בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
האדמה מקולקלת, אבל האנשים תקינים 
 
 
אבישג לוי

אבישג לוי חושבת שדוד אופק ו"ההרוג ה-17" שלו מציירים קלסתרון מושלם של כל מה שיפה ומקולל בהוויה הישראלית

 
 
 
 
 
 
 
 
 
על העובדה כי ישראל היא מעצמת-על ככל שזה נוגע לתעשיית הסרטים הדוקומנטריים, אין עוררין. מספר הפקות המקור הדוקומנטריות בארץ עולה על כל תחום יצירה אחר, עד כי נדמה שתחת כל עץ רענן מופק ומוצג כאן סרט דוקומנטרי כלשהו. החיים בישראל מספקים נושאים רבים ומגוונים ומגלים נרטיב, לפרקים מרתק, ולפרקים משעמם, כאשר המנעד נע בין מציצנות לשמה בחייו של אמן מיוסר זה או אחר ויחסיו האמביוולנטיים עם משפחתו, לבין מעקב עיתונאי צולב אחר התפתחותם של תהליכים פוליטיים חשובים שמעצבים את חיינו כקולקטיב וכפרט.

קולנוע דוקומנטרי הוא כלי באמצעותו בוחנים את המציאות והשלכותיה, הן ברמת המיקרו והן ברמת המקרו. במיוחד בארץ, הטעמים לכך רבים. אחד מהם אף הוזכר בפסקה הראשונה: מציאות שאין בה רגע דל ושמנפיקה רגעים דרמטיים על בסיס יומיומי. אלו רגעים ששווה לנבור בהם מעבר לתמונה החדשותית שמציגים לנו יעקב ומיקי, או מעבר לידיעה הלקונית שבשני היומונים. טעם נוסף הוא העובדה כי עלויות ההפקה של סרט דוקומנטרי הן כל כך זניחות, שלמעשה כל שנדרש הוא אונה פעילה אחת במוח ומצלמת וידאו.

אבל קיומם של שני האלמנטים הנ"ל אינו מבטיח תוצאה מספקת. סרט דוקומנטרי הוא כמו עבודת סמינר. אפילו אם קיימת שאלת מחקר טובה - אם לא משיבים עליה באופן שהולם את צרכי המרצה, לא עוברים את הקורס. לכן זה לא תמיד עובד. במקרים מסוימים התוצאה מזכירה תוכנית קיקיונית בערוץ 8, שבעשר הדקות הראשונות כל קשר בין הנרטיב שהיא מציגה וכדור הארץ הוא מקרי בהחלט. אבל לעיתים, אח, לעיתים התוצאה היא פנינה אמיתית בין הסחי הדוקומנטרי, שאם צפייה בגמדים שמקיימים סקס באוטובוס קומתיים תוך הליכה על חבל בקרקס נורמנדי הופכת אותה לבעלת ערך מוסף, אז דיינו.

כך במקרה של "ההרוג ה-17", סרטם עטור הפרסים של דוד אופק, רון רותם ואלינור קוברסקי; מסמך חריג באיכותו, הן הקולנועית והן האנושית, שמנציח את הישראליות שלנו שמבליחה ברגעיה היותר טובים. כבר טענתי שיש להוקיר ולחבק את הישראליות שלנו דווקא בימים קשים אלו, ונדמה כי אופק בא לעשות בדיוק זאת.

"ההרוג ה-17" מספר את השתלשלות האירועים שהובילה לזיהוי גופתו של הקורבן האלמוני שנהרג בפיגוע בצומת מגידו, לאחר שבמשך חצי שנה לא היה לה כל דורש. מאחר שחוקרי המשטרה סברו כי מדובר בגופתו של עובד זר, נטמנה הגופה בבית קברות עבור אלו שאינם יהודים, והחקירה בדבר זהותו של ההרוג הוקפאה. עם הקפאת החקירה, לא מצאו כלי התקשורת לנכון להעלות את הנושא למודעות הציבורית, כי לא היה לכך עוד ערך חדשותי. אנטר הבלשים אופק, רותם וקוברסקי שהשכילו לזהות סיפור טוב וקפצו על ההזדמנות לגלות את זהותו של ההרוג המסתורי.

לסרט אין תסריט. סינופסיס יש, אבל, כפי שאנו למדים במהלך הצפייה, הוא מקבל תפניות רבות בזמן אמת. אנו עוקבים אחרי אופק, ספק בלש מהוקצע, ספק קולנוען, ומכל מקום, נרטור גאוני, כשהוא מושך בקצוות חוטי הרמזים שכבר קיימים כדי לראות מה יקרה, ומביטים בו, כשהוא לעיתים מצומרר, לעיתים מבועת, כשאותם חוטים מעלים דבר מה.

אנו צופים בו, מריעים לו, מעודדים אותו, כשהוא מרכיב את רסיסי התצרף לאט, כמעט באופן סיזיפי, ככל שהמסע המפותל מעלה בחכתו עובדות נוספות, פירורי רמזים, אנשים שהיו באוטובוס ושחלק מהפצועים נזכרים בהם ומספרים על אודותם, קלסתרונים, מבטאים, עד לפתרון התעלומה המתעתעת.

אבל שלא כמו בסיפורי בלשים קלאסיים, אופק אינו הגיבור האמיתי של הסרט, גם אם לפרקים נדמה כך. הגיבורים האמיתיים של הסרט הם אלו שמטים כתף במהלכו ובאים לעזרתו של הבלש החובב שלנו, וללא כל תמורה. עובדי המכון הפתולוגי, חוקרי המשטרה, הפצועים, הסוקרת באוטובוס, המאייר מ"גלובס", נהג המונית, בני המשפחה של ההרוג - השחקנים המיומנים ביותר שאופק, גם אם רצה, לא יכול היה לבקש טובים מהם.

אלה כמו נופלים כחומר ביד היוצר בשזירת כל הפרטים הנערמים בהדרגה לכדי עלילה בלשית סוחפת ומרתקת המציירת תמונה נוקבת של הישראליות שלנו. זאת ישראליות שובה, חיננית, עגומה, טרגית, מקוממת, עילגת, יומרנית, אבל זאת הישראליות שלנו, לעזאזל, כקליידוסקופ של צבעים, ריחות, מראות וטעמים.

זוהי ישראליות שניתנת לה במה ראויה ושבתמורה מנציחה את המציאות הקיומית במדינה בה משפחה אחת משדרות לא ידעה אם למרר בבכי או להיאנח מהקלה כשגילו לה את זהותו של ההרוג ה-17.
__________________________________
ההרוג ה-17. במאי: דוד אופק, אתמול בערוץ 2
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by