בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אבא נסע לירח ולא יחזור בקרוב 
 
 
מורן שריר

מורן שריר מצא שטקס אנשי השנה התייחס אל אזרחי ישראל כאל משפחה יושבת שבעה שאין להרגיז אותה יתר על המידה עם האמת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
איך מסכמים שנה מחורבנת? מייחלים לבאה שתהיה טובה יותר. טקס "אנשי השנה" של שידורי קשת עמד הפעם בסימן 'בשנה הבאה יהיה טוב יותר', על אף ששיפור לא נראה באופק.

אחד מתפקידי הטלוויזיה הוא לתת לנו להרגיש טוב. חוץ ממשדרי החדשות שתפקידם להפחיד אותנו, שאר התוכניות מנסות לתת לצופה תחושה שקרית שהכל מסביב סבבה אגוזים ואשטון קוצ'ר. שידורי קשת החליטו שלהגיד לקהל בארץ שטוב לו, הוא שקר שגדול אפילו על יכולות ההפקה שלהם ובמקום זה החליטו ללכת על אופטימיות. וזה מפחיד. כשטלוויזיה מסחרית רומזת לך שאתה בחרא, זה סימן שאתה הרבה יותר עמוק ממה שחשבת.

עיון ברשימת המועמדים בקטגוריות השונות מראה עד כמה המצב של המדינה אנוש.
המועמדים לאיש השנה בקטגוריית חברה, למשל: אורי לופוליאנסקי - ראש עיר חרדי ראשון בירושלים - התחזיות ל-2012 התבררו כאופטימיות, וכבר השנה נבחר האדם שיצעיד את ירושלים אל המאה ה-17); ויקי כנפו - הרגליים של המדינה, נציגת קורס מיטיבי לכת מצפה רמון; יחידת החבלה של המשטרה - על מה בעצם? על זה שהם עשו את העבודה שלהם ולא תמיד הצליחו?; תושבי שדרות- על כך שזכו לגור בעיירת עוני מוכת טילי קסאם - אכן דוגמא לגאווה ישראלית; והזוכה המאושר - הדר גיטלין, סלב פיגועים.

בכלל, הטקס הזה התייחס אל אזרחי ישראל כאל משפחה יושבת שבעה שאין להרגיז אותה יתר על המידה עם האמת. אז מה אם ויקי כנפו הבעירה את המדינה? לא צריך להתסיס את הרוחות, צריך לשמור על ממלכתיות.

כך היה גם כשהציגו את פרס איש השנה בחברה ע"ש אילן רמון. נתנו לשלמה ארצי לראיין את רונה רמון בווידאו קונפרנס. למה שלמה ארצי? כי הוא ה-ץ' של השפיץ של נקודת הג'י של הקונצנזוס הישראלי. לא שאני רומז שדווקא שלי חיימוביץ' היא זו שצריכה לנבוח על אלמנת נאס"א ולחקור אותה מדוע היא לא שבה ארצה, אבל השימוש בארצי מעיד על הפחד לזוז שני מטר מהמרכז. רק היה חסר שיופיעו יאיר לפיד ורמי קליינשטיין וישירו "עוף גוזל".

על מי יעבוד מפגן הקיטש הזה, תשאלו? אפילו על מבקרים ציניקנים. החתום מטה יעיד שהוא הזיל שתי דמעות כשיעל דקלבאום ועוד איזה זמרת שרו את "ירח" על רקע קליפ של קטעי וידאו של אילן רמון. אבל זה רק אני. וזה מביך אותי אז אמשיך הלאה.

רגע שבו נדמה שטולטלה סירת הקונצנזוס הייתה כשרמי הויברגר עלה לבמה לקבל את פרס איש השנה בתיאטרון. הויברגר, נרגש, הוציא מכיסו מספר דפים מקומטים והחל להקריא מתוכם. הויברגר מחה על כך שראש-עיריית ירושלים אינו מתקצב את תאטרון החאן ומשם עבר לביקורת על גדר ההפרדה ומדיניות הדמים של שרון וערפאת. לאט לאט נתגלה לעינינו המערכון האחרון של "החמישיה הקאמרית" - וללא ספק המבריק מכולם. הויברגר בסאטירה על מחאה מגומגמת של אמנים, הקריא את מניפסט הזעם שלו כילד המקריא לחנווני במכולת את רשימת הקניות שאימו רשמה לו. כך ניצל הטקס, נשמר הקונצנזוס. שהרי אם בהמשך הערב היה רוצה אמן כלשהו להביע מחאה מקורית, הויברגר כבר הרס לו את האופציה שלעג לכך מראש. זכרו אם כך את נשקו החדש של הממסד - סאטירה מונעת.

רשימת המועמדים לאנשי השנה במוסיקה הורכבה מנגזרות כאלה או אחרות של גלגל"ץ. מאבק האימה למעשה היה בין טרור הטראנספר של סאבלימינל והצל לבין מדיניות האפרטהייד של עידן רייכל. רייכל ניצח. את שירי המועמדים הציגו הכוכבים החדשים נינט, שירי וגבסו וסוף סוף הבנתי מאיפה נינט טייב כל כך מוכרת לי - היא נראית כמו דנה מרמור אחרי לידה. מצטער שאני משתף אותכם אבל זה נורא הציק לי ואולי זה סוגר גם למישהו מכם איזו פינה. כשנינט טייב באולפן, כבר היה מאוד קל להכתיר את צביקה הדר כאיש השנה בטלוויזיה.

הדר עצמו לא עשה הרבה אבל הוא מסמל משהו מאוד גדול. הוא מסמל את מהפיכת הקיץ של "קשת" אשר גרורותיה הבולטות הן "קחי אותי שרון", "לא נפסיק לשיר, כוכב נולד", "אסתי המכוערת" וגם במידה מסוימת טקס בחירת אנשי השנה.

מגיש הפרס היה נשיא שידורי קשת, אורי שנער. הוא גם הגיש את הפרס, גם שידר אותו וגם למעשה זכה בו. הטלוויזיה עשתה הרבה מהפיכות בקיץ הזה בארץ וכשמסתכלים בשאר הקטגוריות, נדמה שזו הסיבה האחרונה להמשיך לחיות פה.
___________________________
טקס אנשי השנה, אתמול בערוץ 2
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by