות - זה יכול להוות גורם בעייתי מבחינת הגילוי המוקדם. מצד שני ללסביות יש פחות גורמים השומרים על איזון הורמונלי בגוף, כמו ביוצים סדירים או מספר גדול יותר של הריונות, שימוש בגלולות למניעת הריון וכל אותם דברים שעשויים להגן על האשה מפני סרטן השד. צריך לזכור שאם מדברים על סרטן השד באוכלוסייה הכללית, מדברים על אחת מתשע, כלומר יותר מעשרה אחוזים. לדעתי, צריך להעלות את המודעות של נשים בכלל לבריאותן. בקרב לסביות זה אולי הדבר הכי חשוב, בטח מבחינת השכיחות והסיכוי של כל אחת מהנשים שבהן מדובר לחלות".

ד"ר שמחן מדגישה כי מבחינת סוג הבדיקות וגיל הנבדקת אין הבדל בין לסביות לסטרייטיות. "בנוסף לבדיקה פעם בשנה על ידי רופא, כדאי לעשות ממוגרמה בסיסית אחרי גיל 35 ובהמשך לעשות ממוגרפיות אחת לשנתיים, תלוי בממצאים. אם יש היסטוריה משפחתית, מובן שצריך להתחיל את זה מוקדם יותר. הדבר שאולי הכי חשוב הוא בדיקה עצמית. כאן מדובר בבדיקה פעם בחודש, כשהאשה בודקת את עצמה במקלחת ופשוט עוברת על כל אזורי השד. מקרים מסוימים הראו בפירוש שנשים שעשו בדיקות באופן סדיר גילו גושים יותר קטנים מאשר גושים שנבדקו אצל רופא. כלומר, יכולת הגילוי של האשה על ידי עצמה, טיפוח מודעות ולקיחת אחריות על הגוף של עצמך הם בהחלט דבר שחשוב מאוד להדגיש אותו".

גם בעמותת "אחת מתשע - נשים למען נפגעות סרטן", לא מופתעים מהקשר הברור שנוצר בין לסביות לבין הופעת המחלה. נורית טולנאי, מנכ"לית ויוזמת העמותה, מציינת כי בזמנו נוצר קשר עם קל"ף וחשבו על פעילות משותפת, אך העניין לא הסתייע ביד שני הארגונים. "אנחנו רק מחכות לפנייה של לסביות, גם להתנדב וגם לקבל אינפורמציה. בזכות פנייתך, נחקור את הנושא ונצרף לאתר שלנו פרק על לסביות, שיעלה בתחילת חודש יוני. בכל מקרה, העמותה פתוחה לכל שאלה שתעלה מקרב בנות הקהילה".
 
 

נא להפריד אצבעות

מבין מחלות המין המידבקות מקבל האיידס את הרייטינג הגבוה ביותר, דבר שמשפיע גם על הלסביות ועל פנייתן למרכזי הבדיקה. אך אין דין האיידס כדין מחלות אחרות, שעלולות להיות מסוכנות יותר מבחינתן של נשים לסביות ונשים דו מיניות כמו וירוס ה-HPV, הרפס, עגבת וזיבה. דווקא בתחום הזה מסתמנת בקרב הלסביות התנהגות קפדנית יותר, בכל האמור בקיום יחסי מין בטוחים.

קחו, לדוגמה, את סיפורה של דריה, בת 28, שהתחיל בארצות-הברית (ומבחינתה לא ממש נגמר) ושהוביל אותה לשינוי מוחלט בגישה ובהרגלי הבריאות שלה. "לפני כמה שנים שכבתי עם לא מעט גברים, ואני חייבת להודות שלא תמיד הקפדתי מספיק לגבי שימוש בקונדומים", היא אומרת. "דחיתי ודחיתי את הבדיקות, עד שהתחלתי לחשוש שנדבקתי ב-HPV. עשיתי בדיקות שונות, כולל משטח צוואר הרחם ובדיקה חיצונית של הנרתיק, והכל יצא שלילי. המשכתי להיבדק עוד פעמיים, ולמרות שיצאו בדיקות שליליות הסתובבתי בתחושה קשה במשך שנתיים שלמות. לא ידעתי כלום לגבי זה והרגשתי כמו מצורעת. כל התפיסה הזאת, שמי שיש לה מחלת מין היא מפלצת שצריך להירתע ממנה, זו תפיסה חשוכה. יכול להיות שאת חוששת שיש לך משהו ואת מפחדת לדבר על כך עם בת הזוג שלך, יכול להיות שהיא יודעת משהו אבל היא בהכחשה וכן הלאה וכן הלאה. השתיקה תורמת להתפשטות המחלות".

גישתה של איריס, בת 28, נחרצת פחות, אך גם היא מפגינה רמת מודעות גבוהה: "מאחר שעשיתי סקס מוגן עם גברים, לא חששתי מהידבקות במחלות מין, יותר חששתי מהריון. אני משתדלת לעשות סקס בטוח גם עם נשים שאני לא יודעת מהם הרגלי המין שלהן. אני לא אקיים מין אוראלי כשהיא במחזור, כשהפה שלי פצוע וגם לא כשהאצבעות פצועות. אני מקפידה לא להעביר אצבעות מנרתיק לנרתיק או מפי הטבעת לנרתיק - לכל אצבע יש המקום שלה (צוחקת). אני גם עושה רימינג מדי פעם, ואני יודעת שזה לא ממש מומלץ, כי יש סכנה להעברת סוגים מסוימים של צהבת. למרות זאת אף פעם לא הלכתי לבדוק אם נדבקתי".

