בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מי שיצא סטרייט, פראייר 
 
 איור: איציק רנרט   
 
איתי יעקב, הזמן הוורוד

איתי יעקב מרכז בשבילכם את כל הנתונים שבזכותם הפכה הקהילה ההומו-לסבית לפלח השוק החיוני ביותר בעולם הפרסום

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לו התבקשתי להחליף לרגע את יאיר לפיד במונולוג הפרסומי המקושקש שלו, הדברים היו נשמעים כך: פעם, פעם היו לנו רק שני ברים לצאת אליהם: הישי ואבי'ס. היום אנו מוזמנים לשתות באאוט, לנשנש בקארפה דיאם ולנתח תיאוריות קוויריות במינרווה; פעם אף אחד לא שאל אותך אם אתה יודע לרקוד. אני יודע. אבל מה עם אלה שלא יודעים? פעם, פעם אף אחד לא ניסה לפרסם לנו. והיום?

סקר חדש שיזם שבי גטניו מהמועצה הפוליטית לזכויות הלהט"ב (ככה קוראים שם ללסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים) בשיתוף משרד הפרסום צרפתי שטרנשוס-זמיר-Euro, בדק בקרב 350 חברי הקהילה מאפיינים של סגנון חיים והרגלי צריכה (עלות הסקר מוערכת בכ-30,000 שקל). המטרה: לנתח לראשונה בישראל את הקהילה, על מנת שניתן יהיה לנתב את המפרסמים באופן ספציפי אל פלח שוק זה. זוהי הפעם הראשונה שנעשה סקר מסודר, תוך שימוש בכלים סטטיסטיים מקצועיים, המאפשר בחינה של מה שניתן עד עכשיו לנחש או להניח מתחושות בטן או מסקרים אחרים שנעשו על הרגליהם של הומואים ולסביות בחו"ל.

רפרוף ראשוני בתוצאות הסקר מראה שמצבנו מעולם לא נראה טוב יותר בהשוואה לסטרייטים הסובבים אותנו: אנחנו משכילים יותר, פתוחים יותר לחידושים טכנולוגיים, מבלים ומתאמנים בעודף אדרנלין, ובכלל, מהמם לנו. התמונה המצטיירת מראה שזמנו של ההומו הישן, המתחבט, הסובל, מסתיים (למרות שהוא עדיין קיים, בעיקר בפריפריה), אבל יש גם הדור הבא: ההומו החדש. טוב לו, יש לו השכלה, הוא צרכן תרבות מעודכן ומשמש כאביזר נחשק במסיבות הסלון של חבריו הסטרייטים הבורגנים. הם היו מתים שהוא יקפוץ להגיד שלום במסיבה, כדי שיוכלו להשוויץ בו ולהראות לכולם כמה נאורים ומתקדמים הם. ברור, הוא מבין באופנה יותר מנשותיהם, קונה מותגים ומטייל בעולם יותר מהם, בזמן שהם מחפשים איפה להשאיר את הילדים בחופשה הבאה.

בקריאה מעמיקה בין 34 דפי ניתוח הסקר צפות סוגיות רבות לגבי שיקוף נכון של המציאות. מתוך 350 הנסקרים התגלה חוסר איזון מגדרי (שבעים אחוז מהנשאלים היו גברים לעומת שלושים אחוז נשים, ואולי זוהי ההתפלגות האמיתית בין הומואים ללסביות?). הסקר התעלם מקהילת הטרנסג'נדרס, הוא לא מבחין בעדות או במוצא (אין בו ערבים, למשל), ו-51 אחוז מהנשאלים הם בני 29 ומטה.

זמיר דחב"ש, מנכ"ל משרד הפרסום צרפתי ושות', מבין את הבעייתיות שבסקר ומתנדב להסביר: "לפני כחמש שנים קיימנו סקר מצומצם יותר של הקהילה בארץ והחלטנו לחזור עליו עכשיו, משום שמצאנו פער גדול בין היכולת הכלכלית של הקהילה לבין מידת ההתייחסות אליה. חילקנו כאלף שאלונים בריכוזי קהל רבים של הקהילה, כמו מסיבות באומן 17 ובטי.אל.וי, ברים ואירועים כמו וויגסטוק ויום הגאווה. עשינו שימוש ברשימות תפוצה של האגודה".

