בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
זה ישו, אני חי, תדליקו בוילר 
 
 
מיכאל רורברגר

רורברגר מתחפר עמוק בתחושה שבלאק רבל מוטורסייקל קלאב הם מהבודדים שיודעים מה הם עושים

 
 
 
 
 
 
 
 
 

עכשיו זה רישמי

עכשיו כשזה כבר רישמי ("תם עידן מועדוני העל והתקליטנים הכוכבים" הארץ, 3.9.03), ו"הרוק שכבר הוכרז מת, קם לתחיה" (אודרי גילאן, "גארדיאן"), יוצאים הבלאק רבל מוטורסייקל קלאב, שלוש שנים אחרי אלבומם הראשון, עם אלבום שני, בהפקה עצמית ועטיפת שחור לבן אופנתית, (עם אדום בפנים) – "Take them on on your own", (משהו כמו "תתמודד איתם בעצמך", וכל תרגום אחר מתקבל כאן בברכה), ומנצחים בגדול.

ולא משנה כמה שהם מקוריים, הבלק רבל האלה גונבים כרגע את ההצגה, עושים בית ספר לכל מי שגדלו על הריפים של הסטוג'ס, הוולווט אנדרגראונד, הסטונס ויותר מכל, הג'יסז אנד מרי צ'יין, ומהתו הראשון ועד לאחרון (וזה נמשך כמעט שעה) דוחסים אל תוך תעלות האוזן עיסה רפיטטיבית מרסקת של ווליום, באסים, דיסטורשנים, פידבקים וכל מה שהופך את הרוקנ'רול שלהם למתקפת סאונד אדירה, שמותירה אותך בסופו של דבר רצוץ, חסר נשימה, רועד ונוטף זיעה לנוכח עוצמת החוויה שזה עתה עברת.
 

שיעור היסטוריה

קצת רקע, למי שעדיין לא יודעים. בלק רבל וכו' (להלן BRMC), למרות שהקליטו את אלבומם החדש בלונדון, היא להקה אמריקאית פרופר, שנוסדה ב-1998 בסאן פרנסיסקו (תחת שמם הראשון - The Elements), והעבירה את פעילותה שנה לאחר מכן ללוס אנג'לס, תחת השם החדש שנשאב מ"הפרא", סרט האופנועים המפורסם עם מרלון בראנדו מ-1954.

BRMC הם שלישיית רוק אופיינית. יש לנו שם את פיטר הייז, הזמר והגיטריסט יליד מינסוטה; אחר כך את הבאסיסט רוברט טרנר, שנולד וגדל בסנטה קרוז ושאביו, מייקל בין, היה הזמר וגם הבאסיסט של להקת גל חדש אמריקאית די מפורסמת בזמנה - The call (זוכרים את "Reconciled" מ-1986, עם התינוק המקסים על העטיפה?); והמתופף יליד אנגליה ניק ג'אגו.
 

שחור וטרור

BRMC, למרות אהבתם לכסף, תופסים את עצמם כלהקה אנטי ממסדית, מחאתית, מתלבשים שחור ויורקים לכל עבר מסרים בענייני סמים (איך לא),פוליטיקה (בעיקרה אנטי-אמריקאית), דת, משפחה, רובים, מוות, אמנות, מוסיקה וסקס. ואם הדברים נשמעים כעוד קלישאה ברשימת הקלישאות האין סופית של היסטוריית הרוקנ'רול, הנה לנו קלישאה נפלאה לדור חדש, זה שלא ידע את וויטנאם, שהולך ורואה את הסתבכותה החדשה של מעצמת העל האמריקאית בעיראק, ושיכול עכשיו, כמו הוריו בזמנו, למצוא מפלט בלהקות רוק קורעות אוזניים, ואולי גם לעשות משהו חיובי משל עצמו בעולם מטורף של טרור ופוליטיקאים מטומטמים.
 
 

אנגלופיליה

כשמדובר במוסיקה, BRMC עושים מוסיקה אפלה עם סוג של אור בקצה המנהרה (ר' צילום העטיפה) ועושים את זה מצויין, עד שבאמת לא חשוב אם אתם מבינים על מה שהם שרים שם. הם מצליחים באנגליה הרבה יותר מאשר בארה"ב (תמיד אמרתי שלאנגלים יש טעם טוב), אולי בגלל הקונוטציות לג'יזס אנד מרי צ'יין, וה-NME כבר הגדיר את אלבומם החדש כמאסטרפיס. מי שחרש כבר את האלבומים של ג'יזס אנד מרי צ'יין, עלול להתאכזב. מצד שני, כמה טוב לשמוע אלבום חדש של האחים ג'ים ווויליאם ריד, אפילו שעכשיו קוראים להם בלק רבל מוטורסייקל קלאב.
 

ועוד בענין הרוקנ'רול

מוסרים לי שאוריה היפ מגיעים לארץ. וואו! ואני הייתי בטוח שהם כבר מזמן פרשו לגמלאות. את אלבום הבכורה שלהם הוציאו אי שם ב-1970, ממוצע הגילאים שלהם צריך לנוע אי שם בסביבות ה-60 (אם לא צרפו כמה כוחות רעננים לתמונה) ועושה רושם שהם לא בדיוק בפורמה של הרולינג סטונס. אם מישהו דיבר על תחיית הרוקנ'רול הוא לא התכוון ללהקה הזו. לתשומת ליבם של האמרגנים.
 

וחידה לסיום:

מצא את יוצא הדופן: הבילויים, הדורבנים, החצילים (התשובה מודגשת, מיד).

החצילים: הם לא להקת רוק
_______________________________________________________
Black Rebel Motorcycle Club: Take Them On on Your Own, (הליקון/Virgin)

האתר של BRMC
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by