בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מבחינת העולם אני בסך הכל חיקוי 
 
 
דודו כהן

כמה מסרים ממיכל אמדורסקי: א. השיר החדש שלה קצת אינפנטילי; ב. גם כשהפטמה בחוץ, המוסיקה נשארת; ו-ג. היא עוד תייצג אותנו בכבוד

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ביום נוצץ אחד קמה לה בחורה, ומחליטה להיות מוצר פופ, כהגדרתה. היא תופרת לעצמה חליפת דאנס מעוצבת, מטפחת תדמית חוצבת להבות כיאה לז'אנר, מריצה כמה טקסטים עטופים בלחני בועות-סבון, ויוצאת למסע המפרך לבניית אימג' זוהר, כובש ומפתה.

כמה שנים אחרי תחילת המסע, ניתן לסכם ולומר שזה לא ממש תפס. חלק ממבקריה יחסו את הדשדוש המעיק לשירים עצמם, שהיו אולי קלילים וחסרי אמירה באופן די משמעותי, אולם רבים אחרים, ובהם מיכל אמדורסקי בכישרונה ובנוכחותה, יטענו שהתשובה לכך אפרורית ואספלטית למדי: אי אפשר לטפח כאן תרבות פופ-דאנס מקומית.

וניסינו, היא אומרת. באמת שניסינו לטפח. בזמן שהשולטים בכיפה הם הקוטנרים למיניהם, תאבי הרוק והאמירות במשקל כבד, שמעדיפים ללכת דווקא על הג'נגואים והעברי לידרים לדורותיהם, יהיה קשה עד בלתי אפשרי לברוא סצנת דאנס נוצצת שאינה מכילה ולו קמצוץ מהפלצנות הגיטריסטית.
 

השיר שלי אידיוטי

באמצע אוגוסט הקרוב, אחרי שתיקה מוסיקלית והצלחה בימתית מעוררת רספקט ("מרי לו", כמובן, לצד יעל בר-זוהר), תוציא האמדורסקית (28) את הדיסק השניים וחצי שלה - "מיכל אמדורסקי EP". בינתיים היא מאוכזבת מהנפח הקטן שקיבל הסינגל הראשון שהוציאה מתוכו, "המכונית שלי", בפלייליסטים השרירותיים של תחנות הרדיו הגלגל"ציות למיניהן. גם ערוץ המוסיקה החדש לא ממש מאיר פנים, אבל לכו תדעו, היא עוד אופטימית. בסוף, היא בטוחה, זה עוד יתפוס בגדול.

"הרדיו לא עומד מאחורי הדאנס, אלא אם זה קאבר, או שמדובר באחד כמו עברי לידר שמביא דאנס, אבל הוואקליות או הטקסטים שלו מאוד רוקיסטיים. נו, איך קוראים לו, זה שמחקה את אסף, נמרוד לב, הוציא גם כן סינגל דאנסי לרדיו, אבל זה דאנס של פלייבק. מבחינתי זה רוק ישראלי, במיוחד מבחינת התדמית שלו. דרך התדמית הזו, אסף אמדורסקי סטייל, הוא קיבל את הפידבק מהרדיו. אני לא יכולה להסביר את העניין. זה ממש נושא למחקר, איך הרדיו לא מקבל חומרים שאין בהם טיפה רוק. חסרים לי בארץ שירי דאנס קלילים, ואני מעריכה שגם לאחרים זה חסר. השירים שלי לאו דווקא מטומטמים כמו 'המכונית שלי'".

- רגע, השיר שלך מטומטם?
"לא, אבל מבחינת הטקסטים הוא אידיוטי, אינפנטילי. אין מה לעשות, זה המצברוח שהיה לי כשכתבתי את הטקסט שלו, וזה מה שהתחשק לי לעשות. כשאני שומעת את מיסי אליוט שרה שטויות, זה מעלה לי חיוך על הפנים. אם מישהו יקשיב לטקסטים של מיסי ושאר הראפרים, הוא יבין שהם נורא דביליים. לא חייבים תמיד את השירים העמוקים, אפשר גם אחרת. השאלה היא איך הרדיו דוחף את זה. יש המון זמרים ואמנים שמשקיעים כל כך הרבה כסף מכיסם בהפקה של שירים מהסוג הזה, ובסוף שדרנים ועיתונאים זורקים את זה לפח".

- או מוכרים את זה לפיקדילים למיניהם, כדי להרוויח עוד כמה ג'ובות.
(צוחקת) "משהו כזה, הסינגלים פשוט נעלמים. אבל אני לא אוותר. זה בכלל עניין של תרבות, של שואו. לא יכול להיות שהעטיפות של הדיסקים כאן נראות חרא, בגלל שהקהל לא בשל לזה. כשהקהל קונה את הדיסק של ביונסה, הוא קונה אותו בגלל הסקסיות והכוסיות שלה, שבאה לידי ביטוי בעטיפה. ככה צריך, אי אפשר ליצור עטיפות בעלות של ארטיק קרח. כל אמן צריך לבטא את עצמו, ובסופו של דבר גם הדאנס יפרח פה, כי יש הרכבים באמת מצוינים שנותנים גם את הלוק הנכון".

