בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
גבעת ונוס אינה עונה 
 
 מתוך ``Bar-talk``   
 
יוענה גונן

יוענה גונן חושבת שפסטיבל הסרטים הקצרים הלסביים הראשון היה יכול להיעזר בסרט בורקס ישראלי-פלסטיני-סקטוריאלי ראשון

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אני יודעת שאני גורמת לזה להישמע קל, אבל האמת היא שלהיות לסבית זה ממש קשה. הרבה עבודה לא מתוגמלת, דייטים מהגיהנום, משכורות נמוכות בלי בעל שיפרנס אותך בתמורה לזה שתמצצי לו, הערות מאנשים כרותי אונה ברחוב, ועוד כהנה וכהנה מצוקות.

עוד סיבה לסבל היא המחסור בדימויים חזותיים. כשסטרייטים פוקחים את עיניהם בבוקר, מיד מסתער עליהם מבול של דימויים חזותיים של גברים ונשים בבגדי חתונה, אמהות צעירות ונרגשות עם תינוקות שמנמנים, חיילים קרביים מציקים לנערות ברחוב, פרסומות בהן נשים מלקקות גלידה מגופם של נערים, סדרות רומנטיות בניחוח ורדים, ועוד כהנה וכהנה כפייה הטרוסקסואלית במסווה של תרבות המונים.

כשלסבית פוקחת את עיניה בבוקר, לרוב בדירה ריקה וחשוכה, מיד היא מותקפת בידי אותם דימויים, שמנסים לשכנע אותה שאם היא רק תמצא את הגבר הנכון, גם היא תוכל ללקק גלידה מגופו וללדת לו ילדים ריחניים. הלסבית האומללה מנסה למצוא אחיזה בעולם, ומוצאת רק סדרות דלוחות בהן שתי נשים מתנשקות לילה לפני החתונה של אחת מהן.

קשה להפריז בחשיבות של דימויים ויזואליים בעיצוב וכינון זהות שוליים בעיני עצמה. אשר על כן, לא היה קץ לשמחתי לקבל הזמנה ל"פסטיבל הלסבי הראשון לסרטים קצרים". ההזמנה אמנם נוסחה כאילו מתוך ספרות זולה משנות ה-50 ("אהבה של אשה לאשה היא חוויה שקשה לתאר במילים" וכיוצא בזה) אבל הכל נסלח ונשכח לאור התמונה המהממת שצורפה - ברנשית נאה ביותר, בעניבה ותחתונים של בנים ושיער קצת פרוע. תקראו לי קהל שבוי, אבל מייד התייצבתי במקום, לבושה במיטב מחלצותיי, בסגנון רטרו של להקת בנים מהאייטיז.

כנראה שאני לא היחידה שהתלהבה מעלמת החן על ההזמנה, כי למקום הגיעו מאות ועוד מאות של לסביות, כולן צמאות לתרבות. תמיד נעים לראות כל כך הרבה לסביות, בעיקר כאלו שאת לא מכירה, שיכולות להוות מאגר חדש למצוא בו דייטים מהגיהנום. התמקדתי בכוסות היין שהוצעו חינם בכניסה, ויצאתי לשוטט מסביב. החלל המצוין של ג'ה פן אידיאלי לאירוח אירועים לסביים, כוכי האבן פשוט צועקים לדייקיות שובבות שייכנסו וימזמזו זו את זו באפלולית. הברנשית מההזמנה היתה תלויה על הקיר בתערוכת צילומים של ליז חג'ג', יחד עם עוד כמה חברות נאות, כולן בעניבות ובלי חולצות, שותות בקרדי ומושכות זו בפטמותיה של זו.

בחיפוש אחר הסרטים הגעתי לחדר קטן למעלה, בו הוצג סרט יפני אקספרימנטלי בשם "קולות". הסרט הציג סקס לסבי באמצעות דימויים חזותיים מגוונים, כגון צדפים, אשכוליות וסוסים. "יחסי אישות תמיד הזכירו לי ליקוק צדף", ציינה הקולגה תמר ושתקה בעגמומיות. החלטנו לנטוש את חזית האוונגרד לטובת המוסיקה המשובחת שהגיעה מהחלל המרכזי. הדי.ג'יי הביאה את הגרוב הביתה, והפכה את האנרגיה במקום לסקסית
ומשחררת.

