בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
שמור על העולם, ילד 
 
 צילום רפרודוקציה: משטרת ישראל   
 
דרור נובלמן

דרור נובלמן מנשק את כפות רגליו של אילן קופרמן-סגל, שהעיז להביא בהפוכה בשם כולנו למדינת הפשע הפקידותי המאורגן

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אנחנו אוהבים פורעי חוק. כמה שיותר נועזים יותר טוב. גדלנו על סיפורי גבורה של פלמ"חניקים "מפלחי" אבטיחים ותרנגולות, האזנו בשקיקה לעלילותיהם של חברי מאפיה נימולים כמו באגסי סיגל ומאיר לנסקי (על שמו של האחרון הוקם לאחרונה בית מרזח משגשג בת"א), אנחנו עוקבים בחצי עין אחרי שרשרת החיסולים של בכירי העולם התחתון, ומשחקים אותה בקיאים, ואסור לשכוח את כמיהת נעורינו ל"גב" - חומת מגן של זאטוטי ערסים שתוכיח לכל ח' 2 שאיתנו לא מתעסקים.

יש בפשע משהו רומנטי; הנה, אחרי שנים בהם נרדף היהודי על ידי קלגסים למיניהם, הוא סוף סוף עושה שרירים ומייצר קלגסים משלו. התפישה הרומנטית הזאת לא ייחודית רק לנו. פורעי חוק משמשים מקור להשראה רומנטית והופכים לגיבורים מיתיים: בילי דה קיד, רובין הוד, דיק טרפין, ג'סי ג'יימס, או אפילו עלי באבא. אנחנו אוהבים פושעים, אבל כאלה שהרוויחו את הכינוי שלהם במרדפי מכוניות, שודים מזויינים, פושעים מתוחכמים ואמיצים מול המערכת. בסוף הטובים ינצחו כמובן, אבל יהיה יופי של קרב.

הנקודה הכי מייאשת בישראל, היא שאנחנו חיים במדינה שמנוהלת על ידי פושעים. אצלנו המערכת היא הרעה. עזבו לרגע את הפרות המשפט הבינ"ל, כי הן באמת מעניינות את התחת, ותשכחו מדוגמאות ספציפיות של פוליטיקאים שכרגע בכותרות. זה לא העניין. העניין הוא שהמדינה שלנו מנוהלת על ידי פשע מאורגן של פקידיה וראשיה כבר שנים. זה חוצה את כל המפלגות. כל יום נחשפת שערוריה חדשה, מחדל חדש, אישיות נוספת שסרחה. התרגלנו לנוהל שלטון מושחת, התרגלנו לפוליטיקה מסואבת, לכלכלה לא שיוויונית, פולשנית. אפילו את זכיות הלוטו, המפלט האחרון של בעלי החלומות, הם ממסים, החארות האלה. ואחר כך הם קובעים לעצמם את המשכורת ומסדרים ג'וב לבן אחותם.

לא רק הפוליטיקה. גם מערכת המשפט, גם הבנקים, מי שלא תרצו. בשביל להצליח להתקיים בכבוד בישראל של היום אתה חייב להתלכלך, ומי שלא מתלכלך - פראייר. זה כבר לא מפריע לנו. למדנו לחיות עם זה. התרגלנו. מה שנשאר לנו זה לדפוק בקטנות, להעלים פה, להעלים שם ולפרגן לאלה שיש להם את הביצים ללכת על כל הקופה. לעשות מה שאנחנו מפחדים לעשות. כי אם נודה על האמת, לא הכבוד לשלטון החוק הוא מה שמונע מאיתנו להצטרף לעולם הפשע. מה שעוצר אותנו זה הפחד להיתפס. הפחד לשבת בכלא, הפחד להיות חברו לתא של ערבי מגודל וחרמן. פחד. לא תחושת צדק, שיויון, או כבוד, כי אין פה כאלה. פחד.

בגלל זה אנחנו מפרגנים לאילן קופרמן-סגל. באיזו אלגנטיות הוא ביצע את השוד הזה. באיזו קלות הוא הסתנן לתוך המערכת ותוך שבוע וחצי הספיק ללמוד אותה, לעבוד על כולם, ולהגיע להחלטה שהוא עושה את הצעד הזה. ואיזה צעד מלכותי: להיעלם לרגע מטווח הראייה של המאבטח, לחזור למשאית הכסף, לרמוס מחסום, לברוח עם השקים. סצינת אקשן מהמשובחות. דמיינו את הבעת פניו של המאבטח כשהוא קולט אט-אט שמשהו לא כשורה. איך הוא מפלבל בעיניו, אומר בליבו שזה לא יכול להיות, זאת חייבת להיות טעות. אבל זאת לא טעות. כי אילן קופרמן (סופרמן) סגל, בחור צעיר מחיפה, כמוני כמוך, החליט שנמאס לו. החליט שהוא הולך על הקופה גדולה, מנסה לעקוץ. אם יצליח מה טוב, ואם לא יצליח - בפרפארזה על בון ג'ובי - לפחות will go down in a blaze of glory.

מה הפלא שהבחור צובר לעצמו יותר מעריצים מעופר שכטר? הוא השראה. שימו לב לנסיונות ההכפשה הפאתטיים שמשחררות הרשויות הלחוצות - "הוא ידוע כעבריין רכוש ומין". נו באמת, על מי אתם עובדים? הבחור גיבור.

שרשויות מדינת ישראל ויתר המתחסדים, יפסיקו להתפלא על התמיכה שאנחנו נותנים לו. הבאתם את זה על עצמכם. את האנרגיה והמשאבים שאתם הולכים להשקיע במצוד אחרי אילן, עדיף שתפנו לאפיקים חשובים יותר: עושק הקרקעות, גזל החופים, זיהום הים והקישון, בתי חולים הממאירים, והייתי יכול להמשיך למנות דוגמאות כאלה עוד שעה ארוכה, אבל אני מוכרח ללכת לשלוח קורות חיים ל"ברינקס" לפני שיסגרו את הדואר.

אה, ואילן, אם אתה מחפש שירות הובלה לכל שקי הכסף האלה, אני בטוח ש"ברינקס" ישמחו לעשות כמה שקלים מהצד. הבנתי שהם בקשיים כרגע. תעשה חיים באקפולקו.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by