בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
רק אל תשתנה לי 
 
 דנה אינטרנשיונל (מתוך האתר הרשמי)   
 
ניצן הורוביץ, הזמן הוורוד

ניצן הורוביץ חושב שמאבק הטרנסג'נדרס למען שינוי המין בתעודת הזהות הוא מאבק שגוי שמחזק את החלוקה ל'גברים' ו'נשים' ומשמר את כוחו של משרד הפנים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אני רוצה לדבר על המאבק שמובילים הטרנסג'נדרס נגד משרד הפנים במטרה לשנות את רישום המין בתעודת הזהות, על-פי בקשה של אדם המשנה את מינו או פשוט מעוניין ברישום שונה של מינו הביולוגי. אני לא מתכוון, חלילה, להיכנס לנעלי שר הפנים ולטעון מדוע שינוי כזה אינו רצוי/נכון/אפשרי/מעשי מבחינה פקידותית-ביורוקרטית. זה ממש לא מעניין אותי, ובדרך כלל הנימוקים של משרד הפנים די מקוממים.

אני רוצה להסביר מדוע, לדעתי, המאבק הספציפי הזה שלכם, של הטרנסג'נדרס - למען הרישום בתעודת הזהות - הוא מאבק שגוי ועלול לפגוע במטרות הכלליות של הקהילה. אך לפני כן, הבהרה. אני יוצא מנקודת הנחה שלא צריך להסביר לקוראי "הזמן הוורוד" שהאפליה נגדכם קשה ושאתם זכאים לשוויון זכויות מלא, ושהקהילה כולה צריכה לסייע במאבק הזה.

עכשיו לתעודה הכחולה. נקודת המוצא שלי היא: כמה שפחות סמכות לפקידים ובעלי שררה להתערב בחופש הבחירה שלנו בענייני מין, מיניות, ונטיות אישיות. אני לא רוצה שהמדינה/העירייה/העבודה ייכנסו לי לתחתונים או לחזייה, ויפקחו על זה באמצעות רישוי, תעודות ורישומים. לכן צריך לצמצם ככל האפשר את הסיווג והקיטלוג שנתונים לסמכותם השרירותית של פקידים במיניסטריונים אפרוריים. אבל המאבק לשינוי המין בתעודת הזהות אינו מצמצם את הסמכות הזו, של משרד הפנים. הוא אפילו לא מוציא אותה מידיו. הוא מותיר בתעודת הזהות את סעיף המין, ומשאיר בידי הפקידים להגדיר אותו ולקבוע - שימו לב - מיהו גבר ומיהי אשה. לא פחות.

בתעודות הזהות החדשות, לאחר מאבקים מפרכים ולכאורה חסרי סיכוי, נמחק סעיף הדת ונמחק אפילו סעיף הלאום. המסקנה ברורה: הרישום ה"שגוי" של המין בתעודה מציק לטראנסים כי בכל מקום מבקשים תעודת זהות, ולכן יש לפעול למחיקת הסעיף כולו מתעודת הזהות. לא צריך לשמר את כוחו של משרד הפנים, לא צריך להעצים את תעודת הזהות ולהפוך אותה באמת לתעודה המעידה על "הזהות".

ואם הכוונה להשיג הוכחה, "ביד", לכך שאני אכן גבר או אשה, התעודה הכחולה אינה האמצעי המתאים. אמנם המצוקה ברורה. התעודה היא מסמך מזהה חשוב, השוטרים מטרידים, ומעבר לזה יש תחושה עמוקה של דיסוננס.

נורה גרינברג הגדירה זאת כך: "כל כך הרבה אנשים מסתובבים היום עם תעודות זֿהות בהן כתוב מין ביולוגי שהוא מנוגד לדרך החיים שלהם, והם לא יכולים לעשות כלום עם זה" (עיתון תל-אביב 4.10.2002 ). שינוי הרישום בתעודת הזהות נראה כפתרון היעיל והנכון. אבל זו טעות. הרי כדי שמשרד הפנים יסכים לשנות את רישום המין, את/ה מסכימים להעמיד את עצמכן לבדיקות ומבחנים משפילים שיערכו לכם הפקידים או אולי בית המשפט. ומה יהיה הקריטריון הקובע? הצהרה רפואית או אולי רק בדיקה פסיכולוגית? האם רק אדם שעבר ניתוח מלא לשינוי מין, או אולי רק שינוי גופני חלקי, הורמונלי, או אולי רק חיצוני בלבד?

