בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אריה אליאס שלח אותי, ויותר מזה לא תוציאו ממני 
 
 ``אני מוכנה לדבר רק עם רענן שקד``   
 
עידית גיל-אשל

עידית גיל-אשל חושבת של"זהות בדויה" היה מקדם הצלחה גדול בהרבה לו נצמדה למחוזות מכון הכושר במקום לעולם הצללים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כבר שנה שהבוס שלי מדבר על "אליאס" בהתלהבות השמורה אצלו בדרך כלל ל"סאות'פארק", "אוסבורנס" או בוטלג של ה"סימפסונס". בתור מעריצה גדולה של "ג'ק וג'יל", עלי להודות שהקונצפט של "אליאס" – כפי שהסביר לי אותו אבי הרוחני - נשמע מנצח ביג-טיים: ג'ניפר גארנר הכוסית היא סידני, מרגלת בשירות אחד השירותים האלה שמשתילים סוכנים זה בשירותו של זה כדי להיאבק על עוד נתח מעוגת התקציב ה"לא קיים" שמפנה הממשלה לנושא, כדי שיוכלו להיאבק אלה באלה במסווה של מלחמה באויבים דמיוניים. בזמנה הפנוי היא לומדת בקולג', ובכל שאר הזמן היא מחליפה תלבושות ומבצעת משימות שהשתיקה יפה להן. מגניב? כך גם אני חשבתי.

"זהות בדויה" נפתח בדיוק כפי שניתן היה לקוות, כשגארנר נוטפת מים ו/או זיעה, אזוקה לכיסא עץ קטן, שנראה כי עוד ישחק תפקיד חשוב בהמשך הפרק. קוריאני קטן, ממושקף ובעל מבט אכזרי בעיניים רוצה להרע לה. מן הסתם לגלות איזה סוכנות משלמת לה את המשכורת, או לפחות עבור מי נדמה לה שהיא עובדת. שערה של גארנר צבוע כתום עז, והיא נראית כמו הכלאה בין מילה גובוביץ' ב"אלמנט החמישי" ורומי אבולעפיה בפורים אשתקד.

בשתי הסצינות העוקבות, הסוכנת סידני היא האשה הרגילה סידני, שעושה את כל מה שהבוס שלה בשב"כ לא מרוצה ממנו: לומדת ספרות בקולג' (הוא טיפוס ריאלי, פראבבלי) ומנהלת חיי אהבה עם דניאל הכט, רופא עם שם של רוקח בשמים, שמחוסל בהמשך, כנראה מפני שיש לו מבטא בריטי (זה לא זמן טוב לזרים בתת היבשת).

באותם רגעים, "זהות בדויה" היא כל מה שאוהדי "ג'ק וג'יל" יכולים היו לקוות לו וקצת פחות מזה. גארנר וכל הסובבים אותה, אולי מלבד הסוכן הכושי טוב הלב, נראים טוב מאוד עד מעולה + תספורות הולמות; העלילה סטאטית עד לא קיימת, בדיוק כמו שצריך, והתפניות המעטות צפויות כמתבקש; מגוון התלבושות אמנם מאכזב מעט, אבל מצד שני, גם ג'ק וג'יל מיעטו להתפרע עם המלתחה שלהם.

הבלגאן עם "זהות בדויה" מתחיל, בדיוק כמו ב"24", כשהאגרופים נקפצים והאקדחים נשלפים. מישהו חכם אמר פעם – נדמה לי שהיה זה מיסטר מייאגי, המנטור של ראלף מאצ'יו ב"קראטה קיד" – שאין שום סיבה לפנות לאלימות לפני שממצים את כל האמצעים האחרים, וגם אז, עדיף לנסות לברוח. ליוצרי "זהות בדויה" לא היתה שום סיבה לפנות מלכתחילה לדרך האלימות - לא רק מפני שעכשיו, יותר מתמיד, מורגש בציבור צמא לסידרה שתלווה גיבורים מעוצבים מהמכון, למקלחת, לאמבטיה ולחתונה של האקס המיתולוגי - אלא בעיקר מפני שאין להם מושג איך עושים אותה כמו שצריך.

רגעי האקשן, שלכאורה אמורים להיות לב ליבה המשלהב – סקסואלית ונרטיבית - של "זהות בדויה", נמצאו משעממים, לעוסים וחסרי השראה כמו טור דעה של רענן שקד. כמות שהם - עייפים וזולים עד מבוכה - אין לנו כל צורך בשכמותם. הם נולדו בחטא. פוגמים בנוכחותם הטורדנית בזרימה הנינוחה של ציר העלילה המרכזי, החשוב והמהותי יותר, בו חיה לה סידני את חייה כאזרחית כוסית ושומרת חוק.

לו אני יוצרי "זהות בדויה" (וחבל שלא חשבתי על זה קודם; נראה לי חיים שם טוב, בתעשייה), הייתי בוראת את סידני כמדריכת ספינינג במכון כושר הנאלצת לעטות בשעות הלילה שלל זהויות ודמויות במסגרת משרתה הנוספת והמכניסה יותר כנערת שעשועים של לקוחות יפניים קינקיים. הייתי מצמידה לה חבר די-ג'יי, חברה-הכי-טובה מאפרת לפני פריצה, ידיד-הומו דילר ושותפה שמנמנה ומתוסכלת (אבל מידה, לא בקטע המעצבן) כקומיק ריליף. הליהוק הנוכחי יישאר.
_______________________________
זהות בדויה, ימי ראשון בערוץ 2, 22:15
האתר הרשמי ב-ABC
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by