בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
לא ילד ובטח לא ילדה 
 
 צילום: צחי וזאנה   
 
אריק אלפר, הזמן הוורוד

כבר בגיל שש ידעה רוני אלמוג שהיא רוצה להיות בן. היום, אחרי שעבר ניתוח להסרת השדיים, הוא לוקח הורמונים על בסיס קבוע וממשיך לחיות על הקו הדק שמפריד בין שני המינים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הפנים של רוני אלמוג מעוטרות בפאות לחיים ארוכות וזיפים אופנתיים. לפני שלוש שנים, כשפגשתי אותו בפעם הראשונה, פניו היו הרבה יותר חלקות. אני לא זוכר איפה זה היה, אבל אני זוכר אותה: בחורה צעירה, שקטה, מופנמת, שישבה בקצה השולחן ומאוד השתדלה לא לדבר עם אף אחד. כמעט בלתי מורגשת. "היא הולכת לעבור ניתוח לשינוי מין כי היא רוצה להפוך לבחור הומו", טרח מישהו ללחוש באוזני. בהיתי בה ארוכות והתפעלתי מהאומץ הרב שלה.

"אומץ זה הדבר האחרון שהיה שם", נזכר אלמוג בתקופה ההיא. בקול גברי, עמוק ורגוע הוא מודה: "אני בכלל לא רואה את זה ככה. בעיני, אומץ זה לא לעשות את השינויים שעשיתי. הרי לא הייתי יכול אחרת".

אולי ההורמונים, שהוא מקפיד לקחת על בסיס יומי, או הניתוח להסרת השדיים שעבר לאחרונה, הם שהפכו את אלמוג, לפחות מבחינה חיצונית, לגבר לכל דבר. זה נורא מפתה להגדיר אותו כטרנסג'נדר F-to-M (מנקבה לזכר), אך אלמוג, בן 28, מסרב בתוקף להיכלל תחת הקטיגוריה הזאת: "אני בכלל לא מרגיש חלק מהקבוצה הזו. F-to-M זה מעבר מאשה לגבר, ואני לא הולך לעשות את זה. אני לא עובר להיות גבר".

- אתה לא רוצה להשלים את תהליך שינוי המגדר שלך?
"זה לא עניין של רצון. זה עניין של מה אתה".

- או.קיי, אז מה אתה?
"אני לא כל-כך אוהב הגדרות. אני יודע שזה משהו שאנשים מחפשים, אבל אין ממש הגדרה למגדר שלי. אני כן מחפש הגדרה כלשהי עם השירים שאני כותב והטיפול שאני עובר, כי אני באמת מרגיש שאני לא נכנס לתוך אחת ההגדרות הקיימות".

- מה דעתך על "טרנסג'נדר"?
"זו אולי הגדרה שמתאימה לי, אבל היא כוללת מדי. טרנסג'נדר זה כל אחד שיש בו ניידות מגדרית כלשהי. יש טרנסג'נדרים שמרגישים שהם לחלוטין במין השני, ואז הם עוברים תהליך מסוים שבסופו הם מגיעים למגדר ברור של גבר או אשה. אני, לעומתם, לא לגמרי מרגיש נוח במגדר הגברי, וזאת הסיבה שאני לא הולך עד הסוף. אני פותח פתח למגדריות אחרת".

- איך אתה מרגיש היום במקום מגדרי שלא כל כך מוכר על ידי הציבור הרחב?
"אחלה. יש בי קצת מהמגדר של גבר וקצת מהמגדר של אשה. אני בין לבין. זה לא הכי פשוט בעולם, אבל זה המקום שלי. ככה זה טוב לי. זה הכי טוב שאפשר".

- אתה מקנא באנשים שנמצאים במגדר ברור?
"אני לא חושב ש'מקנא' זו מלה נכונה. מצד אחד יותר קל להם, ומצד שני עצם העובדה שאני לא נמצא במגדר ברור פותח אותי לראייה שונה גם של דברים אחרים בעולם, ואני חושב שזה טוב".
 

