בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
טיסה נעימה 
 
 
איריס אולמן

לרגל ה-11 בספטמבר, ממליצה האדריכלית איריס אולמן על 6 בניינים שיש להתנגש בהם עם מטוס, ויפה שעה אחת קודם

 
 
 
 
 
 
 
 
 

1. הפנטגון

 
וושינגטון די.סי, 1941-43.

המתחיל במלאכה אומרים לו גמור, וכאן מדובר אחרי הכל באחד מסמלי הכוח האמריקאי המוגזם. הבניין מעוצב כטבעת מחומשת סביב חצר ונופל לכל המלכודות האדריכליות הקלאסיות: הוא גדול מדי, יש האומרים בניין המשרדים הגדול ביותר בעולם, גיאומטרי מדי וחזיתותיו שמרניות מדי; השימוש בסגנון ניאו-קלאסי באמריקה בשנות הארבעים אחרי עשרות שנים של פריחת המודרניזם ברחבי העולם מעיד על חשיבה מקובעת. אלא שאולי לא צריך לתמוה על רמת המקוריות הירודה; על פי האגדה, התכנון הראשוני של הבניין שהוקם בזמן מלחמת העולם השניה בשיא המוסריות של ארה"ב, ויועד להכיל 40,000 איש, ארך ארבעה ימים בלבד.
 

2. מטה סוויס רה

 
לונדון, 1997-2004

נותר זמן להיערך למבצע ההרס, כיוון שהבניין יהיה גמור רק בעוד מספר חודשים, אז יישא את התואר "המגדל האקולוגי ביותר בבריטניה". צורת המגדל, שהאדריכל מתעקש לכנות אירודינמית, היא תפוחה - מתחילה מבסיס עגול וצר, "משמינה" לעיגול רחב יותר בקומות האמצעיות וחוזרת ומצרה לקראת הסיום בכיפת זכוכית שתאכלס מסעדה עם נוף של 360 מעלות. הצורה מנומקת בעקרונות אקולוגיים של שטח קרינת שמש מצומצם וכדומה, אך כל אדם שעיניו בראשו יכול לראות שתכונות אלו לא מסייעות לבניין להיות ידידותי לסביבתו העירונית אורתוגונלית.

בשנת 1945 כתב טריסטאן אדווארדס את ספרו "נימוסים טובים ונימוסים רעים באדריכלות", ובו הוא טוען באנינות אנגלית כי חובתו של כל בניין עירוני, בדומה לכל אדם, לציית לכלליה של "החברה הטובה". כלומר להתרחק מכל יהירות, גאוותנות או מונמנטאליות. אם נמדוד את מטה סוויס רה על פי קריטריונים אלו, נמצא כי צורתו המעוקמת מפגינה נימוסים רעים במיוחד בקו הרקיע הסולידי של לונדון.
 

3. בית כנסת בית שלום

 
אלקנס פארק, פנסילבניה, 1954

נפתח בתיאור: קומת טיח בצבע אוקר דהוי שמעליה מתנוסס גג אימתני המורכב מכמה משולשים צהובים במישורים שונים הנתקלים זה בזה תוך שמירה על שני צירי סימטריה. הרושם הכללי הוא של מגבעת קש פחוסה. למרות האסתטיקה הלקויה, ביום רגיל לא היה נכנס המבנה הנ"ל לרשימת המועדים להרס - פשוט הוא אינו מרגיז בסדר גודל עולמי ובסך הכל נועד לשמש קהילה קטנה של יהודים שוחרי שלום בפנסילבניה. כל זאת לולא שימש עדות מרשיעה ליוצרו: הארכיטקט פרנק לוייד רייט. לרייט, שתיכנן את הבית שעל הנהר בבר רן פנסילבניה, בית רובי בשיקגו, מוזיאון הגוגנהיים בניו-יורק ועוד עשרות מהיצירות האדריכליות החשובות והנועזות של המאה ה- 20, לא מגיע מבנה כזה ברזומה.
 
 

4. בותקה השומר בחזיתותיהם של בניינים רבים ברחבי הארץ

תרבות הבותקה גילה כגיל הציונות והיא מקיפה עשרות מבנים החל מבותקה השומר בביתו של דוד בן גוריון בשד' בן גוריון בתל-אביב ועד הבותקה בחזית אודיטוריום סמולרש שנחנך השנה באונברסיטת תל-אביב. זוהי תרבות ישראלית במובהק, שהרי מי עוד היה מעלה בדעתו להציב בחזית האודיטוריום הביצתי הכסוף שאליו מחוברת קוביית זכוכית מרשימה בותקה של שומר מפלסטיק חום וצהוב? נכון שבמדינה יש בעיות ביטחוניות, כאלה המחייבות הצבת שומרים בפתחי בניינים ומתחמים - אך עם זאת, הנוהל של סיום הבניה ורק אז גילוי הצורך בשומר - גילוי הכרוך בהצבה ברוטלית של בותקה נטול הקשר אדריכלי - הוא פסול. עד שיגיעו עתות השלום, יש להחריב את הבותקאות לדורןתיהם ולמצוא לשומרים חללים תרבותיים יותר.
 

5. מרכז פומפידו

 
פריז, 1971

זהו אחד הבניינים האהובים עלי, ועל כן ההצעה להרסו היא משום קורבן אישי. המבנה שחשף בצורה אלגנטית כל כך את הקונסטרוקציה והמערכות אל החוץ והותיר את החלל הפנימי הגדול (עם מפתח של 45 מ') נקי מכל הפרעות, מעורר את קינאתם של אדריכלים ברחבי העולם. המתכננים רנזו פיאנו וריצ'רד רוג'רס היו בני 24, בוגרים טריים של לימודי האדריכלות, כשזכו בתחרות העולמית לתכנון מרכז התרבות החשוב של פריז. הצלחתם המטאורית והחוצפה שהפגין הבניין בעיר ההיסטורית של פריז סחפו אחריהן גל שלם אדריכלים חצופים באותה מידה אבל הרבה פחות מוכשרים. הרס הפומפידו ישמש על כן לקח חינוכי לעצירת שיגעון הגדלות האדריכלי שפשה בערי העולם.
 

6. התחנה המרכזית החדשה

תל-אביב, 1994

בחירה מוצדקת לסיום. הבניין עצום המימדים והמכוער מירר וממרר את חייהם של שכניו, שמסלולי הנסיעה לאוטובוסים סלולים כמטר וחצי מחלון דירתם. זיהום האוויר, הרעש, העסקים המפוקפקים ואוכלוסיית העובדים הזרים שהגיעה למקום, הכניסו את האיזור למעגל קסמים שבו ערך הדירות יורד, לתושבים החלשים אין סיכוי לעבור, ואיכות החיים רק הולכת ומדרדרת. תחושת הניכור של הבניין מקרינה גם פנימה; וכך, כעשר שנים לאחר פתיחת התחנה עומדים בה שטחים מסחריים גדולים ריקים. על כל אלו מתווספת ההבנה המתסיסה שבצפון זה לא היה קורה. המעט שניתן לעשות למען הדרום הוא לגאול אותו מהמפגע החברתי והסביבתי הזה, ויפה שעת אחת קודם. בהצלחה למפגעים, ואלוהים ישמור על בני משפחותיהם.
_____________________
איריס אולמן היא אדריכלית
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by