בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
שרמוטה ופוריטנית 
 
 
מיכאל רורברגר

רורברגר מודיע שליל קים כבר בשלה בשבילכם, אבל מבקש להמתין בסבלנות עם מרטינה טופליי בירד

 
 
 
 
 
 
 
 
 

אקס ביג, אקס טריק(י)

היום נעסוק במושגים של יופי, נורמות אסתטיות ומהות ההנאה - כלומר תאווה, יצרים ורגשות. בואו ונדבר על שתי נשים שונות באופיין, בצבע עורן, בתפיסת חייהן, במיניותן, במקום מגוריהן.

האחת, ליל קים - אמריקאית שחורה ותוססת, על גבול הפורנו; האחרת, מרטינה טופליי בירד - אנגליה, לבנה, שוגייזרית תוצרת בריסטול. הראשונה, ראפ/היפ הופ; האחרונה, טריפ הופ. ומכאן כל ההבדל (הן יתחברו מחדש בציון שלמטה).

נעבור לעטיפות. מרטינה בירד - הצניעות בהתגלמותה, שמלה לבנה, משב רוח קריר, ראש ביישני מוטה כלפי מטה, אסתטיקה מונוכרומית, עוני. ליל קים - הסקס בהתגלמותו, מבט חרמני, שדיים תפוחים, פופיק, ישבן, רגליים פשוקות, צבעוניות חמה, דולרים מתעופפים, מכוניות, גברים, עושר.

ועכשיו לאקסים. מרטינה היתה הזמרת של טריקי, קים היתה המאהבת של הנוטוריוס ב.י.ג. טריקי מופיע כאורח באלבום הסולו של מרטינה, הנוטוריוס ב.י.ג. נרצח.
 

כולו מרטינה

שמונה שנים אחרי "Maxinqauye", אלבום הבכורה של טריקי מ-1995, יוצאת מרטינה טופליי בירד עם אלבום סולו משלה. קצת מאוחר למי שכמעט גנבה לטריקי את ההצגה באלבום המופלא ההוא. נסו לשמוע היום את "Maxinqauye" מחדש ותגלו תקליט שכולו מרטינה. טריקי תרם את המוסיקה, הקלאוסטרופוביה, הפארנויה והנהמה המסוממת שלו, מרטינה תיפקדה כמוזה מזמרת. אחרי זה היא התארחה בעוד שני אלבומים שלו, "Pre-Millennium Tension" ו"Angels With Dirty Faces", ואחרי זה, אומרים שמאס בה על שגנבה לו את הקרדיט (ומאז לא חזר לעצמו).
 

מאוחר מדי

אלבום הסולו הראשון של מרטינה יכול היה לתפקד מצויין כאוסף שירי לבד, קטיפה ומלמלה, כרקע לארוחות צהריים עסקיות, בתי קפה אופנתיים, ערבי צ'יל אאוט וכל הקשור לאלה. הוא לא. מה שכן, "Quixotic" ("בחרתי בשם בגלל הצליל הנפלא של האותיות") הוא תקליט שכזה, מעובה בפרצי אנרגיה רוקיים נוסח פי ג'יי הארווי וסביבתה.

"Quixotic" הוא תקליט מגוון, יותר מדי מגוון. המון השפעות, אורחים, ואקספרימנטים מוסיקליים שמקשים על ההאזנה הרצופה. טריקי עושה שולם עם מרטינה ומתארח בשלושה שירים, והנה יש לנו טריפ הופ בריסטולי אופייני ("Ragga", "Sandpaper kisses", "Llya ), ג'וש הום ומארק לאנגאן, הגיטריסט והזמר של קווינס אוף דה סטונאייג', מתארחים בטראק הפותח ("Need one"), ויש לנו רוק, גוספל ונשמה. דיוויד הולמס מתארח ב"Too tough to die", וזו התרוממות מוסיקלית רצופה בסימפולי קרב ומקצבים בוציים. מרטינה לוחשת, מפתה, אלגנטית, ילדותית, בוגרת, מתוקה ומרושעת כאחת, וכשחסר דבק זה לא תמיד עובד.

בקיצור, "Quixotic" הוא תקליט שאמור לעשות לך תחושות של איכות ויופי, משהו כזה שכדאי שיהיה בבית, שיהפוך לשיחת היום הסלונית בענייני תרבות ואמנות. הבעיה היא שהוא הגיע מאוחר מדי. אם היה יוצא אי-שם בסביבתו הקרובה של הטריקי הטרי, היה מצליח יותר. היום הוא סתם עוד תקליט יפה. ואולי השני שלה יעשה את ההבדל. כדאי לחכות.
 
 

נוטוריוס והצל

וליל קים? (קימברלי ג'ונס, לחובבי הטריוויה). סוף סוף היא מנערת את צילו הענק של הנוטוריוס, יוצאת עם סולו שלישי (אחרי "Hardcore" מ-1996 ו"The Notorious" מ-2000), סקסית כמו תמיד ("שימו לב איך אני מסוגלת להעלים בקבוק של ספרייט בתוך הפה"), אבל לא רק. עכשיו ליל קים היא לא רק פה גדול ואיבר מין נוטף זימה (לא לדאוג, הסקס עדיין שם); עכשיו היא גם עושה מוסיקה טובה, משתפרת בטקסטים הכתובים, יורדת על פוקסי בראון, משתפת פעולה עם גדולים ומצויינים כמיסי אליוט ו-50 סנט, ותאמינו או לא, היא אפילו רוצה להיות ראש עיריית ניו יורק. עד כדי כך השתחררה הילדה.

"La bella mafia" הוא תקליט היפ הופ לוהט. לא נצחי, אבל טוב. מי שמחובר לסצינה, יאהב את מה שקורה כאן. אחרים יכולים לשמוע, לחייך, ולהכניס למכשיר (איזה מכשיר ?) שבחדר המיטות.
 

ציונים:

מרטינה טופליי בירד: 7/10
ליל קים: 7/10

נ.ב.
מעתה והלאה יהיו גם ציונים. זה מתמצת.
___________________________________________________
Martina Topley-Bird: Quixotic, (אן.אם.סי/Independiente)
Lil' Kim: La Bella Mafia, (הד-ארצי/Atlantic)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by