- אני לא בטוח שהקוראים יודעים על אילו הרכבי פופ את מדברת. בואי נקרא לכוכבים בשמם.
"אני אוהבת ואהבתי מאוד את 'הדורבנים', 'הג'ינג'יות' ואת החומרים הישנים יותר של דנה אינטרנשיונל. אמיר פיי גוטמן עובד עכשיו על תקליט חדש ומצוין. חוץ מזה, בגלל שהרדיו לא משמיע חומרים מהסוג הזה אין לי גישה לאמנים האלה. אני שומעת רדיו כמו כולם, אלא אם שולחים אלי קטעים כדי שאחווה דעה".

- עיון ברזומה שלך מלמד על קריירה מאוד חצויה - את נתפסת בעיקר כזמרת, אבל שיחקת די הרבה. מה את יותר - זמרת או שחקנית? איפה נראה לך שתפרחי יותר?
"אני לא יודעת. האמת היא שאני קודם כל אומן יוצר. אני מאוד אוהבת ליצור מוסיקה, לכתוב טקסטים. כתבתי אפילו שיר לשרית חדד. שלחתי אותו לאבי גואטה, ואני נורא מקווה שהם יאהבו אותו. אני כותבת המון שירים. הופעות הן אוויר לנשימה בשבילי. אני לא יכולה להסביר עד כמה, אבל בלי הופעות אני מתה - לא משנה אם מדובר בהופעות שלי או ב'מרי לו'. כל זמן שהקהל קם ומוחא כפיים ומחייך, אני מרגישה שעשיתי את המעשה הטוב שלי לאותו יום. אני לא יכולה להגדיר מה אני קודם. בוא נגיד שאם לא הייתי מספיק מוכשרת - לא היו נותנים לי לעשות לשחק או לשיר, אז כנראה שאנשים נוספים מלבדי חושבים שאני מוכשרת".

- יש תחושה שהאי.פי הקרוב הולך להישמע יותר פופי, פחות דאנסי. נכון?
"כן. יהיה בו מוטיב אייטיז אנגלי שדי השפיע על כל העולם בשנה האחרונה. יהיו בכלל השפעות, כמו שיר שנקרא 'יובי השקרן', שהוא מאוד מיסי אליוט כזה. כל שיר הוא בסטייל אחר. זה פשוט יצא ככה. ההשפעות שלי ושל אסף הרכיבו את הפרויקט".
 

הפטמה של ביונסה

- לפני קצת פחות משנה התראיינת לעיתון תל אביב, לכתבה שכותרתה היתה 'אל תקראו לי פרובוקטיבית, זה יצא לי מכל החורים'. תמונות הפרומו לאי.פי החדש, תרשי לי לציין, לא ממש מתיישבות עם ההצהרה.
"בוא ואשאל אותך שאלה אחרת: אתמול ראיתי באם.טי.וי בייס את דסטני צ'יילד. הן עלו על הבמה וביונסה המתוקה הופיעה עם שורט בצורת תחתון וחזייה ששזורה מחוטים - בקיצור, תחתון וחזייה. פה ושם, כשהן רקדו, הפטמה של ביונסה אפילו הציצה החוצה. לאחר מכן הכתב הנחמד ראיין אותה על הדיסק שלה, על הקליפ וכו'. אף אחד לא שאל אותה למה היא מתלבשת ככה. מבחינת העולם אני בסך הכל חיקוי - אני לא אגיד זול - למה שכולם רואים. אני לא חושבת שאף כתב ישאל את ג'ניפר לופז, את קיילי או את מדונה למה הן מתלבשות איך שהן מתלבשות, כי ככה זה מוצרי פופ. אני כן מושפעת, אבל אני עושה מה שאני מרגישה".

- ואת חושבת שהשאלה הזו מעידה על הקהל הישראלי או יותר על העיתונאים עצמם?
"על העיתונאים. אתה יודע, עורכים בתקשורת אוהבים את הפרובוקציה. אני מוצר פופ, וככה לדעתי מוצר פופ צריך להיראות - כמו שרואים בחו"ל. אנשים שואלים איך אני לא מתייאשת. בטח שאני לא מתייאשת, כי אני יודעת שעוד אגיע רחוק".

- מה החלום המקצועי שלך? מה היית רואה כשיא עילאי?
"אני חושבת שלהיות זמרת פופ מוכרת באירופה וברחבי העולם, ושיעריכו אותי באמת על העבודה הטובה שאני עושה. אגב, כשהופעתי ב'די.ג'יי העיר', היו שם נציגים של אם.טי.וי, והם ביקשו שאארגן להם דיסק שלי. הם מאוד אהבו את מה שעשיתי, את כל השואו".

- ונראה לך שזה רציני?
"בסוף אני אייצג את המדינה בכבוד, אתם עוד תראו".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by