- ולאן נעלמו הנשים והערבים בסקר?
"פנינו לרשימות תפוצה של קל"ף ואפילו עברנו אחת אחת במינרווה, אולם ההיענות שלהן היתה נמוכה. לגבי ערבים, לא בדקנו לאום, למרות שמן הסתם יש גם ערבים בסקר".
 

אין מוטיבציה

דחב"ש מאשים את הקהילה בהיותה "צרכן חסר מוטיבציה והשפעה להשיג לעצמה תנאים טובים יותר. אולי לאחר שהציבור ייחשף לנתוני הסקר וישכיל להבין שיש לו כוח, דברים יחלו להשתנות ולהתקדם, אם זה בהטבות וזכויות ברשויות המוניציפליות או בהקלות במס שבח על ירושה ואם זה בפנייה ממוקדת של המפרסמים".

כדוגמה עכשווית לחברה בעלת אוריינטציה הומואית ברורה שאינה מפרסמת תוך פנייה ישירה לפלח שוק זה, בין אם בפרסום בערוצי הקהילה ובין אם בפרסומות מתחנפות עם קריצה, מציין דחב"ש את טייקון האופנה קסטרו-מן, שמדבר אל הומואים: "ודאי מבינים שם שאוכלוסייה זו כבר שבויה עבורם, אז למה להתאמץ? עלינו לדרוש ולקבל הצעות ייחודיות, ומי שלא יפנה נקודתית - פשוט נתעלם ונחרים אותו, ונעדיף את הפונים אלינו".

זה קצת בעייתי, שלא לומר בלתי אפשרי, להטיל חרם על גופים כמו עיריית תל-אביב, אבל בהחלט ניתן להתחיל לשלשל ז'יטונים אצל עסקים ורודים ולהעדיף חברות המפרסמות אלינו (כמו רנואר-מן). אחד הנסיונות הבודדים שנעשו בארץ לפני מספר שנים היה כרטיס ורוד שהופץ בקהילת הגייז והקנה הנחות משמעותיות ברשימה מובחרת של בתי עסק, שקרצו אל כיסם נוטף המזומנים של גייז תל-אביבים. הביצוע הרשים, אבל המיזם נגדע לאחר מספר חודשים. בברלין, למשל, מחולק במועדונים ובמרכזים קהילתיים כרטיס מגנטי דמוי כרטיס אשראי עם מספר אישי, המקנה הטבות שונות בבתי עסק ורודים ובכאלה הפונים לקהילה. אין ספק שהקהילה האירופית גדולה במיליונים מהאספסוף בציון, אבל בצבוץ ראשוני של מגמה כזו יוכל להתפתח ולהתייצב בארץ רק כאשר תתאחד הקהילה.

"רק לאחר שהקהילה תהיה מגובשת מספיק, תהיה לנו המודעות לחוזק שלנו", אומר יוסי אבן-קמה ממשרד הפרסום גיתם-BBDO על נתוני הסקר. אבן-קמה מציג את עמדת המפרסם ששואל את עצמו "למה שאפרסם ב'הזמן הוורוד'?, הרי ממילא הקהילה נחשפת למפרסם בעיתונים השונים, בניגוד לחרדים, ערבים ורוסים". התשובה, הוא אומר, היא העדפה, וזאת בשל העובדה שאנו קבוצה שמובילה טרנדים וקובעת סדרי יום בארץ ובעולם.

עמית שאנן מהמועצה הפוליטית מאמין שהסקר יוכיח שישנם שירותים ותחומי צרכנות שונים שפנייה אל הקהילה תוביל לפריחתם, ובעיקר תגביר את הנראות שלנו בעולם הפרסום. הוא אף מציין שהסקר שנערך אמנם לא מייצג, אבל בשל גודלו וכן פריסתו הרחבה בארץ, ניתן להצביע לפיו על מגמות בחברה הוורודה.

