בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הכל אשטון קוצ'ר, אח שלי 
 
 
אחי רז

אחי רז טוען שההייפ סביב האלבום החדש של דה ראפצ'ר היה בכיף 3/4 מוצדק

 
 
 
 
 
 
 
 
 
קודם כל – לפחות עבור מרבית חובבי המוסיקה - היה רק "House of jealous lovers". קטע בלתי מנוצח, שהופיע מאי-שם ב"די-ג'יי קיקס" המעולה של פלייגרופ (טרוור ג'קסון האנגלי), שיצא בתחילת השנה.

את השיר הזה, הכל כך מדוייק והכל כך נכון, הוציאו דה ראפצ'ר כבר ב-2002, ועוררו לא מעט רעש והייפ לקראת יציאתו של האלבום המלא (שהוא או הראשון או השני שלהם, תלוי אם אתם טיפוסים פרקטיים או אנאליים). יחד עם "We don't care" הבעייתי של האודיו בוליז, שימש "בית המאהבים הקנאים" כאחד ההמנונים הרשמיים של ז'אנר הדיסקו-פאנק הבעייתי לא פחות - שהתחיל נחמד, אבל שקע מהר מאוד לתוך שלולית רחבה מדי של קלישאות רדודות. למרות שבבריטניה עדיין יימצאו בקלות מי שיתארו את הז'אנר כמרענן – ועם מילת תואר אמורפית שכזאת יהיה מאוד קשה להתווכח – ברור לכל אדם בר-דעת שהסגנון סובל כבר כעת משבלוניות יתר, וקשה למצוא בו דברים באמת טובים. בקיצור, התקווה שהבריון החדש של הכיתה יעשה לדאנס את מה שהפאנק עשה למוסיקה ב-1977 נראית במבט קצר לאחור קצת לא לעניין.

כשהאלבום השלם, "Echoes", יצא לבסוף בתחילת ספטמבר, אחרי לא מעט דחיות והבטחות שווא (ואחרי שהסתובב באינטרנט קרוב לשנה), הוא פספס בקטנה את שיא המתקפה הפאנקית, שבחוד החנית שלה צמד המוסיקאים/מפיקים/מארגני המסיבות המוצלחים טים גולדסוורת'י וג'יימס מרפי - DFA בקיצור - שגם הפיקו את האלבום בשביל דה ראפצ'ר.

אבל למרות כל זאת, ואולי דווקא בגלל זה, החצי הראשון של "Echoes" יכול בכיף גדול מאוד להיחשב לקלאסיקה מודרנית בהתהוות. DFA סידרו לבחורים הפקה שהיא לא פחות ממדהימה, עם צלילים פולשניים ומחוספסים מצד אחד, אבל מאוד מעודנים ומאוד מדוייקים מצד שני, והתוצאה היא סאונד קסום ששם רגל אחת בתחילת שנות השבעים, רגל שניה בשנות האלפיים, ואת הרגל האמצעית בסוף שנות השמונים. דה ראפצ'ר, שכבר הוכיחו בלהיט הראשון שלהם שהם יודעים מה פירוש המילים "קצב", "נשמה" ו"סטייל", חוזרים ומראים לכל אורך המחצית הראשונה שזה לחלוטין לא היה במקרה.

מצלילי הרולאנד 909 שפותחים את השיר הראשון, "Olio", דרך המחווה הברורה לבואי בבלדה הנורא יפה "Open up your heart", ההפקה האוקנפולדית (האפי מאנדייז ארה, כמובן) של "I need your love" וכלה ב"House of jealous lovers" (חפשו ברשת את הרמיקס של מוריס פולטון), דה ראפצ'ר פשוט מפגיזים. הבחירה שלהם בפאבליק אימאג' לימיטד כרפרנס מרכזי בכלל לא מביישת את דור המייסדים, ואפילו עושה לו כבוד גדול.

במחצית השניה העסק נחלש קצת, אבל עדיין, לא יורד מתחת לרמות המקובלות של הפאן. "Killing" הוא שיר מפיל, את "Sister saviour" שאחריו ניו אורדר לא היו עושים טוב יותר, ו"Infatuation" סוגר את האלבום בנימה מהורהרת, תום יורקית משהו, שעוזרת לשמור את "Echoes" בקלות ברשימת אלבומי החובה של הקיץ.
_______________________________
The Rapture: Echoes, (מרקיורי)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by