בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
רק נשירה 
 
 
אבישג לוי

אבישג לוי לא מאחלת למרים שבאויביה את הצפיה בטרגדיה הקומית "רק נשיקה"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
את מסכת התלאות שהיה עלי לעבור על מנת לצפות ב"רק נשיקה" אני לא מאחלת אפילו לצוררים שלי. קצת כמו סיפור קפקאי, אבל ללא הפואנטה בסוף. נתחיל מזה שכשהגעתי לקולנוע, לאחר שווידאתי כי הסרט מוקרן בו, התחוור לי כי לא כך הדבר. אחרי ההלם הראשוני, מיהרתי לסינמה סיטי כדי להספיק להצגה של שמונה ורבע. למרות עומס תנועה צפוי אך מעיק, הגעתי במועד, רכשתי כרטיס והופניתי לאולם 16, ולו רק כדי לגלות שמציג שם סרט שכבר צפיתי בו. לאחר גילוי המחדל האופרטיבי הזה, עוד התבקשתי לחזור לקופה על מנת להסדיר את עניין החלפת הכרטיס באמתלה שאולי האולם מלא (איזה מלא ואיזה נעליים, מלבדי היו זוג שלא הפסיק להתחרמן - ובצדק, ושלוש נערות טובות מראה שחככו בדעתן אם לצאת באמצע - שוב בצדק). לבקשה זו מיאנתי להיעתר מאחר שהסרט היה אמור להתחיל כל רגע ולא רציתי לפספס את ההתחלה. ביג מיסטייק, היוג'.

אם לא די בכך, בסצינה הראשונה של הסרט, כששתיים מהדמויות הראשיות שאינן אמורות להתנשק, עומדות להתנשק - נשיקה שתוביל להשתלשלות אירועים מהפכנית ולא אמינה בעליל - מאבחנת הדמות הגברית את המצב - "זו הולכת להיות אחת מאותן טעויות נוראיות, אלו שלא ניתן לקחת חזרה". על זה משיבה הדמות הנשית: "היש סוג אחר?". אם זה לא היה סימן מבשר רעות אז מה לעזאזל כן.

אבל לא בגלל מסכת התלאות שקדמה לסרט וזו שהיה עלי לעבור במהלכו, לא אהבתי את הסרט "רק נשיקה". לא אהבתי אותו כי הוא סרט רע. רע מאוד אפילו. העלילה מופרכת על גבול זילות לאינטליגנציה; המשחק מאולץ; הדיאלוגים חסרי בהירות; הפואנטה חסרה; ההומור, אם קיים כלל, דלוח ובקושי מצליח לחלץ ממך גיחוך. מילא, אם היה מדובר בדרמה סוחטת דמעות. אבל לא.

"רק נשיקה" הוא סרט שבא לברך ויוצא מקלל. הרעיון המקורי טוב: ניסיון לעסוק באהבה, מערכות יחסים, סקס ובגידות, נושא חבוט ושחוק לכשעצמו, אבל הפעם מזווית חדשה ובאופן אנושי, מרגש ומבדח. אלא שהגימיק בו בחרו יוצרי הפדיחה הקולוסאלית הזאת, המה-היה-קורה-אילו, שטיק, כבר הוצג בעבר בסרט "דלתות מסתובבות" - שם הוא דווקא עבד יופי.

הסרט מגולל את סיפורה של השביעיה הסודית ממנהטן, הלא הם דאג (רון אלדרד), במאי פרסומות בעל התמכרות קשה לסקס ונטייה חזקה לממשה; האלי (קיירה סדג'וויק), חברתו המתוקה העוסקת בעריכה של סרטי משפחה תיעודיים; רבקה (מארלי שלטון), רקדנית בלט מחוננת שמזכירה את עוגן מ"שמש" במראה ובאינטליגנציה מינוס החזה הכבד; פיטר (פטריק ברין) בן זוגה, שמלבד היותו שחקן פרסומות מפסידן הוא גם החבר הטוב ביותר של דאג ומושא אהבתה של פולה (מריסה טומיי), מלצרית פסיכופטית עם חיבה יתרה לסקס אלים ולנקמה; אנדרה (טיי דיגס), מורה לצ'לו הלוקה בפעולת מעיים לא סדירה ובוגד באישתו, קולין (סריטה צ'אודהרי), מעריצה נלהבת של צפייה בסרטי קלינט איסטווד במהלך טיסות. גם אותי זה בלבל.

אבל מה שתורם עוד יותר לבלבול הוא העובדה שדאג ורבקה, בפרץ של חוסר שליטה, מחליטים לבגוד אחד עם השניה בבני זוגם, מה שמוביל להיווצרותו של כדור שלג בלתי ניתן לעצירה, ספק קומי, ספק טרגי, בעל הסתעפויות מתישות הנוגעות לכל החבורה. מנקודה זו ואילך, העלילה למעשה נעה בשני צירים: ציר המציאות וציר שעשועי מה-היה-קורה-אילו המתערבבים אחד בשני מבלי שנדע איזה מהם הוא ציר המציאות ואיזה ציר הבדיה.

מה שמקומם יותר מכל ב"רק נשיקה" הוא היומרנות שלו. זו מתבטאת בשני אופנים: ראשית, הניסיון הכושל של יוצריו, התסריטאי פטריק ברין (השחקן המגלם את פיטר) והבימאי פישר סטיבנס (בדרך כלל שחקן, וטוב שכך), לחנך אותנו. ללמדנו כי השתגלות נמרצת עם חברו הטוב ביותר של חבר שלך על כל גרסאות המגדר האפשריות זה דבר שיש להימנע ממנו כי הוא עלול להוביל לתוצאות א-לה "ארבע חתונות ולוויה אחת", רק הפוך.

שנית, הסרט מוכיח כי המתודה אותה אימצו יוצריו - יריית בליל של מילים וקלישאות לאוויר, סצינות הזויות, התחכמות יתר ואפקט הרוטוסקופינג (שילוב של סצינות מצולמות ואנימציה), בתקווה שמשהו יתפוס ויעניק עוגן (לא זו מ"שמש") כלשהו ליציר הכלאיים הקולנועי הזה - מתאימה אולי לשחקנים המתיימרים ליצור קולנוע, אבל אינה ראויה לקולנוענים רציניים.

כאמור, במקרה של "רק נשיקה" הגימיק שהיה אמור לרתק אותנו ולהוות את השוס של הסרט, לא רק שאינו ממריא, אלא אף מתרסק על רצפת בית הקולנוע. היה עדיף אולי על רצפת חדר העריכה.
__________________________
רק נשיקה, ארה"ב 2002, 89 דקות
למידע על זמני ההקרנות
לאתר הסרט
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by