- למה לא ניסיתם לבדוק התפלגות פוליטית באותה הזדמנות?
"חשבנו על כך, אבל לבסוף החלטנו להסיר את הנושא, מכיוון שלדעתנו דעה פוליטית משתנה. בנינו את הסקר בפברואר 2000, והוא נסקר בין יוני לספטמבר האחרונים, הרבה לפני שצפינו את הבחירות האחרונות".

- נחשפתם לממצאים מפתיעים, שלא הועלו בהשערות המוקדמות?
"מבחינת ההשכלה, הופתענו לגלות שלמרות שהקהילה צעירה, היא מאוד משכילה. דבר נוסף, לגבי צריכת פנאי ותרבות, קריאת ספרים נמצאת לפני בילוי במועדונים ובברים".

מי שלא נרטבת מנתוני הסקר היא שרון בן-עזר, מוזיקאית, עיתונאית ואושיה לסבית בועטת. "הסקר הזה לא מייצג בעיני שום דבר, חוץ מקבוצה מצומצמת של הומואים תל-אביבים. כאחת שאין לה תואר ראשון, לא בילתה דקה באוניברסיטה ומרוויחה מתחת לשכר המינימום, הסקר הזה לא מייצג אותי, והוא קשקוש אחד גדול".

"המפרסמים לא מעניינים אותי. השקל הוורוד הוא רמייה של שכבה מאוד מצומצמת שיכולה להוציא את הכסף הזה. כאשה וכלסבית, זה לא מייצג אותי. נשים מרוויחות פחות, ונשים לסביות עם ילדים נמצאות במצב גרוע יותר. אם זה יעזור להומו-לסבית מדימונה להרגיש בן אדם ולא מפלצת, אז בסדר".
 

מה אומרים הנתונים?

תחבורה: 66 אחוז מבני הקהילה ובנותיה העידו כי בבעלותם כלי רכב, לעומת 77 אחוז מכלל האוכלוסייה. ענבל ון-קרפל, מי שהעלתה את מופע הדראג-קינג הראשון בציון וחובבת אופנועים היסטרית, מאושרת למשמע שיעור הנשים המצוידות בכלים דו-גלגליים (14 אחוז) לעומת הגברים ההומואים (8 אחוזים). "אופנוע הוא המחלה שלי. אופנוע זה קטע של חופש וחוזק. נכון, יש בזה משהו גברי, אבל אם זה מה שעושה ללסביות נעים, אז בכיף". ון-קרפל לא מיתממת בנוגע לפולמוס בנושא הוויבראציות הנעות. "זה כמו ויברטור. בהתחלה היו לי ויבראציות מדהימות, אבל כיום פחות. תראה, אין לי איזה אופנוע 500-600 סמ"ק, יש לי כלי חמוד".

הסקר מראה כי הסיבה המובילה להעדפת כלי תחבורה דו-גלגליים אצל נשים היא עלויות הרכישה והאחזקה הנמוכות שלו והעובדה שנשים (לאו דווקא לסביות) מרוויחות בממוצע פחות מגברים.

מגורים: לא מפתיע, אבל תל-אביב צועדת בראש טבלת הדירוג. מתוך 53 אחוז המתגוררים במרחב גוש דן, 43 אחוז מתגוררים בתל-אביב, שבאופן טבעי מנקזת אליה את יושבי הפרובינציות המרוחקות. באר-שבע, אגב, נמצאת במקום השני, עם 14 אחוז מהנסקרים. הנתון המעניין הזה לא ייחודי, תירגעו. התופעה ידועה בכל עיר גדולה מתוקנת שמציעה סגנון חיים מתירני ואנונימי יותר.