העדיף שיעורי נגרות

לקח לו זמן להגיע לשלמות הזו. עד גיל 24 הוא שמר הכל בבטן. הילדות שלו בכפר-סבא נראתה, לפחות כלפי חוץ, סטנדרטית לחלוטין, אך היא לא היתה כזו. כבר בגיל שש ידע אלמוג שהדבר שהוא הכי רוצה בחיים זה להיות בן. "הכי קשה היה לי כשהיו מחלקים אותנו בכיתה לבנים ולבנות", הוא נזכר. "הרגשתי שאני נמצא במשבצת שאני פשוט לא שייך אליה, ותמיד העדפתי להיות עם הבנים. אני זוכר שבגיל 13 הייתי צריך להיות עם הבנות בשיעורי מלאכה של תפירה וסריגה, ופשוט בכיתי לאמא שלי שתעזור לי לצאת משם. היא דיברה עם המורה, שהעבירה אותי לשיעורי הנגרות של הבנים, ובאמת היה לי שם הרבה יותר נחמד. אז כמובן לא הכרתי את האפשרויות המגדריות האחרות. כולם אמרו שאני בת, ואני באופן קיצוני רציתי להיות בן. אמא שלי היתה בטוחה שזה יעבור לי, אבל כבר אז ידעתי שזה הרבה יותר מסתם תופעה חולפת".

השנים חלפו, ואלמוג לא שיתף אף אחד במה שעבר עליו. יסודי ואחר כך תיכון, שירות צבאי כמתכנתת בחיל האוויר ואחר כך כמה עבודות זמניות לפני הלימודים באוניברסיטה. לכאורה, שום דבר לא חריג, אבל בפנים הכל בער. "אלו היו שנים של בדידות נוראית. אני זוכר שראיתי את הסרט 'בלוז לחופש הגדול' ובכיתי המון. יש שם החבורה הזו שמלווה את הבחור שמתגייס, וזה משהו שאף פעם לא היה לי. הייתי לבד".

תקופת השירות הצבאי היתה קשה במיוחד. כשהיה לו רע, הוא כתב. עד היום כבר הספיק להשלים שני מחזות (אחד מהם יוצג בפסטיבל עכו הקרוב) ועשרות שירים. "התחלתי לכתוב כי היה לי קשה להגיד דברים", הוא מספר. "זה בא מתוך מצוקה מאוד גדולה, בתקופה שכאילו לא הייתי בכלל. לא הצלחתי להתבטא, ממש לא הצלחתי להיות, לחיות עם אנשים. כל האינטראקציה שלי עם אנשים פשוט לא עבדה. בכיתי המון, כי הרגשתי רע. ממש רע. אלו היו שנים עם הרבה בדידות ושנאה עצמית, עד כדי מחשבות על לא לחיות".

- איך מתמודדים עם זה?
"הגעתי לדיכאון קליני, ולא שיתפתי אף אחד בסבל הזה. אחר כך התחלתי לנסות כל מיני דברים. זה התחיל מפסיכולוגים, שהייתי הולך אליהם כי לא הצלחתי לדבר, לתקשר. הבעיה היתה שגם איתם לא הצלחתי לעשות את זה. רק כשהתחלתי לקחת פרוזאק, התחלתי להרגיש טוב יותר. זה שחרר בי משהו והתחלתי קצת יותר לחיות. זה היה מין קסם קטן כזה".

- באחד השירים שלך אתה כותב: "אפילו שאני רואה שהטיפול עוזר והתרופות מרפאות / אני חושב לפעמים על לא לחיות". אם הטיפול עוזר, אז למה לא לחיות?
"כי זה עדיין היה מסובך וקשה".

- אולי התרופות הראו לך מהי הדרך הנכונה עבורך ונבהלת?
"תרופות לא מראות לך מהי הדרך הנכונה. הן משחררות משהו, אבל לא יותר. יש הרגעים האלה שהייתי נכנס אליהם, שפתאום אני מרגיש שאני פשוט לא יכול יותר בעולם הזה. אז אם פעם הרגשתי כך כל הזמן, אחרי שהטיפול והתרופות התחילו לעבוד, הרגעים האלה הצטמצמו. ועדיין הם היו קיימים לפעמים, עד שאתה משתחרר מזה לגמרי. אני עד היום לוקח פרוזאק, כבר שלוש שנים וחצי, וזה עובד, כלומר, גם זה עובד".

