בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
זה סטארט-אפ 
 
 פי.ג`יי. הארווי. הורידו   
 
עידית גיל-אשל

עידית גיל-אשל מפנה אתכם לאירוע היסטורי שהתרחש בשבוע שעבר בסצינת המוסיקה ברשת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
למרות שמעטים שמו לב לכך, בשבוע שעבר התרחש מאורע - קטן אמנם, אך משמעותי - שישפיע על עתיד המוסיקה הדיגיטלית והמאבק ללגיטימציה של מכירתה ברשת. חברת Emusic, מפעילת שירות המנויים הפופולרי ביותר כיום באינטרנט להורדת מוסיקה בפורמט MP3, הודיעה על צירופה של "Beggars Group" הבריטית לקטלוג שלה.

עבור אתרי חדשות ההיי-טק שדיווחו על חתימת החוזה, מדובר רק בעוד לייבל שמצטרף לרשימה ארוכה, 900 פחות או יותר, של חברות תקליטים שמציעות לשבעים אלף המנויים של Emusic אלבומים מלאים להורדה חוקית. אצל חובבי המוסיקה, מנגד, מעביר השם הזה צמרמורת אמיתית בחוט השדרה. תחת "בגארז גרופ" מתקבצים כמה מהלייבלים האלטרנטיביים החשובים, המוערכים ומעל הכל, המרכזיים, שפועלים כיום ברוק ובאלקטרוניקה: החל ב"4AD" ו"בגארז באנקט" שהפכו לאגדה עוד בחייהם, עבור ב"מו-וואקס" ו"טו פיור" הרעננים והחיוניים, וכלה ב"ניישן" האוריינטלי ו"XL" המפלצתי. חלק נכבד - שעוד ימשיך ויגדל לאורך הזמן – מהקטלוג שמביא איתו כל אחד מהלייבלים האלה, ניתן כעת להורדה נוחה, מהירה, חוקית וזולה להחריד מהרשת.

עד השבוע שעבר, לייבל הפופ המרכזי והידוע ביותר שנכלל בקטלוג בן רבע מיליון הקבצים של Emusic – כאמור, השירות הוותיק והמבוסס ביותר להורדת קבצים - היה "מטאדור", ששוכן בצד השני של האטלנטי, ובו חתומים אמנים אמריקניים כמו Guided by voices, סטיבן מלקמוס, פייבמנט ויו-לה טאנגו, וברשותו גם זכויות ההפצה בצפון אמריקה של בריטים כמו הסופט בויס, בל וסבסטיאן, אראב סטראפ, מוגוואי ונייטמרס און וואקס. Emusic הציעה (ועדיין מציעה, כמובן) מגוון ענק של אמנים גדולים לחובבי הג'אז, כולל חלקים נרחבים מהקטלוגים של מוסיקאים סטייל צ'ארלי פרקר, מיילס דיוויס, סוני רולינס, ביל אוואנס וג'ון קולטריין – השייכים לענקיות "פנטאסי" ו"פרסטיג'", אבל עבור צרכני המוסיקה הפופולרית שלא ממוקדים דווקא באיזוטריה מעדות ג'אקי-או מאדרפאקר (המצויינת, אגב) ואחיותיה, זה היה בעיקר "מטאדור".

כדי להבין את חשיבות המאורע, עלינו להבין קודם לכן את גודלו, ומה יותר טוב לצורך זה מאשר נייםדרופינג ישן וטוב. אז הנה, ללא סדר מסויים, מקבץ מהשמות שנוספו השבוע לקטלוג של EMusic: פי-ג'יי הארווי, סטראולאב, באוהאוס, קוקטו טווינס, דד קאן דאנס, מוהבה 3, פיקסיז (כל האלבומים הרשמיים, לעזאזל), שרלטאנז, כשלושים אלבומים של הפול, טינדרסטיקס, דוט אליסון, דלגאדוס, סיינט אטיין, אנדראה פארקר, טומי גררו, אז'יאן דאב פאונדיישן, טראנסגלובל אנדרגראונד, מאוס און מארס, פרודיג'י, לאיו ובושוואקה, הסטרוקס, באדלי דרון בוי, סופר פארי אנימולס, וכמובן - אנדי ווטל (טוב, האחרון היה בדיחה. כמה מעריצים כבר תמצאו כאן לאנדי קשישא?). כזכור, אני מדברת איתכם על אלבומים שלמים, בקידוד איכותי (החודש עברו שם מ-128 קבפ"ס לקידוד נזיל, מה שמשפר באופן לא מבוטל את האיכות), בלי קטיעות, בלי יוזרים שמופיעים ונעלמים, בלי לפתוח את המחשב שלך למנייאקים אלימים מסודן, שרק רוצים את הרמיקס הנדיר של ג'ורג'יו מורודר שהורדת מוויניל. עד כאן הפשט.

דרש ווייז, מדובר, כמובטח, באירוע מכונן קטן. לראשונה בהיסטוריה מציע תאגיד מוסיקה מבוסס וחשוב את מרכולתו באינטרנט להורדה ללא אותיות קטנות ותנאים מוקדמים, ללא הגבלת זמן או איכות שמע, בחסות אתר פופולרי ומוכר והחשוב מכל – במחיר שהוא לא רק מגוחך, הוא אפילו מצחיק. מחיר מנוי שנתי ל-Emusic, המאפשר הורדת מספר בלתי מוגבל של אלבומים, עומד נכון להיום על 10 דולרים לחודש. עכשיו נראה אתכם פראיירים לקנות מאפל סינגל של הדלגאדוס ב-99 סנט.

חתימת החוזה עם "בגארז גרופ" מלמדת עוד – כך לפחות אומר ההגיון – כי גם במחיר הרצפה שבו מוכרת Emusic מנויים ללקוחותיה, היא מסוגלת להניח הצעה מפתה מספיק לחברת תקליטים גדולה כדי שזו תיכנס עמה לסוג של קשר עסקי הרפתקני, שעדיין לא ברור אם ישתלם למי מהן בעתיד הקרוב – וזה, כמובן, מעודד לכשעצמו.

מוקדם עדיין למחוק את קאזאה מהכונן, כמובן ("בת זונה! קאזאה הכי טובה! מה את מזיינת במוח!!!"), אבל סיכוי לא רע שמאי 2003 מסמן עוד נקודת מפנה בתהליך ההפנמה האיטי והתפישה של חברות המוסיקה את מה שקורה מסביבן.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by