צורת המגורים השכיחה ביותר היא דירה שכורה (43 אחוז). 36 אחוז מדגמנים סטרייטיות לתפארת בדמות משכנתא ודירה משלהם, ועשרים אחוז עדיין מתהפכים על מיטות הנוער בבית הוריהם. מבחינת הרכב הדיירים בדירה, מתברר שכמעט שליש (שלושים אחוז) מעידים כי הם חיים עם בן/בת זוג לחיים, 29 אחוז חיים לבד, והיתר עם שותפים.

אינטרנט: למרות שהסקר נערך לפני מפץ הנט העצום, עם יציאתם לעולם של אתרי ההיכרויות "אטרף" ו"צ'ק-מי-אאוט", מפחיד לגלות ש-82 אחוז מחוברים בהיסטריה לנט, כמעט פי שניים משיעור המחוברים בכלל האוכלוסייה (48 אחוז). לאינטרנט המהיר על כל גרורותיו מחוברים בקרב הקהילה פי חמישה מאשר בכלל הציבור.

אופיו של האינטרנט מותאם היטב לצורכי הקהילה, בעיקר לארונות מהלכים שיכולים לבחור בזהות בדויה ולהיעלם בלחיצת ESC אחת. יש המוצאים באינטרנט את טעם החיים, אני מאתר בו את טעם הייאוש. פתיחתם של אתרי היכרויות שמשלבים תמונות ומגע ישיר וזמין הצליחה להעניק מרחב מחיה מספק יותר ומידע ויזואלי לגבי גברים המסתתרים מאחורי כינויים דוגמת: "נדפקבפה24", "גולני קרבי" ושאר תיאורים שהמציאות מהם והלאה.

אייל הבר, מבעלי האתר "אטרף", מספר שהקמת האתר באה לתת מענה אינסטנט לקשר און-ליין, שהיה חסר בארץ. ההבדלים בין סטרייטים לגייז באתר "הם בעיקר בזמן השהייה הממוצע. בעוד סטרייטים נכנסים לקרוא הודעות ולחפש דייט ספציפי, הומואים אוהבים לגלוש באתר שעות, ובעיקר נהנים מתהליך החיפוש עצמו ומהשיחות מסביב עם חברים. הבדל נוסף הוא מן הסתם הארון. אצל גייז חלק גדול מופיעים עם ראש חתוך או רק זין, מה שמעיד גם על אופיו של המגע המתבקש, ואילו סטרייטים מחפשים בעיקר אהבה וקשר רציני".

- ומה עם לסביות?
"אצלן הנושא לא מפותח, למרות שבתקופות השיא היתה עלייה מסוימת. על כל 600 הומואים און-ליין באתר, יש כעשר-עשרים לסביות. בקרוב נפתח אתרים נפרדים לגייז וסטרייטים, כך שנקווה שזה יוביל לעלייה בקרב הלסביות".

טלוויזיה: אחת החברות הבודדות שפנו בגלוי לגייז היתה חברת הלוויין יס, שהציעה את ערוץ יס+, המוצף בתכנים הומו-לסביים רחבים, מה שהקנה לה 32 אחוזי תמיכה מהקהילה לעומת 15 אחוזים משאר האוכלוסייה.

דליה שלף, מי שעמדה בראש מחלקת השיווק של הערוץ ומבעלות הבר מינרווה, מספרת שהשיווק התנהל בשני ערוצים: "התחלנו בנתינת חסות לאירועי הקהילה, מה שצייר אותנו כחברה נועזת וצעירה. לאחר מכן התחלנו עם קמפיין ממוקד של יס+ לקהילה, עם מוצר שתמך בקמפיין". יס+ לא רק שהתעלה על עצמו כערוץ איכותי לטווח הגילים עשרים-ארבעים, אלא גם הצליח לשדר סדרי תעודה רדיקליים, סדרות הומו-לסביות רבות, ובעיקר עורר הד בשל הפקות המקור: "ירוקות" ו"מישהו לאהוב".

