בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
על סדר היום 
הכיבוש מרקיד 

הכיבוש מרקיד

 
על סדר היום |
 

המחווה של חיילי הנח"ל לקישה אולי נראית כמו דאחקה לא מזיקה ואפילו עשויה בכשרון, אבל בלי להתכוון היא מדגימה את העוורון והאטימות שבתפיסת המציאות הישראלית

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

הפעם האחרונה שבה הרגשתי כזאת אי נוחות מצפיה בסרטון שכולל חיילי צה"ל, היתה כשחברת סלולר מסוימת אתגרה את גבולות הטעם הטוב עם פרסומת שהפכה את גדר ההפרדה למשחק כדורגל בין חיילים ישראלים יפי בלורית לפלסטינים בלתי נראים אבל בעלי רוח ספורטיבית. אבל למרות שאת שניהם אפשר להפיץ בטוויטר תחת תגית #כיבוש_בכיף, הלהיט הויראלי החדש בשכונה, שגורר ביומיים האחרונים מהומה תקשורתית לא קטנה, הוא סיפור שונה: לא יוזמה דוחה ומהונדסת בציניות של משרד פרסום, אלא בסך הכל כמה חיילים שרצו, בהנחה שלא מדובר במשהו אחר שרק מתחזה לוידאו ספונטני, להפיג קצת משגרת הבט"ש בחברון בריקוד שמח מול המצלמה. ובניגוד לסרטון של סלקום, שככל שמתעמקים בו הבחילה רק מתעצמת והדעה עליו הופכת יותר מוצקה וחד משמעית, במקרה הזה התהיות רק גדלות עם הזמן.

 

 

אז למה הסרטון המדובר, שזוכה בשעות האחרונות לאלפי צפיות בשעה ביוטיוב, מעורר בעצם כל כך הרבה תגובות, מטוקבקים מתלהבים או מתלהמים, דרך טורי דעה סחיים ב"ישראל היום" ועד אייטמים מזועזעים בעיתונות העולמית? הרי לא מדובר כאן נגיד במג"בניקים שמכריחים פלסטינים לשיר "וואחד חומוס וואחד פול, אנא בחבק משמר הגבול", אלא בסך הכל בששה חיילים חמושים שנכנסים בהליכה איטית לסמטה ריקה מאדם במה שאמור להיות החלק הערבי של חברון, לקול קריאות מואזין - ואז, במקום ההתנגשות האלימה עם מתפרעים פלסטינים שנרמזת בפתיח, ה"אללה אכבר" מתחלף ב"טיק טוק" של קישה, והחיילים  ה"מופתעים" מנסים לאתר את מקור הקול ואחר כך נכנעים למוזיקה, פוצחים בריקוד זוגות עליז ובסיומו ממשיכים הלאה בסיור כאילו לא קרה כלום.

 

ובאמת, לא צריך להיות חבר ב"אם תרצו" כדי לחבב את הסרטון הזה ולחוש הערכה לחוש האסתטי של יוצריו: מבחירת השיר הקולעת, מצד אחד להיט פופ מגה-פופולרי ומצד שני כזה שגם טהרני האינדי הקיצוניים ביותר אוהבים; הכוריאוגרפיה החמודה; המעבר המוצלח ממתח לקתרזיס והנגיעות ההומו-ארוטית שבריקוד ועד לאסתטיקה הכללית שלו, שהיתה יכולה לתת לו מקום של כבוד בבלוגים של היפסטרים בכירים. קצת קשה גם לבוא בטענות לחיילים המשתתפים, שאף אחד לא שאל לדעתם לפני ששלח אותם לאבטח מתנחלים בלב חברון, וכמו לא מעט חיילים בישראל ובצבאות אחרים, מנסים להפיג את קשיי השירות בצילום סרטוני מחווה לקליפים פופולריים.

 

יורים וצוחקים

 

מצד שני, המקום, הסיטואציה והנסיבות, היעדר התושבים בסרטון והתחושה הלא נוחה שהלוחמים מרשים לעצמם להריץ דאחקות בנינוחות של כובשים בזמן שהפלסטינים שמסביב אולי אינם מורשים בכלל לצאת לרחוב, הופכת את הצפיה החוזרת ונשנית בו לחוויה סוריאליסטית ולא כל כך נעימה. דווקא במינוריות הלא מזיקה שלו, בכך שהוא מגיע מחיילי נח"ל שנחשבים לאגף הערכי והלבנבן של צה"ל, בתגובות שמקבלות כדבר טבעי ומובן את הנוכחות של חיילים בתוך עיר ערבית ולכל היותר נוזפות בחיילים על כך ששיתפו את הסרטון ביוטיוב במקום לשמור אותו לעצמם, בטורי הדעה ב"ישראל היום" שמתלבטים בין תמיכה בצורך של החיילים להשתחרר לבין טענות על "ביזוי המדים" בלי שום תהיות על הצרימה הברורה שבין כיוף לכיבוש, הסרטון הזה מציב מטאפורה מדויקת לבעייתיות הבסיסית שטמונה בקיום הישראלי היורה והצוחק, והוא מהווה יצירה ויזואלית שמבטאת בדייקנות מצמררת, גם אם בלי להתכוון, את הדיסוננס הקוגנטיבי המתמיד שבו אנחנו חיים, את העיוות התודעתי שטמון בלראות (או להיות) חיילים חמושים עושים צחוקים (במלעיל) בלב עיר כבושה שנתונה לשליטתם ושחלקים מרכזיים שלה סגורים לתנועת התושבים המקומיים, ועדיין להמשיך לחשוב שהכל אחלה בחלה, סבבה אגוזים.

 

נמרוד צוק: טוויטר / כל הכתבות

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by