ומה בעניין האנשים הרבים שמרגישים שהם בעלי מין אחר, אבל אינם רוצים או אינם יכולים לעשות ניתוח או לממן אותו? האם רישום כזה יהיה הפיך? ולאחר כמה זמן ניתן יהיה לשוב ולשנות אותו? ושוב אני שואל - מיהו בדיוק הפקיד במשרד הפנים שיקבע את הגדרת הגבריות או מהי זהות נשית?

ובכלל, מה עם כל האנשים שמרגישים שהם קצת גבר וקצת אשה, ולא חיים בשלום עם שום הגדרה של שחור-לבן? כאן בדיוק טמונה הנקודה המטרידה ביותר במאבק הזה: הסתירה הפנימית שבו. מצד אחד הקהילה, יחד עם הטראנסים, יוצאת נגד החלוקה השרירותית של העולם לגברים ונשים על ההבדלים והפערים ביניהם. הנה ציטוט מבריק של גרינברג: "אנשים חושבים שגבר ואשה הם שני הפכים, שתי קופסאות סגורות. זה לא נכון. אנחנו חיים בתרבות שמדגישה את ההבדלים בין המינים, אבל למעשה אין בכל היקום הזה דבר שדומה לאשה יותר מגבר. בפועל, אף אחד מאתנו אינו מאה אחוז אשה או גבר, אלא צירוף כלשהו של מרכיבים נשיים וגבריים". אני חותם על כל מילה. אבל מצד שני, המאבק לרישום של "או גבר או אשה", ועוד בתעודת הזהות הרשמית, כשנותנים למדינה לקבוע את זה על-פי קריטריונים פקידותיים - רק מחזק את הדיכוטומיה ומקבע את הפערים, ועוד לפי בקשתנו הנלהבת.

מפתיע ומצער שדווקא אתם, שהכי סובלים מברירת השחור-לבן הכי נוקשה בחיים שלנו - של חלוקת העולם לגברים ונשים, וזהו – דווקא אתם נאבקים לשמר את הרישום ולהגביר את הלגיטימציה שלו, כאשר יש להתנגד לכך ולפסול זאת מכל וכל.

וגם אם ישונה רישום המין בתעודה כפי שאתם רוצים– בלי בדיקות, בלי סחבת - על המקום הפקיד ימחק "זכר" ויכתוב "נקבה", האם זה באמת ישנה משהו מבחינת הדברים הממשיים המטרידים אותנו? מה עם האפליה, הדעות הקדומות, היחס המבזה? מה עם המימון לטיפולים פסיכולוגיים, הסיוע לבני נוער? ובעיקר מה עם המאמץ לצמצם פערים בין נשים וגברים בחברה שלנו, לגשר על תהום המינים, כדי שמי שיחוש שהוא ממין אחר, יוכל לחיות כרצונו, או כפי שגרינברג עצמה מגדירה את "חזון אחרית הימים" שלה: "שאדם יכיר מישהו אחר ויגיד לו: 'היי, אני טרנסקסואל. שיניתי את המין שלי'. והשני יענה לו: 'יופי לך', וימשיך הלאה כאילו לא קרה כלום". זו אכן המטרה, אך תעודת הזהות איננה מובילה אליה. להיפך. שינוי הרישום רק יוצר אשליה שהכירו בך.

הלחץ חשוב למען הזכויות הממשיות: בריאות, הפסקת האלימות, והפסקת האפליה. ובעניין הזה חייבים להגיד עוד משהו: אפליה היא תמיד דוחה בין אם כלפי טרנסים או כלפי ערבים ומהגרי עבודה ("עובדים זרים"). המאבק נגד אפליה הוא מאבק אחד. וגזענות היא תמיד מגעילה. האובייקט שלה מתחלף אבל המחלה - אם לא מטפלים בה – נשארת.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by