אחת השאלות בסקר עסקה בשאלה אם היינו מוכנים לעבור לחברה שתציע ערוץ מיוחד לקהילה. 33 אחוז השיבו שכן, 27 אחוז השיבו שייתכן, 33 אחוז השיבו שרק אם המחיר יהיה דומה, ורק שישה אחוזים השיבו בלאו מוחלט. שלף מאמינה שערוץ ממוקד לגייז הוא עניין של כמות ולא של בשלות הציבור: "כרגע עומד לעלות בקנדה הערוץ הנסיוני הראשון בתחום, בשיתוף אם.טי.וי. רק לאחר עלייתו ניתן יהיה להסיק מסקנות".

בילויים: קבלו הפתעה. מסתבר שכולנו עברי לידר, ונדמה שכל מה שאנחנו עושים זה לשבת בבתי קפה. למרות שנדמה שקלאבריות הוא שמה השני של הקהילה, התמקמה לה התשובה "יציאה למועדון/דאנס-בר/פאבים" במקום השמיני, עם שישה אחוזים בלבד. "ישיבה בבתי קפה ומסעדות" מובילה במקום הראשון ברשימת הבילויים המועדפים, עם 13 אחוז. לאחר מכן, בסדר הזה, מדורגות הפעילויות הבאות: צפייה בטלוויזיה, רביצה עם חברים, סרטי קולנוע וקריאת ספרים, עם שבעה אחוזים. סוגרים את הרשימה: פעילות ספורטיבית, אופרה ותיאטרון.

תמרה שרייבר, עיתונאית לילה ודמות מפתח בסצינה הלסבית, לא מופתעת מהנתונים: "לקהילה יש דימוי קלאברי, בעיקר משום שהומואים השפיעו על תרבות הבילוי וחיי הלילה בארץ ובעולם בצורה מסיבית, אבל הקהילה היא בהחלט צרכנית תרבות, קולנוע, ומרבה בבילויים כמו בתי קפה".

עופר נסים, רזידנט ה-FFF, מסביר שבארבע השנים האחרונות חלה פריחה בתחום הלילה, כך שהוא לא רואה בזה נתון נמוך כלל, בעיקר מפני שבמשך ימות השבוע הומואים לא יוצאים כל יום למועדונים, בניגוד ליציאה לבתי קפה, צפייה בטלוויזיה ובילוי עם חברים, שנחשבים פעילויות יומיומיות. מה גם שבניגוד לסטרייטים, "להומואים אין גיל. הם מבלים בכל גיל, שזה מקסים בעיני, ואילו אצל הקהל הסטרייטי זה מפסיק לקראת סוף שנות העשרים".

אוכל: מסתבר שלמרות שאנחנו מקפידים לשמור על גזרה חטובה, אנחנו לא מוותרים על מסעדות. 48 אחוז מאיתנו נוהגים לאכול במסעדה לפחות פעם אחת בשבוע (שבעה אחוזים עושים את זה בין ארבע לחמש פעמים). שבעים אחוז נוהגים להזמין אוכל הביתה. גיל חובב, מבקר המסעדות של השבועון "טיים אאוט" ועושה שוק מקצועי: "בגלל היותנו מודעים יותר לתפניות ואופנות חדשות, ובעיקר מפני שלרובנו יש כסף, הומואים הם קהל יעד למסעדות. אני חושב שחברות מזון ומסעדות צריכות לפרסם בעיתונים של גייז, אבל אין צורך שמסעדה תזדהה כגיי פרנדלי, בשבילי כולן כאלה. אם כל ההומואים אוהבים אוכל איטלקי, אז באמת צריך לפרסם נקודתית. אבל לכל אחד מאיתנו יש טעם שונה, ולכן אין צורך בפרסום ממוקד".

