בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
על רקע רומנטי 
 
 
צביקה בשור

צביקה בשור חושב ש"24 שעות בחייה של אשה" הוא הסרט הנכון ביותר כרגע עבור מי שהאהבה טורדת את ימיו ולילותיו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אי שם עם ניצני בחרותי נטלתי לידי ספר. היה זה "אָמוק" של סטפן צווייג, הסופר יליד המאה ה-19, ועלתה ממנו זעקה שכמותה לא זכו אזני לשמוע מעולם. הנובלה ההיא עסקה באדם, רופא שנעקר מחייו ומוצא את עצמו באפריקה, שם נטרפת דעתו, לא בשל שחורותה של היבשת אלא דווקא בשל עורה הצח של אשה נשואה. תשוקה שכזו, כמו זו שכתב צווייג, זו שהביאה את נושאה ליטול את חייו על מזבחה, היא לבטח נטל כבד על נפשו של איש צעיר. מאז, כך נדמה לי, לא עסקתי אלא בחיפוש העקר אחר אותה הצעקה של הלב.

כמוני, גם לואי, גיבור סרטו החדש של לורן בוחניק, "24 שעות בחייה של אשה", נחשף לסיפור של סטפן צוויג בעודו איש צעיר ונוח להשפעה. ב-1936, בעודו נופש עם משפחתו במונטה קרלו נוטשת אמו אותו ואת אביו לטובת מאהב צעיר. מארי, אורחת אחרת באתר הנופש, לוקחת את לואי האבוד הנוטר לאמו, ומספרת לו את סיפור אהבתה שלה לאנטואן במונטה קרלו, עשרים שנים קודם לכן, סיפור אהבה שמבוסס על סיפור שכתב צווייג.

היא היתה אז אלמנתו הטרייה של קצין אנגלי, ואנטואן שלה היה קצין פולני צעיר, מכור להימורים המבקש את נפשו למות. לילה אחד הצילה את חייו בכוח תשוקתה בלבד, ובבוקר שאחריו כבר היתה מוכנה להקדיש לו את חייה שלה. לואי מקשיב לסיפורה של מארי המתארת לו את הכשפים שעשתה בה האהבה, ומאותו רגע אין לו ברירה אלא לתור כל ימיו את הנפלאוּת הזו, בה אדם מתערטל מעצמו.

כמעט שבעים שנה מאוחר יותר, בהווה, מגיע לואי הזקן לאותה מונטה קרלו, לסיים בה את חייו שבוזבזו בחיפוש חסר הסיכוי אחר אהבה כמו זו של מארי ואנטואן. במהלך אותו ביקור של ייאוש הוא פוגש את אוליביה הצעירה. היא נתונה עכשיו במערכת אהבים מטורפת משלה, כזו שגופה מרגיש כצר מלהכיל. אחרי ריב סוער עם אהובה היא מוצאת את עצמה מבלה לילה לבן עם לואי, בתוכו הוא מספר לה את סיפורה של משפחתו באותו קיץ נושן, ואת סיפורם של מארי ואנטון.

השיחה הרב-זמנית הזו, שבוחניק הבמאי נע על ציריה בשלמות, היא הנחלתה של האהבה המטורפת. כשם שמארי העבירה את גחלת הסיפור הזה ללואי הנער, כך הוא בתורו מעביר אותו לאוליביה בת ה-19.

אלא שאם כשהועבר הסיפור מאשה לגבר נתפס הגבר (לואי, כמו סטפן צווייג, כמו גם אני בתורי) לשגיונות של רדיפה אחר אותה זעקת אהבה, רדיפה שמחייבת אותו להתנתק מהחיים עצמם, שכן הכל מושווה לה, הכל משמש רק הכנה כושלת לרגע בו תפלח האהבה הגדולה מן החיים הזו את גופו, הרי שמשהו אחר קורה כשלואי מעביר את סיפורו לאוליביה.

אוליביה כבר חיה. ברגעים בהם מספר לה לואי על המיתוס של האהבה, היא כבר חיה אותה על בשרה. הטירוף הזה אינו נראה לה מושך כל-כך, אלא מבלבל ומפריע. היא, שאינה מקווה לחיים אלא נמצאת בהם, מעניקה ללואי הצצה לתוך מה שהוא אמיתי, מה שהוא פגום ומושלם, מה שהוא גם מטורף וגם שפוי. לואי, שחזר למונטה קרלו כדי לבצע אקט אחרון של ייאוש מהחיפוש, אותו אקט שביצע אנטון, שביצע אותו רופא כפרי ב"אמוק", אותו אקט שביצע צווייג עצמו, מוצא להפתעתו דווקא את החיים, בגילו המאוחר. אוליביה, למרבה האירוניה, נוטלת מלואי את החיפוש.

לדידי, הצפיה ב"24 שעות בחייה של אשה" היתה נפלאה ומרגשת. הוויזואליה העשירה שבוחניק משתמש בה, בעיקר בשתי התקופות הנושנות, העבירה אותי שוב דרך אותה תופת מתוקה שצווייג העביר אותי דרכה אי-אז, והסיפור בן זמננו היה לי לפוקח עיניים אמיתי. מומלץ לכל מי שחש כי החיים האמיתיים גדולים מחייו שלו, והוא עצמו אינו חי אלא את החיפוש אחריהם, ובכלל, לכל מי שהאהבה הנוראה הזו טורדת את ימיו ולילותיו.
________________________________________
24 שעות בחייה של אשה, צרפת 2002, 107 דקות
למידע על זמני ההקרנות
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by