בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אוחצ'ה פפאיה 
 
 (צילומים: יוחנן הראל)   
 
אריק אלפר, הזמן הוורוד

אריק אלפר חזר מאילת עם סיכום אירועי הגאווה בבירת החיים הטובים של הדרום

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אחרי רבע שעה במטוס לאילת הבנתי שזה לא הולך להיות עוד סופשבוע סטנדרטי. המטוס היה מלא מפה לפה בהומואים ולסביות מכל הגילים וכל המינים. רובם היו עסוקים בלימוד שקדני של תוכניית האירועים ובתחרות פנימית של שירי ריטה. באמת לא ברור כמה פעמים אפשר לצעוק לדייל "תפתח חלון אהוב לבי" ולהתפתל מצחוק כל פעם מחדש. האמת היא שאף פעם לא הייתי מוקף בכל כך הרבה אוחצ'ות ברדיוס כה קטן. גם הדיילים היו בהלם יחסי. אחד מהם כמעט התעלף כשהאוחצ'ה שישבה מלפני התעקשה לדעת כמה קלוריות בדיוק יש בחטיף הבייגלה שהוא נתן לה, ואם אפשר להמיר את זה למנטוס-לייט.

על פי התוכנייה, שהסתובבה הלוך חזור בין יושבי המטוס, היה הרבה למה לצפות: מסיבות חוף, מרתוני סרטים, מצעד גאווה ברחובות העיר וכו' וכו'. שעה אחרי הנחיתה כבר הייתי מוכן לסיקור האירוע הפותח - הכנס החצי שנתי של האגודה. על הבמה עלו וירדו כל מיני אנשים (מסתבר שכולם הכירו אותם חוץ ממני), שהתחביב העיקרי שלהם היה לשאת נאומים פוליטיים ארוכים ולהודות, בעיקר זה לזה. נועה רז מ"גוגיי", שישבה לידי, עקבה בדריכות אחרי הנאומים ומדי פעם עדכנה אותי בפרשנויות חיוניות, כמו: "אתה רואה, אריק, זה יושב ראש האגודה".

אחרי שהכנס נגמר לו עברנו לקוקטייל קצר למוזמנים בלבד. כחובב אלכוהול חינם הזדהיתי מיד כיושב ראש סניף האגודה בעפולה, עברתי את הסלקציה הקפדנית ("איזה יופי שיש לכם שם סניף, מתי אתם עושים שם מצעד?") והתנפלתי על הוודקות לימון שנחו על השולחן. בתוך חמש דקות הקוקטייל נגמר, וכל המוזמנים הובלו כצאן לעוד כנס - והפעם הענקת פרסי יקיר הקהילה של סניף אילת שהחל בהקראת ברכה כתובה של ראש העיר ("אתם לא רק הומואים, אתם גם בני אדם").

בשיא הערב הזמינו לבמה את טל אייזק, הטרנסג'נדר מהסדרה "ירוקות", ונתנו לו עוגת שוקולד גדולה לרגל שחרורו מצה"ל. לקח לי עוד שעה וחצי של נאומי תודה לא קצרים כדי לשאול את עצמי איפה המסיבה הטובה של העיר.

למחרת הגעתי לסניף האגודה בעיר, נקודת היציאה של מצעד הגאווה השנתי. במקום כבר החלו להתקבץ המונים סביב דוכני מכירה מאולתרים, שהציעו לבאי המקום קעקועים זמניים של דגלי גאווה ופוסטרים של דודי בלסר. הבמאי תומר היימן ("אביב", "תומר והשרוטים") הביא איתו מתל-אביב כמה דראג קווינז פיליפיניות כדי לצלם אותן צועדות במצעד. מסתבר שהוא מכין על זה סרט. המצעד עצמו היה די ארוך, קהילתי וצבעוני. כאלפיים איש השתרכו באטיות אחרי חמש משאיות, שמדי פעם נזרקו מהן מים וחולצות לקהל. בסוף הופרכו לשמים בלונים בצבעי הקשת, וכולם צילמו אותם באובססיביות כאילו היו פלא חזותי מרהיב. תושבי העיר שצפו במתרחש הגיבו בתימהון ובאדישות. אחד מהם, דוס צעיר עם שטריימל, הסביר לבן שלו שזה מצעד של פורים ו"אצל האנשים האלה כל יום זה פורים". רציתי לשאול אותו מה שלום הקצבה של הבן שלו, אבל באמת שלא היה לי אומץ.

בסוף כולם התקבצו להפנינג בחוף פפאיה, שם המתינה לנו במה מאולתרת ועוד דוכנים שונים, שמכרו כרטיסים למסיבות של הערב (ברוח המיתון נשמעו תלונות על מחירי הכניסה). על הבמה עלתה להקה מקומית, שביצעה חידושים שלה ללהיטים מוכרים. כשהם הגיעו ל"בוא נפזר את מסך הערפל", יניב, החבר של עברי לידר, כמעט השתנק והחל להחוויר קלות. ואז סקסטה עלו לבמה והצילו את הקהל מהתייבשות. סולניות הלהקה כנראה הכירו כל אחד ואחד מהקהל באופן אישי. דברי הקישור שלהן היו בסגנון "היי משה, זוכר אותנו מהטיסה" או "הנה פנינה, תראי, זה אייל, זוכרת אותו?". מתוקות.

בערב שבת הופקו מספר מסיבות בעיר להומואים, לסביות וכל מה שבאמצע (ושוב נרשמו תלונות על מחירי הכניסה). החלטתי לפרוש בשיאי, ויום למחרת כבר נשארתי כל היום בבריכה במלון. בחוץ החגיגה המשיכה (מרתוני סרטים, הפלגות נוער - ההפקה המקומית לא השאירה רגע אחד פנוי או משעמם), אבל אני העדפתי לנוח ולאגור כוחות לקראת המצעדים הבאים בירושלים ובתל-אביב. אומרים שסקסטה הולכות להופיע גם שם, כך שבהחלט יש למה לחכות.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by