בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הסיפורים שמאחור 
 
 
ניר נון נוה

ניר נוה מגיש מבחר הכרחי של פכים קטנים מארון האייטמים הקאמפי, כולל שלמה ארצי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לאירוויזיון היו ימים יפים יותר, זה נכון. באירופה של טרום ה-MTV היה לתחרות משקל רב יותר, ברמה של פרוייקט לאומי. התחרות, שהתחילה בצורה קיקיונית משהו בשנת 1956, הפכה תוך שנים ספורות לאחד מאירועי התרבות המרכזיים ביותר של אירופה. אי שם בשלהי שנות השמונים כוכבה הלך ודעך. התפתחותו של הכפר הגלובאלי וריבוי הערוצים בכלל באירופה תרם לא מעט לשינוי. מדינות בעלות חשיבות רבתי, כמו לוקסמבורג ואיטליה, פרשו להן בקול תרועה ואכזבה, מדינות מזרח אירופה הצטרפו, מספר המדינות הזכאיות הפך לבלתי אפשרי ובשנות התשעים החל תהליך סינון מקדמי שגרם לחוסר עקביות במדינות המשתתפות.

ובכל זאת, האירוויזיון הוא אחד מאירועי הטלוויזיה הנצפים ביותר בעולם. ההערכות מדברות על יותר מ-160 מיליון צופים בקרב המדינות המשתתפות בתחרות, ועוד עשרות מיליונים במדינות רבות אחרות שהחליטו להביא לתושביהן את התחרות האירופית. בשנתיים האחרונות חלה תפנית מסויימת באירופה בגישה לתחרות, עם חזרה לקאמפיות. אם בשנות התשעים היה מאד אין לקנטר וללגלג, משהו מתרחש באירופה, והתחרות חוזרת להיות לאירוע חברתי תרבותי ראשון במעלה. אולי נוכח אירועי ספטמבר 11, מי יודע.

מאחר והתחרות היא בעיקרה אירוע חברתי - ישיבה בסלון עם מקבץ חברים וקיטורים על האנטישמיות הגואה באירופה - להלן מקבץ פכים קאמפיים במיוחד מתולדות התחרות, שיעזרו לכם להתבלט ולהפגין נוכחות לכל אורך הטקס. רק קחו בחשבון שהסבירות שתוצאו מהארון תעלה פלאים.
 

***

יזהר כהן ניגש לאירוויזיון פעמיים. בשנת 1978 עם "אבניבי", אז הביא לנו את את התחרות לראשונה לארץ, ובשנת 1985 עם "עולה עולה" שהגיע רק למקום החמישי. יש משותף לשני השירים - שניהם נכתבו במקור לפסטיבל שירי הילדים של אותה שנה, אולם בשל אילוצים כלשהם, משהו בדבר איחור בהגשת השיר לפסטיבל, עוכבו לקדם של אותה שנה והגיעו להופעה כלל אירופית.
 

***

כעבור שנה התקיים, כזכור, האירוויזיון בירושלים, בבנייני האומה, והיה מלא הפתעות. ראשית, התחרות התקיימה בירושלים, בירתה הנצחית של ישראל, אלא שאין מדינה באירופה שמכירה בכך. חוצמזה, ישראל הכניסה אלמנט חדש לתחרות - קטעי הווידאו לפני כל שיר, שטיק שאומץ בחום בהמשך. אחת הבעיות הקשות היו ששידורי הטלוויזיה בישראל היו בשחור לבן. באירופה כבר מזמן שלט הצבע, מה שדרש מהטלוויזיה הישראלית השקעה עצומה בציוד והביא לגל קנייה היסטרי של רכישת טלוויזיות צבעוניות בארץ הקודש. כזכור, באותה שנה שוב כיכבה ישראל עם השיר הללויה, אחד השירים הזכורים לטובה בתולדות התחרות. עקב ההצלחה נדון ברצינות אפילו הרעיון לשנות את המנון המדינה להללויה. כדאי לזכור ששנה לפני כן השיר כלל לא התקבל לפסטיבל הזמר והפזמון.
 
 

***

אם כבר אירוויזיון בארץ, גם בשנת 99' עשתה ישראל היסטוריה כשהחליטה לוותר על התזמורת ולעבור לפלייבק מטעמי חסכון. עוד זכרון מאותה תחרות: כצפוי, רשות השידור נאלצת להתקדם למען אירופה, והתחרות הייתה לשידור הסטריאו הראשון של ערוץ 1. והפאדיחות לא איחרו לבוא, כשמישהו מהטכנאים לא הבין מה זה הסיפור הזה, וכיוון הערוצים לא היה אחיד. למזלנו, הפאדיחה שודרה רק בארץ, והכל תיקתק בשידור הלווייני לאירופה.
 

***

אם כבר 99', אזי הוויכוח הנוקב במחלקת ההימורים היה האם הנצחון נמצא בכיס של שוודיה או איסלנד. שוודיה, עם שיר אבבא קלאסי, הובילה, עד שהזמרת פתחה את הפה והתחילה לדבר. בסופו של דבר נוכחנו לדעת שהשיר, ולא נושאי השיחה, הם המכריעים.
 

***

בשנת 1980 השתתפה לראשונה גם מרוקו - שכמו ישראל מעולם לא היתה באירופה - בתחרות. השיר המרוקאני הגיע למקום ה-18 מתוך 19, עם 7 נקודות שהעניקה איטליה, והמלך הכריע כי פאדיחה אחת מספיקה.
 

