בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הבט בעצמך, גבר, אתה פאתטי 
 
 
מורן שריר

הדיווח השבועי מזירת הדייטים, הטרנד החדש של שנות האלפיים. והפעם - המין הנשי מתנקם במורן שריר

 
 
 
 
 
 
 
 
 
השבוע, תשוש ורצוץ, יצאתי לדייט אחרי שעברתי כמה ימים לא מבריקים. דיברתי עם המיכל מעט מאוד בטלפון ובשיחה מקדימה היא הודתה בפני (בעודה שתויה במקצת) שהיא חוששת שאתאכזב כיוון שהיא "בחורה גדולה". קיללתי לעצמי. אין לי כוח לדייט עם אחותו החורגת של גודזילה וכבר חשבתי לבטל את הכל מחשש לחוסר עניין לציבור.

דמיינתי את איש המרשמלו מ'מכסחי השדים', אוחזת בשפופרת בידיה הדביקות ומדברת איתי בעודה מחסלת שקית מסיבמבה, אך מיד נזכרתי בעורך שלי, בשלייקעס ועניבה רופפת, בדל סיגר טחוב בקצה פיו הרוטן, "צא לשטח, תביא לי 500 מילה. אל תהיה כוסית, אם זו שמנה אז תצא עם שמנה. ותביא לי מטרנה בדרך".

קבעתי איתה ב-2:40 בפינה חשוכה של העיר, ווידאתי שיהיה זה לילה ללא ירח (מומלץ לדייטים חשודים). הגעתי לכיכר מילנו בשעה היעודה ומרחוק ראיתי דמות יושבת על גדם עץ. היא לא נראתה כמו כתם צבע גדול במיוחד אבל תיארתי לעצמי שכשאתקרב אבחין במשמניה. התקרבתי עוד קצת. טוב היא לא ממש ממש גדולה אבל בוודאי מכוערת, או שזו לא היא. הגעתי אליה והבטתי בפניה. את הפריים הזה אני אזכור לנצח. כמו שזוכרים את פריים הסיום של "קזבלנקה", את המונה-ליזה, את הילד מהשואה שמרים ידיים. ככה אני אזכור את הפנים היפות שלה, באור הקלוש מזווית גבוהה, טיפה מטושטשת.
"מיכל?" שאלתי בחוסר אמון.
"מורן?" היא ענתה, מושיטה יד.
זה כבר היה יותר מדי בשבילי. מכאן אני לא זוכר הרבה. רק שהיצור הקטן והמתוק הזה נתן הערה על התסרוקת שלי ואני לא ידעתי מה להגיד, אז קשקשתי בליל חסר הגיון של מילים. מה שאני כן יודע זה שהתאהבתי בה במבט ראשון. ולא, לא הבנתי את זה למחרת או בסוף הערב. זו הייתה המחשבה שעברה לי בראש באותן שניות: כרגע התאהבתי.

היה קצת מאוחר, אז החלטנו לקנות בירה בפיצוציה ולשבת על ספסל רחוב. "החלטנו" זו מילה קצת מוגזמת בהתחשב בעובדה שהייתי בהכרה חלקית. היה לה שיער שחור במראה קצר ורטוב, עור חלק, צהבהב ובמרכז פניה, אף לא קטן אך יפה שנותן טון לפרצוף כולו. היא די רזה ויש לה עצמות בריח בולטות למדי. אני סאקר לעצמות בריח, זה כנראה החלק האהוב עלי בגוף הנשי. הלכנו לפיצוציה. היא נעה בצורה מסורבלת, כתנועת אילה, אבל באותה חינניות האופיינית לבעל-חיים צעיר.

ישבנו ושתינו את הבירה שלנו על הספסל ולא מצאנו הרבה מילים. מיכל התגלתה כיצור נוירוטי ומבויש ואני הצטערתי שהיא לא שמנה, או מכוערת או לא-קרובה-לשלמות שכן אז הייתי יכול לפטפט אותנו למוות. היו כמה שתיקות מביכות בעודי מנסה להימנע מלטבוע בעיני השקד הכהות כרוסי בחוף פרישמן. לא פעם אמרתי לה "אנחנו לא מוותרים מיכלי, השיחה הזאת לא תיכשל". וכעבור כמה משפטים מקרטעים, שתיקות ונושאי שיחה ללא מוצא, גיליתי שכל זה יצר שיחה. ושאני יודע עליה לא מעט ושאפילו נדמה לי שאנחנו נהנים. לא הפריעו לי כל הפאקים שלה. לא הפריע לי שהיא צמחונית, ומעשנת ובעלת כלב. גם לא שהיא משוללת כישורים חברתיים. כל אלה נתונים יבשים. העובדה היא שהייתי מעדיף לשתוק איתה בכל יום בשבוע.

"שותקים נאהב כי לי ולך/
די בלי מילים שהן לאלה/
אשר אינם יודעים לומר אחרת/
כמה יפה פורח הלילך".

כן, זה אחד מהשירים שעלו לי בראש בזמן ששפתי רעדו מבקבוק הבירה הקרה אליו נצמדתי כאסמטי למשאף. אבל מה זה שירים, ברגע כזה הם צל נפסד למציאות פועמת. ולפני שהספקתי לנסח לעצמי את כל מה שאני חש ולהגדיר מה קורה לי, ראיתי שכבר ארבע וצריך ללכת. האמת היא שיכולתי לשבת איתה שם עד אפוקליפסה אבל הייתי חייב להשתין. עם זאת, לא הייתה לי בעיה לשים סוף לערב שכן ידעתי ששנים משותפות רבות עומדות לפנינו.

נפרדנו בלחיצת יד, מגע ידה השלים משהו בידי. רציתי שידי תישאר שם לעד ורציתי להתיק אותה מיד בבהלה. שנינו נהנינו וניפגש שוב. לא, היא לא משקרת, אין לה מספיק ביטחון חברתי בשביל לדעת לשקר לזרים. אחרי הכל, היא גוזל פצוע. פצוע מספיק בשביל להגיד לי שהיא "בחורה גדולה" בטלפון.

התיישבתי באוטו, המחשבות זורמות לכל הכיוונים בקצב בו זרם הדם לכל חלק בגוף. כמעט לכל חלק. לאזור המפשעה למשל, הוא לא הגיע. אני גם לא חושב שזכרותי הייתה עומדת לי אם היינו נקלעים לסיטואציה. הייתי חושש מהחילול. זה בכלל לא היה נושא רלוונטי באותו רגע.
למחרת דיברנו בטלפון והיה נפלא.

כעבור יומיים היא מתקשרת. נורא חשוב לה שאהיה חלק מהחיים שלה. אבל לא. "לא בצורה כזאת...לא כמו שחשבת...אני נורא מצטערת, אני לא רוצה לפגוע בך...בכלל לא ידעתי שאתה מרגיש ככה...". מילים, מילים, עוברות לידי, ולא משנות לי. כי בראש ובלב אני אתה כמו אתמול, כמו שלשום ושום דבר שהיא תגיד לא ישנה את זה. גם כשאני יודע שלעולם לא אנשק אותה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by