בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
נוער, למה אתם לא בג'נענע? 
 
 
מיכאל רורברגר

רורברגר לא מבין מה רוצים ממנו הילדים בעלי הצרכים המיוחדים של הקוראל, אבל מסתדר יופי עם ההסבה המקצועית של קושין

 
 
 
 
 
 
 
 
 

תסמונת האלבום השני

הקוראל (The Coral) וקושין (Kosheen), שישיה מליברפול ורביעיה מבריסטול בהתאמה, עשו אצלי את השבוע. כל אחד מהם עם אלבום שני, מה שהיה אמור להביא אותי לדיסקוס האהוב כל כך על מבקרי הרוק בנושא "תסמונת האלבום השני" (שבדרך כלל, עם כמה יוצאים מן הכלל, מוכיח עצמו כפחות טוב מן הראשון). הצרה היא שהפעם לא יצא לי לשמוע את האלבומים הראשונים (ע"ע "נעלמתי וחזרתי", כתבתי הראשונה במיקסר), כך שנאלצתי להתרשם אצל כל אחד מהם מהאזנה ראשונית, בלי שום יכולת השוואתית למה שקדם לזה. זה עדיין לא אומר שלא בדקתי בכתובים. בדקתי, ומכאן הידע גם על מה שהיה באלבומי הבכורה.
 

קולות של הערצה

נתחיל מהקוראל. חרשתי את "מג'יק אנד מדיסין", שמעתי אותו פעם, פעמיים ועוד פעם ועוד פעמיים, פעם בווליום גבוה, פעם אחרת בנמוך, פעם באוזניות ופעם כרקע לפעילות יומיומית, ו...סורי, סליחה, פארדון, זה לא עבד.

אומרים שאלבומם הראשון, שיצא בדיוק לפני שנה, עורר קולות הערצה ביבשת הבריטית. אז אומרים. מה שקורה כאן הפעם זה אוסף סאונדים ובליל השפעות, שלא מתחבר בעצם לשום מקום מעניין. חיפשתי מלודיות ולא מצאתי, ניסיתי להתחבר לפסיכדליה (אומרים שהם פסיכדליים) ולא גיליתי אותה, חיפשתי את ההומור הבריטי המפורסם, ואפילו לא חייכתי. וזה לא שהייתי בדיכי או משהו, להיפך.
 

עובדים קשה

מה שכן, נראה שהקוראל עובדים קשה. סגנון רודף סגנון, השפעה רודפת השפעה, והרבה לא קורה, כאילו נתקעו במקום. לפעמים ניתן למצוא את כל השטיקים בשיר אחד, ומה לעשות? זה מייגע. נסו לחבר וודוויל לפולק, ולצרף לזה בלוז, קאנטרי, פסיכדליה, בוסה נובה, בלוגראס, סווינג,פופ, מרסיביט ואת בוב דילן, אקו והבנימן, LOVE, קפטיין ביפהארט, סיימון וגארפונקל, טירדרופ אקספלודס, ליטל פייסז, הקינקס, גראהם פרסונס עם ציוצי ציפורים, אורגנים, כינורות, כלי נשיפה, מפוחית, צפצפות, פסנתרים, גיטרות אקוסטיות,אפקטים שעוברים מרמקול לרמקול ומה לא, והגעתם בערך למה שקורה כאן. אז נכון שחיבורים כאלה של 6 חבר'ה שבקושי נושקים לעשרים יכולים להיות מעניינים, והמון ריספקט למי שכבר בגיל הזה מודע למורשת הפופ/רוק הנפלאה ועושה איתה משהו חדש, ושאפו לרצינות המוסיקלית שלהם. על הנייר זה עובד מצויין, על האוזניים - פחות.
 
 

אינדיאנים

ועכשיו לקושין, הבריסטולאים. לאלבום הראשון הם קראו "Resist" ולשני "Kokopelli". יופי של שם, כי ביחד "קושין קוקופלי" עושה צליל מצויין באוזניים, יוצר מיסתורין וסקרנות וזאת בחיבור לעטיפת הדיסק הנוכחי עם תמונות אינדיאנים (ומה הקשר?) ונופי בראשית של היבשת האמריקנית.

כשניסיתי לברר מי הם בדיוק הקושין האלה, הסביבה הקרובה דיברה על דאנס. הציפיות הוכיחו עצמן כמוטעות. פעם הם היו דאנס (כאמור, לא שמעתי את אלבומם הראשון) ועכשיו הם להקת רוק/פופ נשי, עם גיטרות חשמליות וסאונד מצויין שנע בין סוזי והבנשיז לסיסטרס אוף מרסי.

אם פעם הם עשו טכנו טבול בדראם נ' בייס, עכשיו הם משנים כיוון. נוטשים את רחבות המועדונים ולוטשים עיניים אל עבר האיצטדיונים. סיאן אוונס היא הזמרת, וכמו שלי היא מעבירה ריקושטים של הבנשיז ולפעמים אפילו של שינייד או'קונור, יש כאלה שמשייכים אותה לסביבה של ה-M people ופיירפורט קונבנשן. מותר להם. מה שכן, הקול שלה מפתה ובועט, והרוקנ'רול של קושין מצליח לתפוס, אפילו שהוא לא דאנס (ובעצם, למה לא לרקוד איתו? נסו, זה עובד!).
 

קוקופלי וקושין

לחובבי הטריוויה: קוקופלי זה אל אגדי מדרום אמריקה, שניגן בחליל, נדד מכפר לכפר וגרם לכולם לרקוד. רק שתדעו. מה זה קושין, אין לי מושג.
 

אפילוג (ערוץ המוסיקה)

24 שעות ביממה ומשהו לא עובד שם. כל פעם שאני נכנס, אני נתקל במשהו שכבר ראיתי קודם. אבל עדיין לא מלאה מיכסת ימי החסד, נכון?
_____________________________________________
The Coral: Magic & Medicine, (אן.אם.סי/Deltasonic)
Kosheen: Kokopelli, (הד-ארצי/Arista)

האתר של הקוראל
האתר של קושין
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by