בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ביגי בן 
 
 
דודו כהן

לפני כשנה נהרג בפיגוע בהר הצופים בן בלוטשטיין, תלמיד ישיבה ודי.ג'יי היפ הופ מוכשר. חברו הטוב שאנן סטריט, לא רוצה שישכחו אותו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
איך שלא מסתכלים על זה, די.ג'יי בן ז"ל, מבכירי הסצינה הירושלמית עד לפני שנה, היה אדם מיוחד. בבקרים למד תורה ובלילות נתן בראש במועדוני עיר הקודש. שילוב נדיר בין ציצית לעגילים, בין סגפנות לבליינות, בין מוחצנות די.ג'ייאית לביישנות יהודית. חייו המרתקים הגיעו לקצם בדרך טראגית, בפיגוע התופת בהר הצופים בקיץ 2002.

הוא הגיע לירושלים כדי ללמוד תורה והלכה, ובלילות עסק בתיקלוט. בעיקר היפ הופ. שילוב משונה כזה. "סגול 59 תמה איך זה שהוא משמיע שיר של ראפר פרובוקטיבי, עם קללות וכו', ובבוקר אח"כ הולך להתפלל", מספר שאנן סטריט, חבר קרוב שלא הסתפק בקינה הפורמלית ועשה קצת מעבר.

אותו מעבר נמצא ממש עכשיו בחנויות התקליטים. "ריממבר בן" הוא אוסף של 10 טראקים, רובם אינסטרומנטליים, שנערכו ע"י סטריט, ומוקדשים כולם לחבר שאיננו. כל העוסקים במלאכה עשו זאת בהתנדבות מלאה, ורווחי הדיסק יועברו לעמותת "כוח לתת" העוזרת לנזקקים.

שאנן סטריט (32), סולן "הדג נחש", מספר שבן בלוטשטיין הגיע לישראל למטרה אחת: כדי ללמוד יהדות. "אבל בלילות הוא תיקלט במועדונים. הוא היה יוצא דופן, כי היו לו גם עגילים וגם ציצית. הוא היה מחובר לכל מה שקורה בחיי הלילה".

- איך הוא הסתדר מבחינה ההלכה עם עגילים וציצית?
"הוא אמר שהוא אוהב מוסיקה וגם את התורה. לא יודע, אני לא רב ולא כל כך מבין בזה. כנראה שהוא התייעץ עם הרב שלו. היו כאלה שהקניטו אותו בהתחלה, אבל בסוף מה שנשאר זה החברות שהתגבשה. הוא היה אדם מאוד מיוחד וטוב, וחשבתי שהדרך הנכונה לזכור אותו היא דרך דיסק, כי הוא היה הרי מוסיקאי. בהתחלה רציתי להדפיס דיסק שלו, אבל אחרי שערכתי כמה בירורים החלטתי ללכת דווקא על אוסף".

- למה בעצם? דיסק אישי שלו לא היה עונה קולע למטרה טוב יותר?
"זה לא התאפשר מכמה סיבות: הרגשתי שזה יותר נכון, ושנית, גם בגלל שרוב הדברים שהוא תיקלט היו מחו"ל, לכן היו בעיות של זכויות יוצרים. היה לי חשוב לעשות דיסק טוב, לא כזה שכל המהות שלו תהיה העטיפה. היה חשוב לי להיות שלם עם התוכן. דיברתי עם כמה אמנים, שעם כולם אני מיודד, וכולם היו בעניין. משם זה זרם. התייעצתי עם יורם אליקים, שהיה הבעלים של 'פאקט'. גם המנהל של 'לבנטיני' (הלייבל של קובי אוז – ד.כ), יניב דווידזון, מאוד התחבר לפרוייקט, וכך קיבלנו את המטריה של לבנטיני וגם את ההפצה של הד ארצי".

- ואם כבר הפצה, בכמה עותקים מדובר? "ריממבר בן" הוא לא בדיוק פרוייקט מסחרי.
"ההפצה תיקבע בהתאם לביקוש, אבל הדפיסו לדעתי 1,000 או 2,000 עותקים, שזה בסדר גמור בשביל ההתחלה. הניצחון הוא שכל חנות בארץ תוכל להזמין אותו. מוסיקה כזו אפשר לקנות בערך ב-5 חנויות בארץ. זה לא דבר שקורה כל יום".

- למה החלטתם ללכת דווקא על קו אינסטרומנטלי ברובו?
"פניתי לאמנים, והם פשוט הביאו לי את הקטעים שלהם. רובם הביאו אינסטרומנטליים, למרות שיש שניים עם טקסטים. ככה יצא".

- מן הסתם קשה להפיק דיסק בישראל, ועוד דיסק צדקה.
"תראה, אני לא מסתכל על קשה או קל, אלא על חשוב ומשמעותי מול לא חשוב ולא משמעותי. מה שבוער לי - אני עושה".

- זו לא הפעם הראשונה בה אתה מבצע פרוייקט בהתנדבות, מתוך אידיאלים לאו דווקא כספיים. זכור גם "פסטיבל בשקל". ומה עם קצת פרנסה?
"מצב הפרנסה לא קל, אבל משתפר. עוד לא היתה שנה שהופענו כמו שהופענו השנה. גם הדיסק הולך בסדר גמור. אתה יודע, בן אדם עושה מה שטוב לו. 'פסטיבל בשקל' עושה לי טוב, ולהפיק את הדיסק הזה עושה לי גם טוב. אני לא עושה חשבון, אלא רק את מה שנראה לי חשוב".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by