לקראת ההקרנה, נדחסנו עם מאות הלסביות צמאות התרבות מול מסך גדול, על מזרני גומי ירקרקים. בחלקנו המזרנים עוררו חוויות מרגשות משיעורי ההתעמלות בתיכון, ואילו לפולניות שבינינו הדוחק מיד הזכיר את הטרנספורטים במלחמה ההיא. למרות כאבי הגב, ולמרות שנאלצתי להיאבק על מקומי ולשרוט לסביות שניסו לכבוש עוד כמה סנטימטרים מהמזרן שלי, הסרטים היו מצוינים. ראויים לציון שני סרטים אמריקניים, "Your Better Butch Fashion" על אמא יהודיה שמנסה לייעץ לבת הבוצ'ית שלה בענייני אופנה וזוגיות, ו"Bar-Talk", התרחשות בבר לסבי מלווה בכתוביות אירוניות.

שני הסרטים השתמשו במוסכמות ובסטריאוטיפים לסביים, והפכו אותם לבדיחה מענגת, גם אם לא מעמיקה. מענגת ולא מעמיקה, אחרי הכל, כזו אני. הסרטים ענו בדיוק על הצורך לבנות ולפענח שפה חזותית פנימית, ליצור קודים תרבותיים ומרחב "לסבי". אני מניחה שהאדם הקדמון חווה התרגשות דומה, כשהוא גילה שהוא יכול לצייר את עצמו על קירות המערה. רק שהוא היה הרבה פחות מדליק ממשתתפות הסרטים שלעיל.

הסרטים הישראליים היו פחות מרשימים. ביניהם, "להביט בך" של סטפני אברמוביץ' ו"עד 800 קלוריות" של אורית זימר הצליחו לרגש פה ושם, אבל היו מיוסרים מדי והכילו גודש של קלישאות בדיאלוגים ובסצינות. בסרטה של אברמוביץ', בסצינה בה הסטרייטית המבולבלת מפתה את הלסבית המנוסה ("אף פעם לא עשיתי את זה עם... עם אשה" לוחשת הסטרייטית בגרון ניחר, בעוד היא מגלגלת ללסבית ג'וינט ונשכבת על
ברכיה), כמה נשים סביבי היו על סף חנק מרוב תסכול. לעומתן, גבר שעמד בפינה והציץ מאחורי הרמקולים, נראה כאילו הוא הולך לגמור עוד רגע. ללמדכן שבמאית צריכה לחשוב מראש מי קהל היעד אליו היא פונה.

למרות זאת, אני בעד הענקת עדיפות לסרטים מקומיים, מתוך מאמץ ליצור תרבות לסבית בעברית ובערבית. הגיע הזמן לסרט לסבי ישראלי שבו, במקום נשים צרודות המפלבלות בעיניהן ומפתות זו את זו, יהיה קצת יותר ניתוח תרבותי פנימי, אירוני וקליל. בקיצור, הגיע הזמן לסרט בורקס לסבי ישראלי-פלסטיני, ויפה שעה אחת קודם.

הכניסה עלתה 10 ש"ח בלבד, כולל כוס יין חינם, תערוכת צילומים, 9 סרטים קצרים, הופעות של נשים יוצרות ודי.ג'יי מהמצוינות שנראו במקומותינו. ריספקט לכל מי שמציעה תרבות לא רק לעשירות, ומחיאות כפיים למפיקות ליז חג'ג' ורוני ססלוב, שארגנו את הערב המצוין הזה ועשו לי שמח וסקסי בנשמה. אני רוצה עוד.
_______________________________________
הפסטיבל הלסבי הראשון לסרטים קצרים, אתמול בג'ה פן
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by