בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
ספרות 
ארוחת טעימות 

ארוחת טעימות

 
ספרות |
 

ספרה החדש של מיכל שטיינר, "נשיקה של טבחית", לא ידרוש מהקורא את כל המשאבים הקוגנטיביים שלו, אבל יציע חווית קריאה של נעים וטעים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

כאשר באים לבחור את הספר הבא לקריאה, יש הרבה אפשרויות לסידור (ותשאלו את אופיר טושה גפלה, שיש לו ממש משנה סדורה בנושא): ספר באנגלית, שניים בעברית, או למשל ספר מתח ואז עיון, ושני פרוזה. ויש את הפרמוטציה המתבקשת, לפיה הולכים על 'ספר כבד, ספר קל'. איך אפשר לדעת שספר הוא קל? אי אפשר. אבל כן אפשר להיעזר בהיוריסטיקות מסוימות, כמו העמוד הראשון של הספר, שנותן מבט כללי ובהחלט לא מספק, או הכריכה האחורית, שיש שיאמרו שזה בגדר חטא קדמון לקרוא אותו. בספרה החדש של מיכל שטיינר, החיזוק כפול - העמוד הראשון זהה לכריכה האחורית, והוא מוגש בצורת רשימה: "עשר עובדות שכדאי לדעת על גיבורת נשיקה של טבחית". לקרוא אותן ולהבין שמדובר בסיפור שכנראה לא ידרוש מהקורא את כל המשאבים הקוגניטיביים שלו, אבל כן יכול להציע חווית קריאה של נעים וטעים.

 

אז אם ככה, אני יכולה בהחלט לספר קצת מה קורה בספר, בלי חששות ספוילר. אווה, גיבורת הספר, היא אישה שאוהבת להעניק. אם מדובר בהכנת מאזטים ואם מדובר בבוקינג למקום בגן עדן לאחר שהיא מוצאת לאנשים אחרים אהבה. "9. היא בת שלושים וחמש, 10. והידיעה הברורה שיש לה היא שהיא יודעת לבשל. את כל השאר היא או לא יודעת או ידעה ושכחה" (מתוך הפתיחה). וחשוב לא פחות, היא ילדה של אבא.

 

סטריאוטיפים, אבל בקטע טוב

תחושה קלילה של "הכל מסתדר".
 תחושה קלילה של "הכל מסתדר". 
 צילום: עטיפת "נשיקה של טבחית" 
 

שטיינר מוסרת בדיוק מהמם את ההתרחשות במסעדה שהיא מנהלת. היא עושה זאת באמצעות חיבה לרשימות ולסדר (לכל פרק ניתן שם של מאכל, משקה, או טעם), ובאמצעות מסירה חדה וריאליסטית של הסביבה. כאשר היא מתארת את צוות העובדים, אפשר ממש להרגיש עם מי אתה רוצה לחלוק משמרת וליד מי אתה לא רוצה לשבור קנקן מים: "3. סימי, קולנית, גסת רוח, אבל בשלנית מעולה. 4. שרונה, לסבית גדולה ועצבנית, גאון במאפים ובעריכת צלחת. 5. איגור, פרח טבחים 1, טווידלדי, 6. עיסא, פרח טבחים 2, טווידלדם" (עמוד 46). אמנם, יש כאן קצת נטייה לסטריאוטיפים, אבל אם בהיוריסטיקות עסקינן, הרי שסטריאוטיפים (לאו דווקא גזעניים, אלא הרעיון בכללותו) הם דרך מוכרת לומר מעט ולכוון להרבה. וכאשר יש כל כך הרבה דמויות בסיפור אחד, בלתי אפשרי לתת לכולם את הבמה. זה הסיפור של אווה. ונראה שגם אווה לפעמים שוכחת את זה, מתעסקת בכל העולם ושוכחת להתרכז בעצמה, לטפל בעצמה.

 

"נשיקה של טבחית" הוא סיפור קל, כי הוא מציג את עצמו ככזה. קל להתפתות אחר הקסם החו"לניקי של ניהול מסעדה בגואה, חמישה עשר קעקועים שלכל אחד מהם יש משמעות, ואח שהוא פרח נזירות בדרמסלה. תחושה של קלילות, של הגשמה עצמית, של "הכל מסתדר". זו אולי הנקודה הבעייתית כאן. הכל פה כל-כך מסתדר כל הזמן, באופן מוגזם ממש. אביה, בעל-המסעדה שהיא עתידה לנהל, חוטף התקף לב רציני, אבל "יתרון אחד של מסעדה טובה כמו שלו, הוא שבכל רגע נתון יש בה לפחות רופא אחד, והיה" (עמוד 34). וכמה נוחה העובדה ששני הגברים שהיו לחבריה הטובים ביותר, הופכים לזוג בעצמם. אפילו כשאמה מתה, נשארים עם התחושה שמקומה של האם ממילא לא היה משמעותי כל כך וכך גם קל להשלים עם אובדנה; כאילו הייתה צל, מלווה את המשפחה אך לא נוכחת; גם בסיפור היא לא נוכחת. וגם באהבה, למרות שנראה שהדרך ארוכה ומפותלת, הכל, פשוט הכל, מסתדר.

 

מה שלא מתברר מעשר העובדות הללו, שזהו ספר גם על פרידה. איך עוזבת אווה, לא רק את סביבתה המוכרת, אלא גם את בן הזוג שאיתו עמדה להתמסד. סיפור קטן בתוך סיפור גדול (ואולי ההפך?), על אישה שלא מוכנה ולא יכולה להתפשר על ערכים מהותיים לה. מתוך העלילה הארוגה כמו שאל הודי - נעים וצבעוני, ובייחוד לא מזיק - יוצאות 'עיניים', אותם מקומות בבד שיש בהם התרחשות אחרת, דורשת-מושכת להרחבה, למתיחה: אם שהיא ניצולת שואה, הסיבה האמיתית לפרידה של אווה מבן זוגה, והצורך של אווה במבט חיצוני, שימשמע אותה.

 

נשיקה של טבחית / מיכל שטיינר. זמורה ביתן, 189 עמ'

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by