בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מאחורי המודעות יש ספורט 
 
 צוות ``העולם האמיתי``   
 
דודו כהן

אלילת הנוער ציפי ברנד לא רואה את המכנה המשותף הנמוך ביצירותיה, אבל היי, היא גם לא מתיימרת לעשות דוקומנטרי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בנות שרוצות ציצי גדול, בעל דירה שמאונן תוך כדי הצגתה לשוכרת פוטנציאלית, מרדף אחר שגרירים במטרה לקבל דרכון זר והתכתבות עם המוסד למודיעין - התוכנית החדשה של ציפי ברנד, "העולם האמיתי שמאחורי המודעות", דומה יותר לתוכניות של קיציס ופרידמן, בשילוב "חלום עליכם" של עוזי חיטמן - מאשר לסדרות דוקומנטריות סטנדרטיות. התוכנית מוזרה אבל מעניינת, מיותרת אבל ממכרת - הלהיט המושלם.

ברנד (33) החלה את הקריירה הטלוויזיונית שלה לפני עשר שנים בדיוק, עת שיגרה קורות חיים לחברת החדשות המתהווה של ערוץ 2. היא החלה כעוזרת הפקה וטיפסה "ממש מלמטה", כלשונה. "אז לא היו הרבה אנשים שידעו לעשות טלוויזיה", היא מסבירה את הנסיקה, "בגלל שהשוק היה חד ערוצי. לכן נתנו המון צ'אנסים למתחילים כמוני. ב-95' כבר ביקשתי להיות כתבת. התחלתי בתרבות, צרכנות, כל מיני שטויות, אתה יודע, ואח"כ עברתי לדסק הפוליטי".

בהמשך החלה ברנד להתמקד בכתבות תחקירים ל"אולפן שישי". "תוך כדי", היא משחזרת, "אחרי 7 שנים בחדשות, התחיל להימאס לי. החלטתי לנסות ולהמשיך הלאה, ושמעתי שמחפשים רעיון לסדרה דוקומנטרית. היתה לי הברקה ליצור דוקו-סופ עלילתי, וזה היה 'ירוקות'. חתמתי חוזה עם הרבה פרפרי בטן, ורק אז הבנתי שמה שאני רוצה לעשות בחיים זה להיות בימאית דוקומנטרית".

- הביוגרפיה שלך רצופה פרוייקטים עצמאיים, מדיפי ניחוח צעיר, ומנגד עבודה מסודרת, אפרורית, סולידית. איפה אהבת להשתכשך יותר?
"עבדתי במקום אחד במשך 7 שנים, ובגיל 30 הבנתי שאני רוצה להיות יוצרת. מצד שני, חיי יוצר בארץ לא כל כך קלים, הרי אין ארגון שתומך כלכלית. אופי העבודה של יוצר בישראל הוא פרילנסרי. אתה עובר מפרויקט אחד למשנהו, לרוע המזל. זה אופי העבודה וסגנון החיים של היוצרים הדוקומנטריים. אבל למרות זאת, אני כאן".

- היכן הקשר בין ציפי ברנד, הכתבת לענייני צרכנות של ערוץ 2, לבין היוצרת הצעירה, מלאת החיים, של 'מישהו לאהוב'?
"זה לא שונה. תלוי איך עושים את הדברים. אני עושה את כל הדברים באותה רוח. בערוץ 10 החליטו למקם אותי במשבצת הפוליטית בגלל שהם חיפשו את הרוח האחרת, החדשה, ולא את האפרורית והמוכרת. הם חיפשו להעביר את הדברים באופן אחר. כעת, אגב, אני מזוהה הרבה יותר עם הבימוי, ונורא קשה לי עם זה, כי הייתי עיתונאית יותר שנים מאשר בימאית. לגבי חזרה אל החדשות, התהליך הזה נמצא בדיון לכאורה. אני יכולה לחזור אם ארצה, אבל אני לא בטוחה שזה מה שאני רוצה. אני בהתלבטות. כרגע נורא נחמד לי עם 'העולם האמיתי'".

