בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
על תכולת הבית של צ'יקי 
 
 עוד היום: ערפאת עם אוהד (רויטרס)   
 
רועי צ`יקי ארד

אחד מהדפים מכיל פואמה שאני נמצא במהלך כתיבתה מאז 1 באוגוסט בשם "אני אספסוף גאה" שנמצא בה המשפט "לימור לבנת, תתקעי לי את הצורה", אבל רובה לא עוסק בארוטיקה, אלא בישראל (ובי)

 
 
 
 
 
 
 
 
 

יום שני

אני ערום כרגע, בחדר, שכוב על פּוף בצבע תכלת שכבר התיישן והתכתם. ברכיי נוגעות זו בזו.

תיאור שולחן המחשב: המחשב לא עומד ממש על שולחן מחשב, אלא על שולחן עגול בגובה שלושים סנטימטר מן השטיח. למעשה על שולחן המחשב עומד רק מסך המחשב. על השולחן: קלטת של "זהירות מצלמה", צרור דפי כרומו שמחכים לרגע שארצה לצייר, משקפי שמש נשיות בעלות מסגרת חומה, תג שבור ומוזהב של שֵריף, אישור על הפקדה בבנק על סך 3406 ש"ח, משאבה אדומה שגנבתי בשוגג מחנות הכול בדולר, שלושה דיסקים ריקים לצריבה, ועכבר המחשב. יש עוד הרבה דפים, אחד מהדפים מכיל פואמה שאני נמצא במהלך כתיבתה מאז 1 באוגוסט בשם "אני אספסוף גאה" שנמצא בה המשפט "לימור לבנת, תתקעי לי את הצורה", אבל רובה לא עוסק בארוטיקה, אלא בישראל (ובי). התחלתי לכתוב אותה ב-1 באוגוסט, כשלפתע נשברה לי הרגל. אין סיכוי שאפרסם אותה בנענע, כי החוזה החדש שלי הוא על בסיס יומי. פעם הייתי מניח פואמה כזו וסוגר עניין לשבוע. כיום אין לי אינטרס לפרסום של שירים ארוכים.

תיאור גוף המחשב: על גוף המחשב (פנטיום מהסוג שמשמיע קולות) עומד פקק של קוקה קולה, נייר לניגוב לחות פנים, מודם לכבלים של מוטורולה, זכוכית מגדלת (שקניתי בכסף בחנות ה"הכול בדולר"), וקיי 700. יש כאן ג'וק פעם בשבועיים ואני הורג אותו למרות שאני מחבב מקקים. החרקים היא משפחת החיות החביבה עלי. על אף אהבתי אליהם, אני נהנה להרוג אותם. אשמח אם קוראות המדור באזור מרכז תל אביב, או כאלה שיממנו מונית, ייצרו עמי קשר (האימייל למעלה) לשם הריגת מקקים בבתיהן. כמובן שיכולות לפנות רק מנויות נטוויז'ן, בעלת השליטה בנענע בע"מ.

במקרר יש: חצי אבטיח (לא אכיל), מרטיני מלא למחצה (שנפתח לפני שנה, בערך בתחילת יחסיי עם מוטוקו) ואריזת תה ירוק (של מוטוקו) מהתקופה שהיינו עושים טקסי תה על הגג. בניגוד למקרר, במקפיא אני דווקא משתמש. נמות שם שתי גלידות, אחת בטעם תות והשניה בטעם ריבת חלב. הן טריות יחסית, קניתי אותן במבצע שתיים במחיר אחד לפני שבוע. יש גם שלושה מתקנים לקרח.

לידי, על הרצפה: מכנסיים בצבע תכלת, חגורת מעיל נשית מעור, השייכת למעיל שקניתי לפני 6 שנים ונעלם בינתיים (אני לא מצליח להיפרד מהחגורה), כוס פלסטיק שבורה, שני מדרסים לרגליים, נעל בודדה אדומה, קופת צדקה ריקה שגנבתי ממקלט (סיפור מוזר), נעל בודדה לבנה-כחולה (שאני לא אוהב), חולצה אדומה, מכנסיים קצרים, כובע מצחיה, ספר ההייקו "שמש קפואה" מאת סאישי ימגוצ'י, דף מרוט לרישום חברים חדשים לאקדמיה החופשית, עפרון כחול לצביעה שאני לא יכול לראות מהיכן שאני נמצא אם יש לו חוד (גם הוא מהכול בדולר), מטבע חצי שקל, גליון גלובס שנראה כמלפני שלושה שבועות (תקופת ההודנה המדהימה כל כך), ספר תנ"ך מרופט, בקבוק קולה ריק, בקבוק נביעות ריק, מדבקות לבנות עגולות, תעודת אחריות של מדפסת-סורק לקסמרק, ספר של האוניברסיטה המשודרת בשם "עולמה של הצרעה המזרחית" (מומלץ).

אני כותב את הרשימה הזו ביום שישי ב-22:35, המקלדת מסתירה את איבר מיני. בחוץ עולה רעש מנועים נעים ועדין, שבקרוב יתגבר. רעש של המון אנשים מראשון לציון מלאי אהבה ותשוקה, רימוני יד של סקס. מבין הרעש העדין, אני מצליח לפענח רעש של אופנוע מקרטע, מחיש צעדיו, ואז מדלדל ונעלם.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by