בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
רמלה של מעלה 
 
 
ערן דינר

ערן דינר מבסוט מהווייבס החיוביים של פסטיבל להקות הקצב ושאר ההוצאות המחודשות של סדרת "בראשית"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
תחום ההוצאות המחודשות סבל תמיד מהזנחה וחוסר תשומת לב מצד תעשיית המוסיקה הישראלית. סיפורי האימים על המתרחש בארכיוני חברות התקליטים הגדולות מוכרים היטב לכל חובב מוסיקה בארץ, ואכן, עד לאחרונה, רוב גרסאות הקומפקט של התקליטים הישראליים הקלאסיים נטו לאשש בדיוק את אותן אגדות אודות מאסטרים שאבדו לנצח, הקלטות היסטוריות שנקברו תחת הררי אבק וסלילים שהוזנחו ונשחקו. בשנתיים האחרונות מורגש סוף סוף שינוי מרענן ביחס של חברות התקליטים לאוצרות המאכלסים את ארכיוניהן.

הרמזים הראשונים הורגשו כבר בשנה שעברה, כשהליקון ונחום היימן נרתמו לגאולת הקטלוג האבוד של חברת "ישראפון" המנוחה, וממשיך כעת עם "בראשית" של הד-ארצי – סדרת הראישיוז המרשימה מכולן, שחמישה כותרים חדשים ומרגשים מתוכה נחתו על שולחננו השבוע.
 

פסטיבל הקצב הישראלי

הריליס החשוב ביותר בשגר הנוכחי של "בראשית". הד-ארצי שיחררה כבר לפני שנים רבות את האוסף "רוק ישראלי שנות ה-60", ששימש עד עתה כמקור הכמעט יחיד בעזרתו ניתן היה להתוודע לצליל של להקות הקצב. באלבום ההוא נכללו בין השאר תקליטונים משל עוזי והסגנונות, הצ'רצ'ילים, "זהר השביעי" של זהר לוי וכן כמה קטעים מתוך האלבום הזה - פסטיבל הקצב הישראלי. האחרון זוכה עכשיו, לראשונה אחרי 34 שנים שבהן היה אחד התקליטים הנדירים והמבוקשים ביותר על ידי אספנים ישראליים, להדפסה מחודשת ומורחבת.

האלבום המקורי תיעד מופע תחרותי של להקות קצב שונות, שנערך בסינרמה בסוף שנת 68'. יחסית לאוסף הקודם, "פסטיבל הקצב" תופס את הסצינה בשלב מוקדם יותר. "פוזי" החלוצי של אריק איינשטיין עוד לא הוקלט. הרוק הישראלי היה עדיין עמוק באינקובטור. להקות הקצב, כפי שכונו אז, פעלו במחתרת וזכו להתעלמות מזלזלת מצד הממסד המוסיקלי והתקשורתי. אולי זו הסיבה שדווקא אורי אבנרי, אז עורך "העולם הזה", זיהה את הפוטנציאל החתרני ופרש על הפסטיבל את חסות עיתונו.

שירי הפסטיבל עצמם, חלקם מקוריים וחלקם גרסאות כיסוי ללהיטי התקופה, אינם אחידים באיכותם וללא ספק נשמעים פרימיטיביים לאוזן המודרנית. עם זאת, בהתלהבות שנשפכה מבמת הסינרמה קשה לטעות, כמו גם ברוח הרוק'נ'רולית האמיתית שפורצת מתוך ההקלטות האלה. מעל לכל, חשיבותו של האלבום בכך שזהו התיעוד היחיד לצליל של להקות הקצב בהופעה חיה, כפי שהכיר אותן הקהל במועדוני רמלה ורחוב המסגר.

אולי מתוך מודעות לאופי הבעייתי של התקליט המקורי, יוצאת מהדורת הקומפקט שלו בגרסה מורחבת ומוערת שכוללת לא פחות מ-13 קטעי בונוס. מלבד שלושה, כל קטעי הבונוס רואים עכשיו אור לייזר בפעם הראשונה: חמישה של השמנים והרזים, להקה ממנה יצאו עוזי פוקס, ג'ראר קמינסקי ומאוחר יותר גם צביקה פיק, ותקליטונים נוספים משל "הכוכבים הכחולים", "הסגנונות", להקת העל "עוזי והסגנונות" ו"הכוכבים הכחולים החדשים". לשים ליד הדיסק של הצ'רצ'ילים.
 

ירושלים של זהב / ירושלים של ברזל

שני האוספים שהפיק בני אמדורסקי מיד לאחר מלחמת ששת הימים, מיטיבים לתפוש את רוח הזמן בו נוצרו ואת אווירת האופוריה המפורסמת שהיתה אז בשיאה. לתקליט הראשון נכנסו כל להיטי המלחמה המיידיים, מ"ירושלים של זהב" בביצוע המקורי של שולי נתן עד "פגישה במילואים" המחופף של החלונות הגבוהים.

