בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אתה תקרא לי המלכה ואני אקרא לך מורן שריר 
 
 
מורן שריר

הדיווח השבועי מזירת הדייטים, הטרנד החדש של שנות האלפיים. והפעם - מורן שריר במפגש לוהט עם המלכה דומינה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
את הדייט השבוע הכוונתי לנתיב קז'ואלי, חילוני כמעט, כיוון שמאסתי בפורמליות של ישיבה בבית קפה/באר. המיכל נשמעה לי אינטליגנטית להפליא ואף מצויידת בחוש הומור, ומיד הבנתי שמה שיוביל אותי לטעום מעץ התות שלה, יהיה הכיוון ה"ידידי". הפלגתי בשיחה על טרקובסקי, על סדרת האנימציה המופתית "ד"ר כץ", ואף הבעתי התרגשות מבואו של ז'אק (או ז'אן) דרידה ארצה. מי אמר שאיני מצויד בחוש הומור משל עצמי?

השיחה הקלילה הוכיחה עצמה וקבענו לטיול קיץ רגלי ברחובותיו הקטנים של התפוז הגדול. המיכל הגיעה, כיאה לאירוע, בטרנינג וטי-שרט. הבנתי שאנחנו משחקים קז'ואל-פוקר ושיפסיד מי שימצמץ ראשון. למזלי הופעתי במכנסיים קצרים וסנדלים, כך שהסיבוב הראשון לא הוכרע.

הבחורה נאה, אין מה לומר. קטנה, גבות נפלאות, חזה מעוצב בקפידה. קצת כמו דיוויד קרוננברג, יש לה כמה פיצ'רים מוצלחים אבל לא משהו להראות לאמא.

הלכנו לחפש לנו גלידה והבחורה לא נתנה הרבה מעצמה. מעט כיווני שיחה חדרו מבעד חומת החשדנות שהציבה. ניסיתי להמיס אותה עם מעט ציטוטים מסדרת האנימציה המופתית "ד"ר כץ". תעודת זהות קצרה מגלה אשכנזיה מבית טוב, אקדמאית. אביה היה השגריר ברייך הרביעי. אכלנו גלידה בפיצה-פצה (אבן-גבירול 102). אני הזמנתי גלידה בגביע בטעמים פררו-רושה ועוגת גבינה (לא מבריק). קיוויתי שהפררו-רושה יזכיר לה את קבלות הפנים אצל השגריר, אבל היא לא עשתה רושם שזה מרגש אותה.

בשלב זה ביצעתי הערכת מצב מהירה והבנתי שהדרך אל עץ התות של מיכל, רצופה אפס כוונות טובות ולא מעט אלכוהול. הובלתי אותנו אל "סילון" ללגום משהו. "סילון" הוא מקום קלאסי לפגישות ראשונות, שכן הוא חשוך, ביתי ובעל חללים גלויים ונסתרים. לאחר סגירתו (הזמנית, נקווה) של קפה תם המכיל בתוכו את "הפשפש", מסתמן "סילון" כמקום מוביל לבליינד דייטס. אמנם הוא מעט צפוף לאחרונה ויושבים שם סלבס מהדרג השלישי (אתי מ"לחיי האהבה"), אך אין סיבה להירתע. אפשר לשבת על הבאר אם מרגישים בטוחים בדייט, או למעלה מאחורה אם אנחנו בשלב הגישושים. את מיכל שלי הושבתי על הבאר, הזמנתי גינס והיא הלכה על פורט (בחירה מוצלחת).

במהלך המשקה השני הורגש רפיון כללי. השיחה התגמשה, החשדות הוסרו וכבר צחקנו צחוק גדול כשדיברנו על סדרת האנימציה המופתית "ד"ר כץ". נראה שהלובריקנט החברתי הידוע בכינויו "אלכוהול" התחיל לתת עבודה.

הלכנו לכיוון ביתה, שמחים והלומי יין פורטוגלי זול ומזוג בקמיצה. כשהגענו אל פתח ביתה עשיתי קולות של "היה סבבה, נדבר" והיא באדיבות הציעה לי לעלות למעלה. עכשיו מגיע השלב בו האקדח שהונח בזהירות במערכה הראשונה, יורה לכל עבר. "רוצה אולי לראות משהו בווידאו? יש לי קלטת של ד"ר כץ". ככה אמרתי, נשבע לכם. זה נשמע הדבר הכי מטופש לומר, כמו להזמין אותה לשמוע תקליטים מאמריקה, אבל כשהמיכל הלומת אלכוהול והורמונים, זה עושה הגיון לחלוטין. לא רק שהיא שמחה על ההצעה, בשלב זה ניצחתי בתחרות הקז'ואלטי ניצחון סוחף. עליתי במעלה המדרגות בעודי מזמזם את השיר האהוב על אהוד ברק, "תותים" (מילים, ז' נחמה).

למיכל דירה מדליקה, ירושה מסבתה המעוצבת בסגנון שנות השישים המוקדמות (הדירה, לא הסבתא). ישבנו וצפינו בווידאו בעודנו מחסלים בקבוק פורט אישי וצוחקים עד לב שמיים. הווייבס טובים, הדרך אל העץ סלולה ומאובטחת. נותר לי רק להניח את החיילים במקומות הנכונים והמלכה כבר תיפול מעצמה. ואכן, בסופו של בקבוק נפלה המלכה (פיזית) אל ידי כפרי בשל.

במהלך סשן קצר על הספה היא הפגינה רעב של מלח ששהה זמן רב מדי בים. התנועות הפכו אינטנסיביות ואלימות, כמעט אפילפטיות. לאחר שנגררתי והוטחתי על מיטתה באבחת בושידו, התגלתה האמת אודות הבחורה.
-"אתה יכול לקרוא לי המלכה דומינה?" לחשה על אוזני.
-"סליחה?!".
-"אני רוצה שתקרא לי המלכה דומינה".
-"זה בסדר, טוב לי עם מיכל".
המלכה הראתה לי כל מה שלימדו אותה בפנימיה לילדי דיפלומטים בברלין ואני נתתי לה. ליילל? ליילל. לנשוך? לנשוך. הכל חוץ ממקלחת זהובה ותנוחת כפיות. בסופם של כל המשחקים המטופשים, עץ התות נכבש וכולו היה שלי. אך ברונהילדה לא הסתפקה בזה ורצתה עוד ועוד משחקים. בשלב מסוים התעייפתי אז הצעתי שנחליף תפקידים וברגע שהפכתי לשולט אמרתי שהולכים לישון.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by