"אני רוצה שיראו שאני נראה ולא נראית
אחרת זאת לא תהיה האמת.
אני רוצה שיקראו לי אתה ושיגידו הוא
אני באמת רוצה שיראו".
(מתוך "אני מתוסכל", רוני אלמוג)

- והיום כשרואים, איך ההרגשה?
"זה כיף להיות בן מבחינה חיצונית, אבל זה גם מעלה שאלות, כי אני הרי לא לגמרי בן. כל פעם כשפונים אלי בלשון זכר ואומרים לי "אתה", אז אני מרגיש איזושהי דקירה. רוב החיים שלי הייתי מבלבל מבחינה חיצונית, ואנשים לא ידעו אם אני בן או בת. באיזשהו מקום זה היה נפלא, אבל זה היה גם קצת מלחיץ. היום, כשאני כבר לא מבלבל מבחינה חיצונית, אז יש רגעים שרוצים לחזור לשם, למקום המבלבל ההוא".

- קורה לך לפעמים שמדברים אליך בלשון נקבה?
"פעם זה היה קורה הרבה, אבל עכשיו זה בעיקר מתוך בחירה. אנשים שעושים את זה במודע, כמו ההורים שלי. הם ממשיכים לדבר אלי בלשון נקבה".

- לא ביקשת מהם לדבר אליך בלשון זכר?
"ביקשתי, והם באמת ניסו, אבל זה היה מסובך בשבילם וגם בשבילי. בדיעבד זה דווקא טוב. אני הרי לא גבר לגמרי, ובגלל זה אני שמח שהם ממשיכים לדבר אלי בלשון נקבה ושאני עונה להם בלשון זכר. זה בדיוק העניין של להיות בין לבין. אין כאן סתירה, אני לא נעלב מזה. זה פשוט לא מכניס אותי למשבצת מגדרית שלא נוחה לי".

- איך זה ללכת לשירותים של הבנים ולא של הבנות?
"יותר טוב, אבל זה עדיין לא זה. יש לי בעיה עם הדיכוטומיה הזו של השירותים הציבוריים. אתה נכנס לשם, וזה פתאום מגדיר אותך. אני חושב שכל המערכת הזאת צריכה להשתנות, ובכל מקום בעולם שיש שירותים מופרדים צריכים להיות גם שירותים יוניסקס".

- זה עד כדי כך משמעותי?
"היתה תקופה ארוכה שלא הייתי הולך לשירותים ציבוריים או לשירותים במקומות עבודה, כי פשוט לא היה לי נוח להיכנס לשם. אתה אומר משהו בזה שאתה נכנס למקום הזה. חוץ מזה, תמיד יש תור בשירותים של הבנות, וזה עוד יותר באסה לעמוד בתור כשאתה מרגיש מאוד לא שייך למקום שאתה עומד בו, ואז אנשים גם אומרים כל מיני דברים".
 
- כמו מה?
"משפטים כמו 'זה שירותי נשים פה' וכאלה דברים, ואז אמרתי מה שאמרתי, בעל כורחי".

- מה אמרת?
"עזוב".

- "אני אשה"?
"כן".

- למה כל כך קשה לך להגיד את זה?
"כי זה לא אני".
 
 

"רציתי להיות מוגדר כהומו"

"בן לבין", הצגה המבוססת על יצירותיו של אלמוג, פתחה בחודש שעבר את אירועי הגאווה. קטעים ממנה כבר הועלו בכנס על זהות טרנסג'נדרית שארגנה נורה גרינברג, חברת ועד האגודה, בשנה שעברה, וזכו לתגובות חיוביות. מלבד הצגת הבכורה של החודש שעבר, מתוכננות מספר הצגות נוספות. "זה התחיל מסיפור, מעין עלילה בשירים, שכתבתי לפני מספר שנים", מספר אלמוג. "חלקו אפילו התפרסם ב'הזמן הוורוד'. תמיד התבשל לי בראש הרעיון להעלות אותם על במה, אבל זה נראה לי נורא מסובך".