- לאחר שחיית בביצה של הביצות, איך נראה העולם האמיתי של הפוליטיקאים?
"אני לא אגיד את מה שאני חושבת, כי אני לא רוצה להעליב אף אחד. יש כאלה ויש כאלה. אין לי סטיגמות, בכל אדם אני מחפשת את הסיפור. זה קצת רחוק ממני עכשיו, אבל היו לי שם הרבה הפתעות. להיות כתב פוליטי, עם כל ההילה וכו', זה הרבה יותר קל מאשר לביים, כי הסיפורים זורמים - לכולם יש אינטרס ללכלך על כולם. הופתעתי מהמהירות שבה פוליטיקאים התקשרו כדי ללכלך על עמית שקודם, קיבל תפקיד או משהו דומה. ממש הופתעתי".

- בואי נחזור להווה. איך עלה הרעיון ל'העולם האמיתי'?
"אני מתעסקת שנים עם מודעות. גם כשהייתי תחקירנית בערוץ 2, הרבה סיפורים צצו לנו דרך מודעות. בכלל, בכל אדם טמון סיפור מעניין, צריך רק לחפור. אני לא יודעת מה אתה אוהב לקרוא בעיתונים, אבל אני אוהבת את העמודים היותר אזוטריים, ובתוכם את המודעות האזוטריות. 'מחפשים בחורה לריגול תעשייתי' או 'למכירה 4,000 צנצנות ריקות' - מכיר? זה נורא מסקרן לדעת מה ומי עומד מאחורי המודעות האלה. העיסוק עם מודעות הוביל לרעיון של התוכנית באופן די זורם".

- ואחרי מספר לא רב של תוכניות, את כבר יכולה להצביע על הרגע המשמעותי ביותר, כזה שנחרט לשנים רבות?
"בכתבה של אורן על הכתבה של התת-מודע, המטפל נגע למשתתפים בעורק הראשי. זה היה קטע מטורף. אתה לא יודע אם הכל בסדר וזו פשוט העבודה, או שאתה צריך להזעיק משטרה. באותה כתבה היו גם קטעים של טלפתיה וקוסמות במרכאות, ועד היום אני לא יודעת איך הזזתי משקפיים רק דרך כוח המחשבה. לא הבנתי אם אני מכשפה או משהו כזה. בסך הכל, יש לא מעט רגעים משמעותיים. זו תוכנית מאוד כיפית, ואנחנו מנסים להביא את התחושה הזו אל המסך".

- ועם כל זה, לא כל הביקורות מחמיאות לתוכנית. חלקן טוענות שמדובר בפנייה למכנה המשותף הנמוך, ללא דוקומנטציה רצינית.
"אני לא מתיימרת לעשות דוקומנטציה ולא ראיתי מכנה משותף נמוך. בסך הכל, היו יותר ביקורות טובות מרעות, ובכלל, מעניין לראות את הביקורות, לקרוא מה אנשים אחרים חושבים על מה שעשית. בסופו של דבר, אני עושה כתבות מגזיניות, וצריכים להבין את זה. על סדרה דוקומנטרית עובדים שנה, ועל מגזינית עובדים משבוע לשבוע. זה הבדל, אני חושבת, די משמעותי".

- וברמת ההבדלים, מה נהנית יותר לעשות - את 'ירוקות', 'מישהו לאהוב' או 'העולם האמיתי'?
"קודם כל, ראוי להדגיש ש'העולם האמיתי' אינה סדרה, אלא מגזין טלוויזיה שבועי. כל אחד זה עולם אחר לגמרי. 'ירוקות' היתה יותר סאטירה על צה"ל, כי ראיתי את הכל נורא מהצד. לעומת זאת, 'מישהו לאהוב' היתה מאוד קשה ברמה האישית, כי שם לקחתי צעד פנימה. היה לי שם מאוד קשה, הרגשתי כאילו עמדתי והתפשטתי בפני כולם".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by