בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
זָאֶבֶת 
 
 
ניצן הורוביץ, הזמן הוורוד

ניצן הורוביץ מזכיר לעמיתיו ההומואיסטים שמוקדם להיות שאננים, גם בישראל של 2003

 
 
 
 
 
 
 
 
 
איכשהו, אין במקום הזה אפילו שבועיים של נחת. תמיד, אבל תמיד, חוטפים את הסטירה בפרצוף גם כשכבר ממש בטוחים שהבעיות נפתרו והמאבק עשה את שלו. אני לא מדבר כאן על ההודנה שמתמסמסת בגלל גבעת-חרצנים ז' ומעלה-חריונים ג' - המאחזים היקרים כל כך ללבנו; ואני גם לא מדבר על ויקי כנפו ואילנה אזולאי שלומדות פרק מר בצפעונות פוליטית משר האוצר ופקידיו המקצוענים.

אני רוצה לדבר רק עלינו: על ההומואיסטים, ותודה ליקיר המדור, ח"כ נסים זאב (ש"ס כמובן, אלא מה) על החידוש המלבב המאפשר לנו להעשיר את עולם המושגים הדל כל כך ("יש בלשכה שלו הומואיסט שכולם נגעלים מלהתקרב אליו, הומו על-פי ההלכה הוא יותר גרוע מבהמה ואתה שם הומו בלשכה שלך" - ח"כ נסים זאב על שר הפנים אברהם פורז, מליאת הכנסת, ירושלים, 23 ביולי 2003). ומעתה דע: יש ערבי ויש ערבוש, יש שחור ויש כושון, יש יהודי ויש ז'יד, יש לסבית ויש לאסבית (שוב תודה לח"כ זאב על חידוש קודם), ומעכשיו גם יש הומו ויש הומואיסט.

אז אנחנו ההומואיסטים, שרק לפני שבועיים-שלושה התווכחנו בינינו בלהט בשאלה בשביל מה צריך עדיין מצעד גאווה, ושרבים בינינו כבר לא מבינים מה הטעם באגודה ובהתאגדות ועל מה ולמה נאבקים, ובכלל מה להומואיסטים ולפוליטיקה, חוטפים אחת לכמה שבועות את הסטירה שמחזירה אותנו למציאות. אני, למשל, רציתי להאמין שהעולם שלי הוא כבר מחוץ לסיפור הזה. והנה, בוקר מיוזע אחד פותחים עיתון וקוראים שמשקיע עתידי במקום עבודתי אומר שלא ייתן במה להומואים. התמזל מזלי ואני עובד עם אנשים נאורים שיצאו מגדרם כדי להבטיח שדבר כזה לא עולה על דעתם. ואני אכן בטוח - אני יודע - שאצלנו זה לא יקרה. אבל במקומות אחרים, עם אנשים קצת פחות נאורים?

הומואיסטים יקרים, אני אולי קצת לחוץ לפעמים, אבל פרנואיד אני לא, ובתור אחד שכזה אני אומר לכם שיש בעיה. וכרגע אני אפילו לא מדבר על הומואים הנמנים על 60 או 70 אחוז מאזרחי ומגזרי המדינה הזו - חרדים ופחות חרדים, פריפריה, פלשתינים, קבוצות עולים מסוימות, נוער - אלא עלינו: הומואיסטים מחוץ לארון, שכבר רואים בכל העניין הזה טריוויאליות לשמה. כאלה, למשל, שלוקחים מדוכן העיתונים ללא חשש וללא מבטים לצדדים את "הזמן הוורוד", ולפעמים גם - נודה על האמת - לא מבינים בשביל מה בעצם צריך עיתון כזה.

אני מדבר עלינו, שאנחנו "ממוקמים", לא "דו" ולא "בי", ולא "סטרייט-אקטינג", ולא נשואים (לנשים) ולא נשואות (לגברים), וכבר "התנסינו", וכבר מזמן הפסקנו להטיף למצ'וטט אלמוני למה כדאי לו לצאת מהארון - הפסקנו אפילו לדבר על זה כי פשוט כל העסק טרחני כל כך, וגם כל כך כאילו לא קשור לחיים שלנו פה, בתל-אביב.

אז כדאי שנדע - בגוף ראשון רבים, כי זה כולל גם אותי - שהסכנה אורבת בכל מקום, ולפעמים היא מנסה לזקוף ראש, ואז צריך לתת מכה חזקה, גם אם לפעמים נדמה שהתגובה היא לא בפרופורציה לפגיעה. כי אנחנו החלשים בעסק הזה, והכוח של החלשים הוא בפעולה משותפת, בריכוז הכוח שבעצם אין לנו - כי עוצמתם המיתולוגית של ההומואיסטים היא אגדה מגוחכת - לתגובה נקודתית.

ואם זה נשמע מיליטנטי, שלא לומר סהרורי - ואני מודה שכשאני קורא את השורות האלה בקריאה חוזרת, גם לי זה נשמע קצת טרחני, אבל זו בעצם התודה שלי לכל מיני אנשים "בקהילה" שלמרות שבחיים הפרטיים שלהם הם לא מרגישים שמץ של אפליה - הם בכל זאת עוזרים ופועלים ותורמים ומגיבים, כי הם מבינים שזה כן רלבנטי, שמחר הם יכולים להיות ההומואיסט בלשכה של שר הפנים. ואם שר הפנים יהיה שוב איש מפלגתו של נסים זאב, כולם שם באמת עלולים להיגעל מלהתקרב אליו.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by