יש משהו מאוד אירוני בעובדה שההצגה החדשה שלו היא האירוע הפותח את חודש הגאווה של כלל הקהילה ההומו-לסבית. אחרי הכל, המקום שלו בקהילה הזו קצת שנוי במחלוקת. "אני חושב שאני באיזשהו מקום חלק מהקהילה ההומואית", הוא מודה. "הרבה זמן רציתי להיות מוגדר כהומו, כי ככה בדיוק הרגשתי, רק שאף אחד לא ראה. כולם ראו בי בת עם סממנים גבריים ומיד הניחו שאני לסבית, וזה ממש לא היה נכון. גם אם לא הייתי עד הסוף בן, הרגשתי הומו לכל דבר. יש לי מקום מסוים בין ההומואים, וזה ממש לא משנה אם אני חלק מהקהילה או לא. אני מה שאני".

- יש הומואים שיראו בך מעין עוף מוזר - אתה מרגיש את זה?
"זה במיוחד בולט בדייטים. יש הרגע הזה שאני מספר לו עלי, ואז בחלק מהמקרים אני מרגיש קצת דחייה או התחמקות. יש תחושה כזאת של עוף מוזר, וזה פוגע".

- באיזה שלב אתה בדרך כלל מגלה את הסוד?
"תלוי. בפעם האחרונה סיפרתי למישהו בדייט השני, והתגובה שלו היתה לא לגמרי ברורה. גם לי היה קשה להגיד את זה בצורה ברורה. זה היה מבולבל כזה. אמרתי לו שאני 'טרנסג'נדר', ואני לא בטוח כמה מזה הוא הבין. זה הרי יכול להיות כל מיני דברים. המשכנו להיפגש קצת אחרי זה, כך שאני לא בטוח אם זו הסיבה שזה לא הלך. אני גם משתדל לא להתעסק יותר מדי עם השאלה למה זה לא הצליח. אני מאמין שאם באמת יקרה משהו עם מישהו, אז זה שאני טרנסג'נדר זה לא מסוג הדברים שישנו".

- ובדייט הראשון, כשהוא חשב שאתה בחור הומו, לא הרגשת שאתה קצת מרמה?
"כן ולא. באיזשהו מקום זה לא ממש רלבנטי. אם שני אנשים מתקשרים וקורה ביניהם משהו, אז זה ממש משנה איך נראה הגוף... אם תחשוב על זה רגע, תבין שזה לא ממש משנה. אני יודע שיש חלק בעולם ההומואי שזה כן משנה לו, אבל אני רוצה להאמין שאלה לא כולם. אני מאמין שאם אתה רואה בן אדם, אז אתה לא ניגש אליו מפני שאתה מדמיין מה יש לו שם. חוץ מזה, לא הכל אתה יכול להגיד כשאתה רק מחליף עם בן אדם טלפונים באאוט".

בוא נגיד שבבוקר אני קם ומדליק את האור
ובתוך הלב שלי נפער חור
כי אני לא ילד ואני בטח לא ילדה
ואני יודע שלעולם לא תהיה לי אהבה
(מתוך "פסיכולוג ומטופל", רוני אלמוג)

- לעולם לא תהיה לך אהבה?
"אני לא יודע. הטקסט הזה נכתב ממקום של מצוקה, מהמקום של למה אני לא ילד ולא ילדה. אני חושב שתיאורטית, יותר קשה לי למצוא אהבה. אנשים מכירים 'בן' ו'בת', ומפני שזה מה שהם מכירים, אז הם גם יודעים שהם נמשכים לבנים או לבנות".

- היתה לך פעם אהבה?
"אני כמעט לא מתאהב, ופעם זה היה קורה די הרבה, עם בנים".

