בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
שלוך אלגנט 
 
 
צביקה בשור

צביקה בשור התאהב בכל אחת מהדמויות שמרכיבות את "לך תדע", סרט שמעורר קנאה בתרבות חיה ונושמת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כמה דקות אחרי שיצאתי מהצפייה ב"לך תדע" פסעתי במדרכה צרה המובילה אל ביתי. השמש טפחה מעדנות על הכתף, ומאחורי שמעתי טרטור חרישי של אופניים נשרך לאיטו. מיד הגנבתי צעד אחד לכיוון הכביש, והאופניים חלפו על פני בהקלה. הנערה קצרת המכנס שרכבה על האופניים הגניבה לעברי חיוכון, וחיזקה את האחרון בשני גלינגים מרנינים. אח, כמה אלגנטיים יכולים להיות החיים אחרי סרט צרפתי טוב.

"לך תדע" של ז'אק ריווט מלווה שש דמויות החגות סביב ביקורה של להקת שחקנים איטלקית בפאריס. קאמי (ז'אן בליבר) היא השחקנית הראשית בהצגה שמעלה הלהקה, על פי מחזה של לואיג'י פירנדלו. היא צרפתיה, השבה לפאריס עם אהובה החדש, אוּגו (סרג'יו קסטליטו), שהוא גם הבמאי ומנהל הלהקה. קאמי יוצרת קשר עם פייר (ז'אן בונפרה), אהובה הישן, הנטוש והמטורף מעט, שחי עכשיו עם סוניה (מריאן בסלר), אשה סבלנית להפליא. את השהייה בפאריס מנצל אוגו כדי לתור אחר מחזה רפאים של המחזאי האהוב עליו, ובדך הוא נתקל בדוֹ (הלן דה-פוגרולס) הצעירה והיפה, ובאחיה ארתור (ברונו טודצ'יני) המסתורי, המחזר מצדו בלהט אחרי סוניה של פייר, אבל נדמה שמטרותיו רחוקות להיות רומנטיות גרידא.

שש הנפשות הללו מתחברות זו לזו בכל צירוף אפשרי, יוצרות מערכות יחסים על מערכות יחסים, שיחות על שיחות, נשיקות על נשיקות. האהבות באות וחומקות מהם, הלבבות נשברים ומתאחים. אין רגע דל.

שעתיים וחצי אורך הסרט, וריווט הבמאי מתנהל בהן כמי שעתו בידיו. לא אצה לו הדרך ליצור קונפליקטים ולכפות אותם על הדמויות שלו. נהפוך הוא, דומה שריווט משתדל לבנות דמויות מלאות כל-כך, שהדברים כמו חייבים להתנהל כפי שהם מתנהלים, ולהסתיים כפי שהם מסתיימים. ההומור הנפלא שנשזר בסיפור כמו לא נכתב מעולם אלא נהגה מתוך האנשים האמיתיים שעל המסך.

ואילו אנשים מדהימים אלה. ז'אן בליבר בונה קאמי חד פעמית כל-כך, שברירית ואדירת כוח, יפה וגדולה, שספק אם יכול צופה למנוע מעצמו להתאהב בה, ולכאוב את כאב הפרידה משכבה המקרן והיא מתפוגגת. מה פלא שפייר מסרב להתגבר עליה גם בחלוף שלוש שנים, ובשלב מסויים אף כולא אותה בחדר כדי שלא תברח לו? מי יכול לומר שלא היה עושה הכל כדי לשמר פלא כזה בחייו?

ואיזה איש הוא אוגו של סרג'יו קסטליטו. כמה הומור יכול להיות באיש חכם שכזה. כמה שאר רוח ותאוות היופי שוכנים בתוכו. ואיזו אהבה בוקעת ממנו. ושאר ארבע הדמויות הראשיות פחות, מספקות גם הן את מה שלא ניתן אלא לכנות אותו בשם קסם.

והכל ספוג באווירה של תרבות שיש רק להתקנא בה. תרבות חיה ונושמת, שמכירה ואוהבת את מורשתה העתיקה. תרבות הנשענת על יסודות חזקים ובלתי מעורערים שכאלה, שבימים בהם אנשי כספים מכלכלים את התרבות העברית אל חרחורי גסיסה, היא מעוררת פליאה, הערצה וייאוש כאחד. כמה תשוקה אופפת את הספרים המאביקים והמחזות העתיקים המהווים את צירי העלילות השונות של "לך תדע".

סרט מענג שכזה, בחיי.
________________________________
לך תדע, צרפת/איטליה 2002, 154 דקות
למידע על זמני ההקרנות
לאתר הרשמי של הסרט
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by