***

הפריצה הגדולה ביותר שהתבצעה בזכות התחרות הייתה זו של אבבא, שמעולם לא הסתירה זאת. אבל גם סלין דיון פרצה לתודעה ולקריירה בתחרות של שנת 1988, כשייצגה את שוויץ. היא מנגד, מקפידה שלא להזכיר את האירוע ולא לחזור על השיר הזוכה באף אחת מהופעותיה. סיפור דומה שייך לחוליו איגלסיאס, שפרץ לתודעה לראשונה בתחרות של שנת 1970, והגיע למקום הרביעי. גם הוא מנסה להכחיד כל זכרון וקשר לתחרות. אגב, גם על שלמה ארצי שלנו נסובו שמועות וסיפורים על ניסיונותיו להכחיד כל קשר לפריצה הגדולה שלו בתחרות 1975 עם "את ואני". בין השאר מדובר על רכישת עותקי המאסטר של השיר בכדי למנוע הפצה. בכל מקרה לפני כשלוש שנים השיר יצא בגירסה מחודשת.
 

***

המשלחת הישראלית לאירוויזיון 98 הלכה חזק, כזכור, על הקהילה. מעבר לראיונות וליח"צנות בכל הנוגע לדנה, המשלחת רצתה, רצתה עד מאד אפילו, לעלות על בימת האירוויזיון עם דגלי הגאווה. אפילו כבר הזמינו דגלים שהגיעו היישר מלונדון הבירה. לבסוף שיכנע אותן יואב גינאי, כותב השיר הזוכה, לוותר על האקט וללכת על משהו טיפה יותר סולידי כמו הסרט האדום. קצת עידון.
 

***

כדי להבין את גדולתה וחשיבותה של התחרות בימים עברו, מספיק להעיף מבט על רשימת הפיגורות הלאומיות שנשלחו לתחרות. בין השאר אפשר למצוא שם את קליף ריצ'ארד, שניסה כוחו פעמיים, וגם אוליביה ניוטון ג'ון וננה מושקורי.
 

***

אירלנד הפכה למעצמת אירוויזיונים, לאחר זכיות חוזרות ונשנות בשנות ה-90', עד כדי זכייה שלוש שנים ברציפות. באירוויזיון של שנת 95' אף בירכו המנחים את הקהל ב"ברוכים הבאים לתחרות האירוויזיון שמתקיימת, כרגיל, בדאבלין". תואר נוסף מביא לאירלנד ג'וני לוגאן, כמבצע היחיד שזכה בתחרות פעמיים, ב-1980 וב-1987.
 

***

התחרות משודרת גם במדינות שהקשר שלהן לאירופה תמוה יותר מזה של ישראל, כמו אוסטרליה, דרום אפריקה, וגם שכנתנו ירדן. עד לפרוץ השלום נהגו השכנים לעבור באופן חד לפרסומות/תקציר חדשות/דבר המלך לאומה בעת שידור השיר הישראלי.
 

***

עד פריצתה של אירלנד, הייתה לוקסמבורג לאחת המלכות הבלתי מעורערות של האירוויזיון, עם 5 זכיות, כבוד שעיטר את ספרי התיירות של המדינה הקטנה במשך שני עשורים. ב-1994 החליטה לוקסמבורג לפרוש סופית מהתחרות לאחר עשור בלי אף זכייה.
 

***

אירוע ייחודי בתחרות התרחש בשנת 1985, בשוודיה, בארבעה במאי - יום חגיגות הארבעים לשחרור אירופה. בשל החגיגות סירבה הולנד להשתתף בתחרות, ודנמרק, למרות שהשתתפה, שידרה את התחרות בתאריך מאוחר יותר.
 

***

ב-1957 נרשם אירוע היסטורי נוסף על במת האירוויזיון, כשבריטניה שלחה את השיר הקצר ביותר בהיסטוריה של התחרות. "All" שביצעה פטרישייה ברדין, נמשך דקה ו-52 שניות והגיע למקום השביעי מתוך עשרה שירים.
 

***

ואם כבר אורך שירים - בקדם של 1992 זכתה דפנה דקל עם "זה רק ספורט" לאחר קרב צמוד עם "התקווה" של ענת עצמון, בהפרש של נקודה. לאחר התחרות גילתה עצמון שהשיר הזוכה נמשך 17 שניות מעבר לשלוש הדקות המותרות. היא דרשה לפסול אותו, בטענה שאם היו לה עוד שניות, אולי הייתה זוכה - ואף הגיעה עם זה עד לבית המשפט. לא עזר לה.
 

***

ישראל היא בין המדינות הבודדות שמציבות מגבלות אינספור על מייצגיה. ברוב מדינות אירופה לא מקפידים שנציג המדינה אכן מתגורר בה, וגם מאפשרות יד חופשית בבחירת השפה, על פי רוב. רק שתגיע הזכייה. בישראל לא רק שהרשות מחייבת לשיר בעברית, השפה הבינלאומית בעידן הכפר הגלובאלי, (בעבר הותרו עד שבע מילים לועזיות. כיום מותר מקסימום של חמישים אחוז), אלא שהוחלט גם על "תקנת חדווה עמרני" שניסתה כוחה שלוש פעמים, בשנת 78' ,79' ו-81'. בשנת 78' היא הגיעה יחד עם יזהר כהן למקום הראשון, והוא נבחר רק בזכות יתרון במספר הפעמים שקיבל 12 נק'. העובדה שעמרני מתגוררת בלוס אנג'לס וממשיכה לנסות, עצבנה מישהו ברשות, ומאז רק מי שמתגורר בפועל בישראל רשאי לייצג את המדינה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by