- אתה חושב שאם לא היית לוקח הורמונים ועושה ניתוחים, היה לך יותר קל היום למצוא אהבה?
"לא. אם הייתי נשאר פיזית במגדר של בת, אז מבחינה נפשית לא הייתי מצליח לעשות שום דבר בכיוון הזה. לא הייתי יכול להתקרב לאנשים בשום מובן".
 
- והיום, יש סיכוי לאהבה?
"כן. אני לא מחפש, אבל אני חושב שזה משהו שהייתי רוצה. היתה תקופה שיותר רציתי את זה, אבל לאחרונה גם כאן התחילו לעלות כל מיני שאלות, כמו מה זה בכלל לחיות עם בן אדם. אני מסתכל סביב ורואה אנשים שחיים ביחד הרבה זמן, ואתה רואה מה קורה".

- מה עם ילדים, זה משהו שבא בחשבון?
"זה די מסובך לגדל ילדים. החלום של כולם הוא משפחה, זוגיות וילדים, ואני חושב שזה משהו שפעם רציתי, אבל גם החלום הזה מתחיל להתנפץ. התחלתי לשאול את עצמי, למה צריך את זה, כי זה מה שנהוג? מבחינה ביולוגית, הרחם והשחלות נמצאים שם. אולי הם לא במצב תפקודי כרגע, אבל הם שם. תיאורטית, אם אני אפסיק לקחת טסטוסטרון, אז אחרי שנתיים אני אוכל ללדת, אבל זה לא משהו שאני אעשה".

- לעולם לא תפסיק עם ההורמונים?
"אולי אני אפסיק, אבל ללדת?! זה לא משהו שאני מתכוון לעשות".

- מה היה המקום של ההורים שלך בכל התהליך שעברת?
"היחסים בינינו טובים מאוד, ועובדה היא שאני גר איתם בבית. אני יודע שהיה להם קשה".

- מה הם אמרו על כריתת השדיים?
"היו להם חששות. אתה יודע, זה משהו שהוא גם בלתי הפיך וגם יקר. חוץ מזה, זה בכל זאת ניתוח, ולמרות שזה לא נחשב מסובך, בכל ניתוח יש סיכונים. תאמין לי שגם עברתי הרבה עם כל המנתחים הפלסטיים האלה. הם אמרו לי שכל היום הם רק עושים ניתוחים לשחזור שד בנשים שעברו כריתה, והנה אני בא".

- ולמרות כל זה הלכת ועשית את זה.
"עשיתי את זה כי רציתי לעשות את זה, כי הייתי צריך לעשות את זה, כי זה היה נכון למקום המגדרי שלי. שנאתי את החזה שלי. זה תמיד נתפס בעיני כמשהו לא שייך, והנה, עכשיו זה כל כך מדהים. אפשר ללכת פתאום בלי חולצה, אפילו מהמקלחת לחדר. פתאום הקטע הזה נהיה כל כך פשוט".

איכשהו המלים 'פשוט' ו'רוני אלמוג' לא מסתדרות לי ביחד. שום דבר בחיים שלו לא נראה לי פשוט. הוא מדבר בלהט על השינויים שהוא עבר, ואני מרגיש את הרעד שבקולו. ניכר בו שהוא מתרגש מאוד מההצגה החדשה שלו ומהחשיפה הכרוכה בדבר. "יש בי הצורך הזה שאנשים יראו אותי. בשבילי לכתוב למגירה פשוט לא הספיק. זה בא מהמקום שהייתי בו קודם, מהתחושה הזו של האפסות, שאתה מרגיש כל כך קטן וכל כך כלום, ואז יש בך איזה צורך להיות משהו, מישהו", הוא מסכם. כשתעלה ההצגה, שחקנים יעלו ויירדו מהבמה, יציגו משיריו ויפתחו דלת לנפשו, שהיתה כלואה בתוך גוף לא נכון יותר מדי שנים. והוא יישב שם, בצד, בחושך, לצד שני הוריו, יביט בקהל בדאגה ויתפלל שאולי הפעם זאת תהיה הפעם הראשונה שמישהו שם באמת יבין אותו.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by