בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
"בנות פסיה? מי זוכר בכלל?" 
 
 
ניר נון נווה

בועז פייפר, רבע בנות פסיה, כבר שכח מהמשפחה הקודמת ורץ קדימה. השבוע הוא חוגג הקרנה חגיגית של סרטו בפסטיבל קאן וגם יציאת ספר חדש. ראיון

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בשבת עלה בועז פייפר על מטוס לעבר אחד המחוזות המבוקשים ביותר בימים אלו - קאן. פייפר, רבע מבנות פסיה לשעבר, יצא לייצג אותנו, והרבה יותר את עצמו, עם הסרט "מייק ברנט - לס מואה טמה", הפיצ'ר הדוקומנטרי שלו ושל ארז לאופר, שזכה לשבחים אין ספור ובפרס האוסקר הישראלי בתחום הדוקומנטרי.

"הכל התחיל עוד בימי בנות פסיה, כשרציתי לשיר את 'לס מואה טמה'. זה היה לפני חמש שנים בערך, ונכנסתי לאינטרנט לחפש את מילות השיר וחומר על מייק ברנט. נדהמתי לגלות שכמעט אין חומר עליו. אז התחלתי לחקור וגיליתי את כל הסיפור הטראגי שלו. מדובר לא רק בזמר גדול, אלא גם באדם שתרם הרבה למדינה, הביא לנו הרבה כבוד והגיע לכאן במלחמת יום כיפור כדי לתמוך".

"ככל שהתקדמתי בתחקיר השתכנעתי שיש מקום לסרט. פניתי לארז לאופר, שעבדנו איתו בבנות פסיה, והצעתי לו לעשות משהו. בהתחלה הוא לא התלהב, ושאל, כמו כל ישראלי, מי זה בכלל מייק ברנט. איזה ישראלי שהתאבד בצרפת, למה לעשות עליו סרט. אבל כשהוא ראה את החומרים, הוא השתכנע שיש כאן סיפור ענק, ובסופו של דבר ארבע שנים עבדנו על הסרט הזה, שהוא קו-פרודוקציה ישראלית-צרפתית, שבעצם מספר על עלייתו וצניחתו של כוכב מהקומה השישית".

- דברים שהשאירו חותם?
"אחד הדברים שלא נכנסו לסרט לבסוף היה כשנסענו לצלם את ריקא זראי בבית שלה. כלומר בטירה שלה. היא גרה ברובע ה-16 של פריז, המיקום הכי יוקרתי, בטירה ענקית בה כל קומה נלקחה ממקום היסטורי אחר בצרפת. ואני מדבר על נלקחה, לא העתק. הרצפה, התקרה, הווילונות, הכל. הסיטואציה שבעלה פותח לנו את הדלת ואז היא יורדת מגרם מדרגות ענק, כמו נלקחה משדרות סאנסט. היה ראיון מקסים, אבל לבסוף לא נכנס לסרט. אבל זו חוויה לראות ישראלים שחיים כמלכים ומלכות. הסיטואציה שהיא מלווה אותי בפסנתר כשאני שר מייק ברנט לא תשכח לעולם".

"אחת מהסצינות המרגשות ביותר מבחינתי בסרט זה של מפגש החברים בפאב בחיפה, ברחוב שמייק ברנט גדל בו. קבעתי עם פיטר לורד, הבעלים של הפאב לצלם אותו ואת המתופף של מייק, יגאל סלע. רציתי להביא גם את החברה של מייק, שרה איצקוביץ' - דיילת שהייתה מבוגרת ממנו בשנים רבות. היא סיפרה לי בטלפון שהיא לא יכולה להגיע כי היא עוברת הקרנות ומצבה לא טוב. הפעלתי עליה לחצים, שכנעתי אותה, יגאל סלע נסע להביא אותה, והייתה סצינה מרגשת עם הרבה דמעות. המפגש, אחרי כל כך הרבה שנים, היה מרגש ועצוב".