את רוב מחלות המין ניתן לגלות בבדיקת דם שגרתית או במשטח. שימוש בקונדום על דילדו משותף, רחצה משובחת של הצעצועים בין מגע אחד למשנהו, הפגנת חיבה לכפפות לטקס וחשדנות לגבי צעצועי סיליקון (שצוברים משקעים בניגוד לפלסטיק) - אלה הם מגוון אמצעי המניעה הפשוטים ביותר שתוכלו לאמץ לכן.

למרות זאת, כדאי לדעת שלאחרונה נפתחה בתל-אביב מרפאה זיהומית שנועדה לטפל במיוחד בתחום. יעל גור, מנהלת המרפאה (מרכז רפואי לוינסקי), מסבירה כי תוכלנה לגשת לשם ולקבל הסברים וסדרת בדיקות חינם אין כסף: "אנחנו בודקים מחלות שעוברות גם במין אוראלי, כמו זיבה וכלמידיה, וגם מחלות שעוברות בדם, כמו צהבת. אנו ממליצים לנשים שרוצות ילדים לערוך בדיקה מקדימה לזיבה וכלמידיה. כשהמחלות הללו אינן מטופלות הן יכולות לגרום לקשיים בהריון, להריונות מחוץ לרחם וכדומה. המרפאה ייחודית בכך שיש אצלנו מומחה מתחום מחלות העור והמין, שהוכשר לעבודה זו, להבדיל מרופאת נשים שמתמחה במחלות הקשורות לגניטליה. במעבדה שלנו אפשר לבדוק על המקום הפרשות מסוימות, אם סיפרת על כך לרופא המטפל. כך אנו מאפשרים תשובה מהירה".

גור מודה שהמרפאה עדיין לא ערוכה להסברה ייחודית ללסביות: "נצטרך להיערך בהתאם כדי להיענות לצרכים המיוחדים שלהן. למרות זאת, במרפאה יש רופא אפידמיולוג שיכול לענות על שאלות לגבי צורות ההידבקות והעברת המחלות. חשוב לנו להעביר מסר לכל הנשים הלסביות והדו-מיניות לבוא להיבדק, להקשיב להסברים ולקבל טיפול במידת הצורך. נערות קטינות יכולות לבוא ולהיבדק אצלנו ללא אישור ההורים".

ומה בכל זאת לגבי האיידס? לאחרונה דווח במגזין "אדבוקט" שנגיף האיידס הועבר בין אשה לסבית לבין דו-מינית תוך כדי שימוש בדילדו משותף, לאחר שלא טרחו לשים עליו קונדום או לשטוף אותו. ד"ר איציק לוי, מהיחידה למחלות זיהומיות בתל השומר ומומחה בתחום, לא מתרשם כלל מהמקרה ומתייחס אליו בספקנות רבה: "כשיש מקרה אחד מתוך ארבעים מיליון, זה מעורר תהייה. גם לסביות שמקיימות מין אוראלי כשהאחת במחזור נתונות בסכנה מינימלית. קשה מאוד להידבק בנגיף הזה. הלסביות אינן נדבקות מתוקף היותן לסביות, כי מדובר בהתנהגות מאוד מסוימת. מובן שכאשר אנחנו מדברים על שימוש בסמים במזרק משותף או על קיום מגע מיני רצוף עם גברים, השכיחות יכולה לעלות. לדעתי, בנושא ההסברה צריך להשקיע הרבה יותר בנושא של מחלות נשים, אבל לא בבדיקות HIV, אלא בבדיקות גינקולוגיות ובבדיקות סרטן השד".

ואם אין אנחנו, מי לנו? ד"ר שמחן טוענת שללא לחצים מקרב הלסביות, לא נקבל את תשומת לב הממסד הרפואי, על תקציבי המחקר שלה ועל מערכות ההסברה שלה: "המיעוט חייב להראות את עצמו בתוך הרוב, ונראוּת היא אחד הדברים היותר חשובים בשירותי בריאות בכלל. קחי, לדוגמה, את כל מה שקשור בטיפולי פוריות. עד שנשים לא באו והתלוננו על חיוב של נשים לא נשואות לעבור בחינה מול עובדת סוציאלית לבדיקת יכולות הוריות ולקבלת מנות זרע, למעשה השאלה לא עלתה. נשים לסביות הרו בעזרת בנק הזרע גם לפני כן, אבל עד שאותו זוג לסבי לא בא ואמר 'אנחנו לא צריכות לעבור את זה', לא שונה החוק בנושא. ככל שנשים לסביות יהיו יותר נראות במערכת, יעשו להן יותר מקום. אם הן לא יצהירו על עצמן ככאלה, המערכת לא תכיר אותן ולא תיענה לצרכים המיוחדים שלהן. צריך להגיד לנשים, בואו, תיבדקו, אתן חושבות שאתן חסינות אבל זה ממש לא נכון. להיפך, בכל הקשור לסרטן השד אתן בסיכון גבוה יותר. צריך להגיד שוב ושוב ושוב, בואו להיבדק! כל השאר הוא קישוטים מסביב. אבל כשהולכים לדבר על מחלות זיהומיות, חושבים שזה יתפוס מקום שני אחרי מחלות זיהומיות של גברים, שזה תמיד יהיה במקום שני בחשיבותו".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by