בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אחד טוב נגד כל הצהוב 
 
 
צביקה בשור

צביקה בשור מבשר על שורה של שיאים קולנועיים בסרטו המעודן של יוז'י אמאדה, "סמוראי הדמדומים", שמתאר יפה מאבק לאינדבידואליות בחברה חשוכה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מהפיכות תמיד יש להן תאריך התחלה. ספרי ההיסטוריה תמיד ידעו לספר על היום בו יצאו האיכרים אל הרחובות, על היום בו עלה המנהיג הזה או ההוא אל השלטון, היום בו הוצא להורג המנהיג הקודם. הנה אוקטובר של רוסיה, הנה יולי של אמריקה ושל צרפת. אלא ששלטון הוא דבר שקל לשנות. הנה באנו באוקטובר זה, והצאר איננו, ותחי המפלגה הבולשביקית. רק לב וכליות האנשים, אזרחי המדינה שהתהפכה לה כך פתאום, דורשים זמן רב כדי לעבור גם הם מהפיכה, אם בכלל יעברו אותה.

השלושה בינואר 1868 הוא התאריך בו החלה מהפיכה ביפן. ספרי ההיסטוריה מכנים אותה "רסטורציית מייג'י", ותוצאותיה המיידיות היו ביטול שלטון השוגונים והחזרת סמכויות השליטה לקיסר היפני. זו היתה המהפיכה שהפכה את יפן ממדינה פאודלית חקלאית למעצמה תעשייתית שהיתה עם השנים גם למעצמה הצבאית שקראה תיגר על אמריקה. היתה זו מהפיכה מוכתבת, מהפיכה עליה החליטו אנשי האליטה היפנית. כדי שיפן תוכל לשרוד את איומי המודרניזציה, הבינו שם, היא צריכה לעלות בעצמה על העגלה המודרנית.

"סמוראי הדמדומים", סרטו החדש של הבמאי הוותיק יוז'י יאמאדה, מתרחש רגע לפני המהפיכה הזו. סייבי איגוצ'י הוא סמוראי, כלומר פקיד בשירות האצולה, לוחם בעברו, הנושא באחריות לגידולן של שתי בנותיו, לאחר שאשתו מתה עליו. את ימיו הוא מבלה בניהול מחסן מזון של האציל המקומי, ואת הערבים, שחבריו לעבודה מבלים אצל גיישות כנועות וחייכניות, הוא עושה בטיפול בבנותיו ובדאגה לחינוך שלהן.

סייבי הוא איש מופת אמיתי, שכמו נלקח מתוך מערבון של ג'ון פורד. אלא שבעולם התרבותי בו הוא חי, הגבורה שלו אינה מתקבלת בהערכה, וחבריו מכנים אותו "דמדומים" בבוז, כיוון שהוא תמיד מסתלק עם דמדומי יום לעשות לביתו. בביתו מנהיג סייבי משטר של אהבה וכבוד. את בנותיו הוא מעודד ללמוד פילוסופיה, למרות התפישה המקובלת הטוענת שרק גברים ימצאו עניין בנושאים עקרוניים. איש אחר הוא סייבי, וכמו האחרים כולם גם הוא מוקצה.

גם סיפור האהבה של סייבי אחר. בעוד שהשאר מחפשים להם אישה שתשמש להם חפץ, סייבי עומד בפרץ השידוכים העסקיים הללו ונשאר לבדו. רק שובה של טומואה, אהבה ישנה, לחייו, גורם לו לחשוב על הכנסת אשה חדשה לביתו. וגם טומואה, אישה דעתנית ועצמאית, היא בדיוק מה שכל גבר יפני בן זמנו של סייבי היה בורח ממנו כמו מאש.

יום אחד מגיע עברו של סייבי כלוחם לרדוף אותו. שקיעתו של שלטון מלווה תמיד במרידות קטנות, בתוהו הנובע מהרקבון, כשמתחוללת מרידה בחצר האציל שסייבי משרת, הוא נדרש לרדוף אחר המורד המסרב להתאבד (האחרון טוען שבסך הכל קיבל פקודות מהאדם הלא נכון) ולהרגו. על סייבי לבחור בין תפישת עולמו החורגת מן המסגרות החבריות, ובין הציות שהמסגרות הללו עדיין דורשות ממנו.

יאמאדה בונה סרט שקט ובוטח. דמותו המופנמת של סייבי מתפתחת בלי להאיץ בעצמה להחשף בפני הצופה. בכל מבחן יעמוד הגיבור ויעיד על אופיו. גם הדמויות שמסביב לו נבנות בבטחה, הופכות לאיטן לדמויות בעלות נפח אמיתי. יאמאדה מצליח ליצור כאן סיפור אנושי פרטי שיש בו כדי להעיד על יפן כולה. הסצינה בה נאבקים סייבי והאיש שנידון להרוג היא שיא קולנועי מפעים.

מכל תמונה, מכל שורה, ומכל קטע מוסיקלי המלווה אותה, יוצאת התרסה כמו-מערבית כלפי יפן הישנה. השוביניזם, הבריחה מהמשפחה, הניצול. יאמאדה מבקר את כל אלה כאילו היו עדיין קיימים היום. בלהט כזה מגן יאמאדה על ערכיו של סייבי, שהם כולם ערכים של מודרניות, שנדמה כאילו גם ביפן של היום, כמעט מאה וחמישים שנה אחרי ימיו של סייבי, עדיין יש צורך להלחם באחיזה התקפה שמצאו השוביניזם, הניכור המובנה והניצול במרקמה התרבותי של יפן.

שהרי את תאריך תחילתה של מהפיכה יוכל כל אחד לצטט לכם. אבל יום סיומה, היום בו נהפכו הנשמות כולן ולבשו את צלמה, לפעמים רחוק כל-כך, שגם אחרי מאה וחמישים שנה צריכים עדיין להלחם עליו. "סמוראי הדמדומים" של יאמאדה הוא עוד יריה במאבק על נפשם של היפנים, יריה שכולה מערביות, ולכן היא מצליחה לגעת ללב המערבי לא פחות משהיא מצליחה לגעת בלב היפני.
____________________________
סמוראי הדמדומים, יפן 2002, 123 דקות
למידע על זמני ההקרנות
לאתר הרשמי (ביפנית)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by