בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
תני לה בראש1 
 
 
נופר קידר, הזמן הוורוד

נופר קידר אוהבת עם הסתייגויות את "נעמת לי מאוד", הספר העברי הראשון לבני הנוער עם עלילה לסבית שלא מתנצלת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
נעמת לי מאוד, ספרה החדש של עמי גדליה, מביא עימו בשורה מרעישה: לראשונה בשפת הקודש כרוכים זה בזה פמיניזם ולסביות בין דפי ספר שאינו עוסק בתיאוריה או עיתון פמיניסטי מצהיב, אלא דווקא ספר לבנות ולבני הנוער. גדליה לא מהססת לקרוא לנערה בשמה המפורש, "לסבית", ודבר זה כשלעצמו ראוי לשבח.

טליה בת השבע עשרה היא נערה שקטה ומופנמת הכמהה לחברת בני גילה. על אף ביישנותה, היא מחליטה להצטרף לחוג הטלוויזיה המקומי. בחוג היא פוגשת שניים אליהם היא נמשכת: את נעמה, צעירה לסבית ופמיניסטית המודעת לעצמה היטב, וגלעד, נער עדין ונעים. בעקבות כתבה שעליה לעשות מתחילה טליה בסדרת מפגשים עם אלזה קראוס, קשישה ייקית טיפוסית, שמתגלה בהמשך כאחד מעמודי התווך של עיתונות הנשים במדינה הצעירה.

מול שלוש דמויות אלו נבנית טליה וצומחת, תוך בירור מיוסר של נטיותיה המיניות, פחדיה ומלחמה לא קלה עם דעות קדומות מוצקות שהיא נושאת עימה מהבית. דרך עיניה שלה היא משתפת את הקוראות, שבוודאי מזדהות עם מצוקותיה.

המקומות הטובים ביותר בספר הם המקומות בהם טליה יוצאת מעולמה הפנימי ונחשפת ליחס ההומופובי של החברה הישראלית. למעשה, הספר נפתח במקרה של התעללות בשני נערים בגן הציבורי. מכאן ואילך חוזרת המספרת אחורה, ומתארת את השתלשלות העניינים במהלך החודשים האחרונים עד למקרה הזה. וכך קורה שטליה מוצאת עצמה בדייט כפול, שבסופו כבר לא תהיה יותר סטרייטית בעיני עצמה. כשהיא מעלה את אירוע ההתעללות במהלך שיחה, היא נתקלת לראשונה בתגובות הומופוביות של חברתה הטובה ביותר ושל בן זוגה, דבר המותיר אותה בסערת רגשות פנימית ובאלם מוחלט. את נאום ההגנה נושא דווקא גלעד, חברה הסטרייט. על אף הבעייתיות שבמשחק תפקידים זה (שוב האשה שותקת והגבר מדבר בשמה), ייאמר לזכותה של גדליה שהיא קושרת בין דיכוי של הומואים והיחס כלפיהם לבין דיכוי והשתקה של לסביות, והיא עושה זאת ללא כחל ושרק.

הספר שם דגש רב מדי על התהליך הארוך שעוברת טליה עד הגילוי המרעיש, בעוד מקומות חשובים לא פחות מוזנחים באופן תמוה. הפספוס העיקרי נראה לי בקטיעת העלילה ללא התמודדות עם ההורים. בעוד האב לא קיים כלל ונמצא הרחק הרחק ברקע, מתוארת האם כאשה "שמרנית", שלא לדבר על כך שהיא "הבשלנית הטריפוליטנית הטובה ביותר".

אך האם משולה לאקדח במערכה הראשונה שטבע במערכה השלישית. היא פשוט נעלמת לחלוטין אחרי העמודים הראשונים, וכל הציפיות להתמודדות הגיבורה מול אמה בנושא היציאה מהארון מעלות חרס. גם העמודים בהם אלזה קראוס (הפמיניסטית האשכנזייה הטיפוסית) נואמת לטליה על נפלאות ההומוסקסואליות לוקים בדידקטיות יתר ומזכירים את הנספחים ב'אמא, יש לי משהו לספר לך'. למרות הכל, נעמת לי מאוד הוא ספר חשוב, גדליה עשתה מעשה, ומן הראוי שיקבל תהודה וייקרא על ידי נערים ונערות רבים בישראל (ויש גם הפי אנד).
_______________________________
עמי גדליה: נעמת לי מאוד, (ידיעות אחרונות)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by