- איך הגיע פתאום פסטיבל קאן?
"הנסיעה היא ל'שבוע הבמאים' במסגרת הפסטיבל, להקרנה ולמסיבה גדולה שנערכת לכבוד הסרט, בהפקה עצומה של EMI, חברת התקליטים של מייק. זה מאוד חזק. הזכיות בארץ היו מרגשת, אבל קאן זה כבר ממש חלום. מאחר וזו קו-פרודוקציה ישראלית-צרפתית, ומאחר ובצרפת עדיין מאוד אוהבים את מייק ברנט, הם החליטו להזמין גם אותנו. וזה פשוט ענק. המון סרטים מתמודדים על הזכות, המון שואפים להגיע, ומעטים מצליחים. אנחנו מהמעטים. זה כבוד לא מבוטל".
 
חגיגה אחת לא מסתיימת והשניה בפתח, כשהשבוע יוצא לחנויות ספרו של פייפר, "מה רואים עוורי צבעים". "זה ספר מאד אישי, על מגבלה שאפשר להתגבר עליה. אני שנים מתעקש להיות מעצב, למרות המגבלה, ואני מאמין שאני עושה זאת בהצלחה. אני, לפחות, מרוצה מהתוצאות, וגם לא שומע טענות מהמזמינים".

- איך עושים את זה?
"באוניברסיטה כשלומדים עיצוב לומדים ממה מורכב כל צבע, אז כשאני מעצב אני חושב ממה מורכב כל צבע. בכל מקרה, זה גם לא נכון לומר עיוורון צבעים, אלא ליקוי בראיית צבעים, אבל זה נשמע פלצני מדי".

- מתי גילית שאתה עיוור צבעים?
"בגיל 6, אצל האופטומטריסט. זה מבאס ומתסכל לגלות את זה, זה סוג של נכות. לא מוכרת - רק באי קבלה למקצועות מסויימים - אבל עדיין נכות".

- ולמה ספר?
"כל רעיון הספר התחיל מפרוייקט של מט"ח, שביקשו שאכתוב כמה מילים כעיוור צבעים. התגובות היו נהדרות ואמא שלי הציעה שאכתוב ספר. ישר אימצתי את הרעיון. בסופו של דבר יצא ספר עם עשרה שירים על חיים כעיוור צבעים. זה ספר לילדים ולהורים לילדים עיוורי צבעים, שנותן גם כלים להתמודד עם המגבלה, לדאוג שלא ידכאו את היצירתיות אצל ילדים עיוורי צבעים, ולהעלות חיוך על פני עיוורי צבעים מבוגרים שעברו את זה".

"כל שיר מביא זווית אחרת, כמו שיר על ארון הבגדים ואיך מסדרים את הבגדים בצורה שתקל על התאמת הצבעים, נושא התורשה וכמובן המסר שבסוף אני קובע מה הולך עם מה".

- מה קורה עם בנות פסיה?
"מי זוכר בכלל? מאז עבר המון זמן וקרו רק דברים טובים. השתתפתי באופרה, אני מופיע עם נחום היימן, עם יורם טהר לב, עם להקת הפלמנקו הישראלית, ועכשיו אני מעלה מופע שירי סשה ארגוב. במקביל אני מצלם את הסרט החדש שלי - על דני אטינגר, המנצח של האופרה הישראלית וההבטחה של עולם הניצוח. הוא נוסע בקיץ לברלין, ויעבוד כסגנו של דניאל בירנבאום, ואני אצטרף אליו".

- אין געגועים?
"יש לי נטייה תמידית להסתכל קדימה. אני מאד אופטימי ואוהב לרוץ לפרוייקט הבא. למדנו, נהננו, הלאה. עכשיו אני משתמש בכל מה שלמדתי וצברתי בימים ההם".

- אתם בכלל בקשר?

"המשפחה פורקה. אני בקשר עם מיטל ועם גיל, וזהו".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by