ספורט: כקהילה ששמה מהדהד בתרבות הסגידה לפיתוח הגוף: מכוני כושר, ספינינג ומתיחות, לא היה מפתיע לגלות ששבעים אחוז ממשתתפי הסקר עוסקים בספורט (לעומת שיעור די דומה בקרב כלל האוכלוסייה): 33 אחוז מהלכים או רצים, שלושים אחוז מתנפחים במכוני הכושר, עשרים אחוז מתחטבים בשחייה, שבעה אנונימים עוסקים בכדורגל וכדורסל (מעניין...), ושניים נהנים מהחיים היפים עם מאמן כושר אישי צמוד. היתר הצהירו כי הם עוסקים בספורט אחר. ואני עוד חשבתי שפילאטיס הוא הטרנד.

המאפר מיקי בוגנים רץ כל בוקר ושופך את זיעתו על מכשירים עוכרי שמחה בחדר הכושר של הילטון: "הומואים עושים את זה קודם כל כדי למצוא חן בעיני הגבר שהיו רוצים להשיג. אני, שכל חיי שקלתי 140 קילוגרם, הבנתי כמה זה עוזר אחרי שהורדתי 25 קילוגרם. אם בשנות השבעים והשמונים הומו נשי היה עם פן פארה פוסט והומו גברי עם שפם ומראה של פרדי מרקיורי, אז היום בהחלט הומואים מאמצים את המראה הגברי הסטרואידי. אני לא הולך למכון כושר בשביל להיראות טוב, אלא כדי להרגיש טוב גופנית ונפשית". צודק. יתר נתוני הספורט מראים שלסביות מעדיפות ספורט קבוצתי יותר מהומואים, והומואים, כמה לא מפתיע, מעדיפים ללכת למכון יותר מלסביות. מכוני הכושר הם הממלכה הסגורה של ההומואים גם בהשוואה לסטרייטים (שלושים אחוז לעומת 15 בקרב הסטרייטים).
 
 

עוד כמה נתונים

השכלה: ל-47 אחוז יש תואר אקדמי, לעומת 31 אחוז בכלל האוכלוסייה.

דת: 88 אחוז מגדירים עצמם כחילונים (פי 1.5 מאשר בכלל האוכלוסייה), 10.5 אחוזים מסורתיים, אחוז אחד דתיים ו-0.5 אחוז חרדים.

חיות מחמד: 52 אחוז מגדלים חיות מחמד, לעומת 33 אחוז בכלל האוכלוסייה. לסביות מנצחות הומואים בקרב על החתול, עם 26 אחוזים לעומת 19 אחוזים.

הורות: 12 אחוז מהקהילה הם הורים לילד, לעומת 68 אחוז מכלל הציבור.

טלפונים סלולריים: רק שישה אחוזים אינם מחזיקים בסלולרי, לעומת 17 אחוז מכלל הציבור. פופולריות הרשתות תואמת את כלל ישראל, בסדר היורד הבא: סלקום, פרטנר ופלאפון.

אינטרנט: 33 אחוז גולשים יותר מ-11 שעות בשבוע, לעומת שני אחוזים בכלל האוכלוסייה. 56 אחוז גולשים מהבית, לעומת 42 אחוז מכלל הציבור.

עיתונים יומיים: 43 אחוז מהקהילה מחזיקים מנוי לעיתון יומי, לעומת 39 אחוז מכלל האוכלוסייה.

כתבי עת ומגזינים: 35 אחוז העידו כי הם מנויים על מגזין אחד. ראשון ניצב ה"נשיונל ג'יאוגרפיק" עם 12 אחוז (פי שלושה מכלל האוכלוסייה), "מסע אחר" עם תשעה אחוזים (לעומת שבעה אחוזים בכלל הציבור) ו"בנין ודיור" עם חמישה אחוזים (לעומת שני אחוזים בכלל הציבור).

נסיעות לחו"ל: 17 אחוז ביקרו לפחות שלוש פעמים בשנה בחו"ל, לעומת ארבעה אחוזים מכלל האוכלוסייה; 17 אחוז נסעו פעמיים בשנה (לעומת שבעה אחוזים מכלל האוכלוסייה).

תיירות פנים: 71 אחוז יצאו לנופש בארץ (לעומת 61 אחוז מכלל האוכלוסייה).
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by