בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
חמם והגש ורוץ לרשת 
 
 
רענן אביר

רענן אביר התאוורר עם הגרוב המיושן שערך נייטמרס און וואקס בפתיחת סדרת ההמשך הצ'ילית LateNightTales

 
 
 
 
 
 
 
 
 
יציאת דיסק חדש בעריכת נייטמרס און וואקס (ג'ורג' אוולין) בסידרת LateNightTales (לשעבר AnotherLateNight), היתה ידיעה משמחת עבורי, בזוכרי לטובה את אלבום הסט האחרון שערך לפני 3 שנים בסדרת Dj Kicks.

החלטתי לשמוע את הסט הקודם, כהכנה לדיסק שעוד לא קיבלתי. רק מה? הדיסק היה לזיכרון טוב בלבד. לווה חסר מידת הגינות מאחר להחזיר אותו. ספר לנו על זה, אתם בוודאי חושבים, תוך ניד הראש וצקצוק הלשון האופייניים כתגובה להתנהגות מסוג זו.

אז אספר על בוקר של יום שני. היום שבו אספתי את הדיסק החדש, ונסעתי לבית של אסי. אסי גר בתל-אביב, אבל מהצד הלא נכון של האילון, ליד יד-אליהו. אני מוצא חנייה במהירות, אבל נשאר עוד קצת באוטו. פקח עירוני בולש בעיניים קטנות, שלוש מכוניות מאחורי. אני מרים טלפון לחבר, ומחפש את הפקח במראה האחורית.

כמה אפשר למשוך שיחת חולין? בעוד אני מתלבט האם זה מכבודי סתם לחכות באוטו, או שצריך למשוך עוד את השיחה, מבצע הפקח את תנועת המלקחיים המפורסמת, ומעלה את המאבק מדרגה. בחן של אדם המעיין ברישול במגזין המונח אצל הספר, החל קורא את הדוחות במכונית שמאחורי, ולאחר מכן במכונית שלפני. הפקח, איש נמוך שהיקפו מאפשר לו בקושי להדחק בין המכוניות, יהודי בעל מנהגים גלותיים, המשיך לחוג כעוף טורף סביבי.

החלטתי לנסות גישה שונה. יצאתי מהאוטו ושאלתי אם תו החניה שלי, לאזור 1, תופס גם פה. "לא", ירק בקול של נמייה. "אתה תקבל דו"ח". השבתי לו במבט של 'תהנה מהיום החם', ונסעתי. בסיבוב הראשון מצאתי חניה באפור. ניצחון קטן. ויום חם זה היה.

עליתי לדירה של אסי, שהתקררה במזגן הדופק שלו. הסתכלתי על המכשיר, שדפק בקצב קבוע. "אז מה, התקנת את אחד מהמזגנים החדישים האלה שפועלים על סולר?", שאלתי. הוא הסתכל עלי במבט של "יום חם היום". ומה יתאים כדי להשען לאחור ולהירגע, מאשר האוסף החדש של נייטמרס און וואקס?

לחיצה על ה-Play משחררת מהרמקולים ציפצופים אלקטרוניים שמתקתקים כמו טלפרינטר עייף. אסי מניח לפנינו לימונדה ורודה כשקולות האבוב בוקעים, מתכתיים אבל נושאים איתם את הנשמה שנשפה דרכם. אוולין ממשיך עם קצת היפ-הופ (למי שאהב את ה-DJ-Kicks) קצת רגאיי, הרבה נשמה וחזרה לגרוב.

אני מביט בשמיים כחולים ומדרכות אפורות מסנוורות מאור השמש, ונותן לו לקחת אותי למסע. אנחנו פוסעים דרך מיקסים חלקים וסמיכים, כמו עשן לבן. סט נהדר ללילות הקיץ, שעושה לי כאן טוב, גם בצהריים. סט שמכיל גם את הסקסופון של טום סקוט ב"Sneakin in the back", הגרסה המקורית מ-73'. חכו שתשמעו, ישר תזהו מלהיט פריסטייל אחד או יותר שסימפל אותו.

ויש גם גרסת כיסוי - שאוולין תרם במיוחד עבור הדיסק הזה - ל"Brothers on the side", הטראק שפותח את "The soul of rasta" של cymande (להגות שמנדאי, בבקשה), עוד הרכב שסומפל עד הביט האחרון (ומככב עכשיו בפסקול של "השעה ה-25"). לקראת הסוף מגיע "Having your fun" של פוקוס, אחד מלהיטי הגרוב האהובים עלי בחודשים האחרונים, ומוביל לקטע המילולי המסכם, ראשון מתוך סיפור ארוך יותר בהמשכים. דווקא זה מיותר. לא צריך גימיקים כשיש מוסיקה טובה.
____________________________________________
Nightmares on Wax: LateNightTales, (אן.אם.סי/Azuli)
האתר של נייטמרס און וואקס
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by