האלבום השני, המעניין יותר, מציג אם תרצו את הצד האפל של המלחמה. הקטעים הבולטים כאן הם כמובן שיריו הראשונים של מאיר אריאל - "ירושלים של ברזל" ו"עסק ביש", עם התיאור הישיר, החילוני כל כך, של תחושותיו האמיתיות כלוחם בקרב על ירושלים. שאר השירים, בהם "החייל שלי חזר" בביצועה של שולה חן, "הייתי נער" של להקת הנח"ל ואחרים, נאמנים עדיין לתפיסה ההרואית הממסדית של גדול ניצחונותינו, גם אם הם מעט נוגים יותר מאלה שבאוסף הראשון.
 
 

התאומים: רבותי פצצה

 
שני התקליטים ששחררה שלישיית התאומים (חנן גולדבלט, פופיק ארנון ואושיק לוי) מתכניתם השניה שהועלתה בשנת 69', באחד שירים ובשני מערכונים שכתב וביים יוסי בנאי. המודל הברור הוא עדיין הגששים, אבל השינוי שעבר הפופ הישראלי בשלוש השנים מאז תכניתם הראשונה של התאומים, "הערב יוצאים" מורגש בכל תו.

יאיר רוזנבלום, שהלחין את רוב השירים ועיבד את כולם, סחב לכיוון פופי עדכני עם גרסאות כיסוי לטרמלוס ("Suddenly you love me" שהפך ל"קול ששון וקול שמחה") ולוודי גאת'רי (“This land is your land” שנקרא כאן "חוזרים הביתה"). עדיין לא ממש רוק, אבל בהחלט קפיצה משמעותית קדימה ביחס למה שהיה מקובל אז בבידור הישראלי.

בין הקאברים לשיריו של רוזנבלום מסתתרים כאן גם שלושה לחנים מוקדמים של שלום חנוך - "על פצצות וחתיכות", "בן-ציון המשוגע" והממתק האמיתי שממתין בסוף התקליט - "ניסע לים" לטקסט של מאיר אריאל.
 

עדנה גורן, קובי רכט: ברחוב שלמה המלך

האלבום הקלאסי של שירי סשה ארגוב משנת 68', כבר זכה בעבר למהדורת קומפקט, וכעת יוצא מחדש בצליל משופר ובצירוף שני בונוסים: "כל נדרי" - לחן שכתב ארגוב כחודש לפני מותו במיוחד לאוסף של קובי רכט, ו"לפנות ערב" בגרסה כלית שמוכרת כאות הפתיחה של שידורי שישי אחה"צ ברשת ג'.

רכט, שזה אך השתחרר מלהקת פיקוד המרכז ועדנה גורן שכבר היתה זמרת מוכרת, מבצעים ברוב חן את לחניו של ארגוב, רובם נכתבו במיוחד לאלבום והפכו בעקבות ההצלחה המרשימה שלו לסטנדרטים של שירי א"י, ביניהם "לילה בדרום", "השו-שו" המשעשע למילים של ירון לונדון, "זמר המפוחית" של נתן אלתרמן, ו"אהובתי שלי לבנת צוואר". העיבודים הנפלאים, מחציתם של מאסטרו אלכס וייס ומחציתם של לסלו רוט הם הקצפת שעל הממתק הנצחי הזה.
 

על הדרך עץ עומד - מבחר שירי יידיש מתורגמים

ההארד-קור של שירי א"י. התקליט המקורי תיעד תכנית רדיו של קול ישראל שהוקלטה ב-75' והוקדשה לשירים אידיים מתורגמים בתרגומו של יעקב שבתאי. בין המבצעים - הליגה הלאומית של הזמר העברי דאז - צילה דגן, חנן יובל, ליאור ייני, חנה רוט, אילנה רובינא וגם שלמה ארצי הצעיר, שקולו נשמע כאן בלא פחות מארבעה שירים.

התכנית והתקליט זכו אז להצלחה ורבים מהשירים מושמעים עד היום בתכניות הנוסטלגיה. הדיסק החדש, שמתהדר עכשיו גם בשש רצועות בונוס, התגלה אמנם כלא ממש פשוט לצליחה למי שמורגל בתפריט מוסיקלי יותר עכשווי, אבל אולי אני לא ממש כשיר לעדות במקרה הזה. לעומת זאת אמא שלי, ששוחה במטריה קצת יותר טוב ממני, סגורה על זה שמדובר בדיסק השנה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by